BE MY NEXT

part-1

פרק ראשון, מקווה שתתמכו בסיפור הזה ואוהבת מאוד⁦❤️⁩⁦❤️⁩

"אלוהים אדירים, תפסיק כבר!" שגרת בוקר בדירה של ג'ימין, הוסוק ויונגי.
הדירה הייתה מותאמת לשלושתם, לכל אחד חדר עם אישיות שונה.
החדר של יונגי היה קלאסי, הכל שחור לבן פרט לבגדים.
החדר של הוסוק היה גן שעשועים לעיניים.
וחדרו של ג'ימין היה נורא מבולגן ובגדיו של טאהיונג גם היו שם.
כן, ג'ימין וטאהיונג שוכבים.
אבל חלילה לא זוג, הרי איך החברים הכי טובים יוכלו להיות זוג, נכון?
אך זה לא הפריע לשניים להתנהג כמו זוג נשוי בציבור, להתנשק ולריב מול כולם היה שגרה מוזרה שהתרגלו אליה.
"אבל אבל אבל, היונג!" ג'ימין בן ה-21 הציק ליונגי בן ה-23.
"שום היונג, אמרתי לך להפסיק עם השירים האלה על הבוקר." יונגי אסף בידיו את הטלפון של ג'ימין, שם את זה בארון גבוה,
"מה? למה אתה חושב שאתה מספיק גבוה כדי לעשות את זה?" ג'ימין צחק ויונגי נאנח.
"איפה הסוס?"
"הוסוק למעלה, עוזר לטאהיונגי לבחור בגדים." ג'ימין הסביר ויונגי הינהן,
"היונג יונג?" ג'ימין קרא לבוגר,
"היונג יונג?" יונגי שאל, מודע לכך שיתחרט ששאל בכלל.
"כן, זה חמו-"
"טאה! קח את הסתום הזה מפה!" יונגי קטע את ג'ימין, לא מוכן להתמודד עם הילד גם הבוקר.
"מצטער היונג אני צריך לרוץ לבית שלי ולהתכונן לעבודה." טאהיונג אמר במהירות ונישק את ג'ימין, מנופף לכולם ויוצא מהבית.

נ.מ טאהיונג.

הלחץ בער בי, אני מקבל שותף לעבודה.
אני אוהב להכיר אנשים חדשים, אבל אני לא אוהב לעבוד עם אחרים.
עבדתי במחלקת חקירות, למען האמת יותר אספתי מידע על גופות וסירטונים מאשר יצאתי לשטח. אבל זה בגלל שפחדתי להתעמת עם העולם בחוץ, לא הייתי מוכן לסוג זה של חקירות.
העבודה הייתה מאוד נוחה וקלה, הייתי מקבל כל מיני דברים לבדוק במחשב ששלטתי עליו בקלילות רבה ואף אחד לא היה מפריע לי.
לכן אני שואל, למה? למה אני צריך שותף שיפריע לעבודתי?
הרי ידעתי לעשות הכל בצורה מאוד יעילה וטובה, אז למה זה היה הכרחי?
אך לא היה בי כוונה לאמלל את אותו שותף, שיבוא. אני אתמודד.
"אני ג'ון ג'ונגקוק, השותף שלך." זקפתי גבה כאשר אמר זאת בבטיחון, הוא לא החבר הזה של ג'ימין?
"אני קים טאהיונג." השבתי ולחצתי את ידו.
"אז במה אתה צריך עזרה?" שאל ישירות ואני בחנתי אותו,
"אני לא צריך את העזרה שלך, ג'ון." גאוותי דיברה במקומי.
"אוקי, מה המשימות שלנו?" הוא שאל והוציא דף ועט.
"לך אין משימה, רק תשב בצד." עניתי בקרירות
"אממ, אוקי. זה לא יעבוד ככה," הוא התחיל והתנשף, "אני לא יודע מה חשבת שיקרה, אבל אני לא הולך להיות השותף השקט שמציית לך. אני השותף שלך, לעזאזל." הוא סיים והביט בי, מחכה שאגיד משהו.
אך מה יכולתי להגיד? אני באמת לא התנהגתי בצורה נחמדה במיוחד.
"צודק, שותף. בקניון *** התרחש רצח, המצלמות שהיו מול מקום הגופה נישברו. לכן אנחנו צריכים לבדוק כל מצלמה ומצלמה עד שנימצא משהו חשוד שיוכל לעזור." הסברתי והוא קם,
"אוקי אז נצא עכשיו כד-"
"הוו מתוק, אנחנו פה." אמרתי והושטתי לו מחשב,
"תבדוק את הקבצים האלה קודם." הוספתי והוא הסתכל עלי, מנסה לראות אם צחקתי וכשהבין שאני לגמרי רציני הוא נאנח, ישירות מתחיל לעבוד.
גם כאשר התחלתי לצפות בסירטונים יכולתי להרגיש את עיניו בוחנות אותי,
לא הבנתי מה רצה ולא באמת רציתי לשאול, אך הוא הקדים.
"למה אנחנו פה?" הוא שאל, קולו המאוכזב צרם לאוזני,
"כי ההורים הזדיינו והביאו אותנו לעולם. תאשים את הקונדום." המשכתי לצפות אך הוא לא שיחרר,
"לא, אני רציני. יש בלשים אדירים שעובדים בחוץ במטרה להבין מה קורה ואנחנו כאן, זה עלוב." נאנחתי, אלוהים אדירים.
"מה תפקידך פה?"
"בלש, שותף." הוא משך בכתפיו,
"יופי, אתה יודע מה עוד בלשים צריכים לעשות חוץ מלהסתובב בחוץ ולסכן את עצמם?" הוא נידנד לשלילה,
"לצפות בסירטונים, להבין ובעזרתם לגלות יותר. אז שתדע, העבודה העלובה הזאת עזרה למלא אנשים לחיות." אך זה לא מה ששיכנע אותו,
"אתה יוצא גם לבחוץ?" הינהנתי,
"כשממש צריך." ציינתי, שלא יטעה חלילה.
"וזה כזה נורא?" הוא שאל וחשבתי למספר שניות,
"לא, כי עדיין לא יצא לי להתעמת באמת עם פושע, רק לעבור בין בתים וחנויות, לשאול שאלות."
"וחשבת פעם גם להתעמת עם פושע שהרג אנשים?" ידעתי מה רצה לשמוע אך אני חייב להיות כנה עם שותפי,
"לא, אני לא אמיץ כמוך, ילד." הוא צחק בקול לפתע,
"ילד? למה אתה חושב שאתה גדול ממני בכלל?" המשיך לצחקק ואני חייכתי, אני בטוח גדול מהתינוק הזה.
"אני בן 21." הו~ אני בטוח שניצחתי.
"אתה ממש נעל, מדבר הרבה. אני בן 23." נחנקתי, הוא גדול ממני בשנתיים!
"אתה מה?!" צעקתי והוא צחק,
"חמוד, באמת לא הבנתי מאיפה הביטחון לדבר אלי כאילו אתה גדול, אני גדול ממך בשנתיים, תבכה." התגרה בי והסתרתי את פני,
"ב-בוא נמשיך לצפות בסירטונים, בבקשה." ביקשתי והוא גיחך, טפח על כתפי והחל לצפות בסירטונים.

'זה.. לא יהיה קל.'

-
נ.מ כללית.

"אני עצוב." טאהיונג ניכנס לדירתם של השלושה והניח את הגלידה שקנה על השולחן, לא מתפלא כשהוסוק וג'ימין החלו לריב עליו.
"או...קי, למה אתה עצוב?" יונגי שאל והתיישב על הספה, לידו טאהיונג.
"קיבלתי שותף חדש." טאהיונג אמר וחיכה למבטי הרחמים,
"וזה רע!" צעק וג'ימין הניח את ידו על טאהיונג,
"צר לי על השותף שלך, לא מגיע לו לסבול ככה."
"רשע! אין סקס לכל השבוע!" טאהיונג שילב את ידיו וג'ימין כימעט נחנק,
"מזה אין סקס שבוע? למה אתה חיי בסרט!"
"זה לא חשוב! יש לי שותף חדש וקשה לי." התבכיין טאהיונג והוסוק סוף סוף שאל-
"אחי, תפרט. מה קשה? למה קשה? מי המקשה?"
"קשה שיש לי שותף חדש, הוא חושב שזה כל כך קל לצאת לבחוץ עם רובה ולהתעמת עם כל פושע, אה וכן, הוא גדול ממני. בן של זונה." טאהיונג קילל וג'ימין החטיף לו,
"קודם כל, לא לקלל. דבר שני אז מה? הילד רוצה אקשן! הוא רוצה לעשות את העבודה הפיזית."
"א. איה, זה ממש כאב. ב. אתה חושב שזה קל? אני מפנה את כל סוג העבודה הזאת לצוות 2 רק כדי לא להתמודד עם זה. אני יודע שזה חלק מחובתי ושמתישהו לראש המחלקה ימאס לחפות עלי, אבל אני לא באמת יודע אם אני אוכל לעשות את זה." טאהיונג ניהיה מתוסכל,
"אז תתפטר או שאל תצא למשימות האלה." הוסוק ניסה להבין למה השני כל כך הסתבך בזה.
"אבל אני אוהב את זה, ואם השותף שלי יחליט לצאת למשימות האלה אני אהיה חייב להשתתף גם בזה, אפילו ראש הצוות האן לא יוכל לחפות עלי, אני אהיה חייב." טאהיונג הפעם משך בשיערו, מנסה לחשוב על דרך לצאת מיזה.
"איך קוראים לשותף שלך?"
"ג'ון ג'ונגקוק, הראת לי אותו בעבר." בשניה שטאהיונג אמר זאת ג'ימין קפץ במקומו,
"קוקי?! אתה עובד עם קוקי?! הו אלוהים אתה כל כך הרווחת!" ג'ימין מחא כפיים ומיהר להסביר את עצמו,
"אני וקוקי חברי ילדות, יש לי תמונות בחדר שלו. טאה! אתה-" נשיקה "כל כך בר מזל!" והפעם ג'ימין נישק בחוזקה את טאהיונג, מתנתק ומכה את ידו,
"הרווחת את השותף הכי טוב, הוא חדור מטרה וחז-" ג'ימין עצר, "זק, הוא חזק." ג'ימין הביט בטאהיונג והבין את רמת הבעיה.
"הוא... יתחיל לדרוש לצאת למשימות, בשביל זה הוא הפך לבלש, טאהיונג."

-

אז פרק ראשון!
(עוד פרק יצא היום, אני אעלה מהר!)
אני
אוהבת
כל
כך
לכתוב
את
זה!!
אני כל כך שמחה ששניתי את הסיפור זה מתחבר אלי ברמות
אני אוהבת בלשות ואני אוהבת את הרעיון!

אני כל כך מקווה שתאהבו גם!