ואו. קשה לספר על זה. זו חתיכת טראומה.
קיצר,לקחתי את עדי ועוד חברה שלי לדוגסיטר (זה היה אתמול) רק שתדעו. יצאנו מהבית בחמש וחזרנו בשמונה כשהייתי יכולה לחזור בשש וחצי הביתה כבר. בקיצור אחקי שעה שטיילנו עם הכלב עדי הייתה צריכה ללכת לחברה אחרת. והיא "חשבה" שהיא יודעת את הדרך. ובתכלס. היא לא.
אני והחברה השנייה לא רצינו ללכת איתה. אבל רק ביגלל שאנחנו חברות טובות אז בכל זאת הלכנו איתה. טעות חיינו. הלכנו והלכנו. עד שאמרתי שאני מזהה את הדרך ואמתי שצריך ללכת לשביל מסויים. אבל עדי,כרגיל, מחליטה להתנגד. ואמרה "יש לי תחושת בטן שאנחנו צריכות ללכת לצד השני" וכרגיל ביגלל שאני חברה טובה הסכמתי איתה. והלכנו לפני ה"אינטואיציה" שלה. ובסוף הגענו לרחוב ללא מוצא. והיה רק דרך אחת. אז הלכנו לשם. לאף אחת לא הייה אינטרנט בישביל וויז. בסוף החברה השנייה נזכרה שיש לה תוכנה מיוחדת שהיא יכולה לראות איפה אנחנו. היא נכסה,והדבר הראשון שהיא ראתה זה היה "הרצליה" ואנחנו ממש נלחצנו. אז התחלתי לקלל קצת את עדי. (עדי קצת סליחה) ובסוף הגענו למקום שעדי הייתה צריכה להגיע. עם חברה אחרת.ולמקום שביכלל עשה לי פאקינג עיקוף של חצי שעה!! כשבכל הזמן הזה הייתי כבר יכולה להיות בבית במזגן! וביגלל עדי. זה לא קרה. והתחלנו ללכת בשביל שעדי הייתה צריכה להגיע אליו. ואז היה איזה פתח כזה לעוד רחוב. ועדי לקחה אותנו לשם. ובסוף גילנו שהיא עשתה לנו פאקינג סיבוב. והגענו לאותו הפאקינג מקום שהיינו בו. ואז פשוט ישבתי שם וניסיתי להתקשר להורים שלי שלא בדיוק רצו לבוא לקחת אותי😂
בסוף לצערי הייתי צריכה ללכת את כל השביל בחזרה לאן שהכל התחיל ובחזרה הביתה. פאקינג 3 שעות של הליכה. זה יותר נורא מהטיול צופים האחרון שהייתי בו.
אז זה היה השעת סיפור להיום. והלקח שלמדתי. לא לסמוך על עדי בחיים
הנקמה עוד תבוא עדי😠
ESTÀS LLEGINT
משועממים? זה הספר בשבילכם
Aleatòriamentאנחנו, עדי ונגה, הילדות הכי חסרות מזל שאתם עומדים להכיר. אז אתם עומדים לקרוא פה דה בסט אוף החיים שלנו! אין טעם לנסות להשלים פערים, פשוט תוסיפו לגלריה ותקראו את השיט הרנדומלי הזה כשהוא עולה.
