הולי שיט, פרק אחרון! תקראו את הערת הכותבת ואל תצחקו מהתמונה שלי.
( שימו לב שיש פרקי בונוס אחרי זה.)
"ג'ו-ג'י-ג'ונגקוק-ג'ימי- ג'ון" טאהיונג אמר, בחר.
ג'ונגקוק הרגיש איך פניו מתחממות, הוא לא ידע אם זה בגלל שאביו של טאהיונג, נאמג'ון היה איתם או בגלל שהרגיש שעכשיו זה רשמי, הבחירה.
"מצטער טאהיונג, זה לא יכול לקרות ג'י-ג'ימין חבר-" ג'ונגקוק נקטע ולרגע הרגיש מזל, הוא לא ידע איך הוא אמור לדחות את ה-סוג-של התוודאות הזאת.
"ג'ימין כרגע שמע." ג'ימין היה שם, מביט בטאהיונג במבט שאמר הרבה, אכזבה לא הייתה שם.
"ג'ימין אני-" טאהיונג הרגיש שלא יכל להגיד עוד דבר, מכאן הכל הרגיש מסובך.
"זה בסדר, אני יונגי והוסוק הולכים. אני אשלח לך הודעה מאוחר יותר."
-
"מה? ג'ון? הוא אמר ג'ון? אתה בטוח שזה מה שהוא אמר?" הוסוק שאל בהלם וג'ימין הינהן,
"אולי לא הקשבת טוב." יונגי ביטל בלי מאמץ.
"א-אני אומר לך! הוא אמר, ואני מצטט- 'ג'ו-ג'י-ג'ונגקוק-ג'ימי- ג'ון.' ואז חיבק את ג'ונגקוק." ג'ימין קיפל את רגליו ונאנח לתוך עצמו.
"אז כן, הוא לגמרי מחליף אותך." יונגי אמר באדישות, לא מסתכל על ג'ימין ואפילו לא קצת.
"היונג!!" הוסוק אמר בהפתעה, לא מבין מאיפה החוסר רגישות כלפי ג'ימין,
"מה? אני כנה. מההתחלה ראו שטאהיונג אוהב את ג'ימין, לא? אני טועה? אתה עצמך אמרת לי מספר פעמים שהם יכולים להיות זוג מדהים. אני פשוט חושב שהוא רודף אחר אהבתו של טאהיונג למרות שהוא לא אוהב אותו בקטע כזה." ג'ימין יכל להישבע ששמע את השיברון לב של יונגי למרות האדישות והשנינות שהפגין.
ג'ימין ידע מאיפה זה נובע, המילים שהוטחו בו לכן לא אמר דבר.
איך יכל לכעוס על אדם שכל חייו אהב אותו וראה כטאהיונג דרך להתמודד עם האהבה שלו כלפי יונגי?
הוא לא, וכשיונגי התוודה בפניו ג'ימין לא יכל לומר לו דבר. הוא הרגיש מבולבל.
"ג'ימין, מצטער... לא התכוונתי לזה ככה." יונגי נאנח וניגש לחבק את השני, מרגיש איך ידיים קטנות מוחצות אותו בחזרה,
"זה בסדר, באמת." ג'ימין מילמל.
"א-אני לא-א באמ-מת חושב," יונגי נשם, "ככה. סתם אמרתי, טאהיונג בטוח התכוון אלייך." יונגי שיקר וג'ימין צחק,
"כבר לא אכפת לי, ניסיתי להתאהב בו כדי לא לאהוב אותך אבל עכשיו הכל ברור לי."
"מה ברור לך?" יונגי שאל ובלע רוק,
"אני וטאהיונג מעולם לא היינו אמורים להיות זוג, שנינו פשוט התכחשנו לאהבה האמיתית שלנו. אני אוהב אותך יונגי."
-
"הוא נפרד ממני? הוא נפרד ממני?! בפאקינג הודעה??" טאהיונג עמד בהלם כשהטלפון חפון בידיו.
פניו לא שידרו שום הבעת עצב או כעס,
אולי קצת בהתחלה כשהבין שניפרדו ממנו דרך הודעה אבל זה לא נמשך זמן רב כאשר קלט שלליבו קל יותר עכשיו.
-"מה? הוא נפרד ממך? אלוהים טאהיונג אני כל-כך מצטער, אני בדרך אלייך! אני מנתק." ג'ונגקוק אמר במהירות כאשר טאהיונג סיפר לו את הפרידה ה-'נוראית' שחווה לפני מספר דקות.
וכך היה, ג'ונגקוק הגיע תוך 10 דקות לביתו של שותפו כשהוא מצוייד במספר קופסאות של גלידה, לא זוכר מה הטעם האהוב על הצעיר לכן משכנע את עצמו שהמשכורת הבאה תפצה אותו על כל הטעמים שדאג לקנות.
"היי קוקי." טאהיונג אמר, לא מראה סימן של בכי ולא של כעס, רק ניצוץ קטן בעיניו.
"אתה לא ניראה כמו מישהו שצריך את ה-12 קופסאות גלידה האלו. הכל טוב קים?" ג'ונגקוק שאל וטאהיונג הינהן מלווה את הבלש לסלון,
"ביי טאהיונגי, אני יכול לדבר עם ג'ימין אולי הוא היה נסער ו-" באקהיון, אחיו הבוגר של טאהיונג נקטע על ידי הצעיר שאמר-
"היונג, כבר אמרתי לך איך אני עם זה." מבטו הזהיר ובאקהיון הינהן, פונה לג'ונגקוק.
"אני סומך עלייך, אל תיפגע באחי." וכך יצא מהבית, משאיר את טאהיונג להתמודד עם מילותיו.
"אוף איזה אח מטומטם," טאהיונג הניח את ידו על ראשו, "האיי קיו צנח מעזריאלי."
"טאהיונג, אני יכול לשאול משהו?" ג'ונגקוק חיכה לתשובה וכשטאהיונג הינהן בהיסוס מיהר להגיד- "מה עכשיו?"
"מה?" טאהיונג לא הבין, עוצר מלפתוח את קופסאת הגלידה האהובה עליו, וניל עוגיות.
"מה עכשיו?" ג'ונגקוק חזר, "אני מתכוון, מה? אתה וג'ימין ניפרדתם, אז איפה אני עומד מבחינתך? אני יודע, שאלה טיפשית אבל אני מרגיש כל-כך מוזר! אתה אמור לבכות בזמן שאתה מתלונן על החיים אבל אתה פשוט מחוייך, אוכל גלידה בלי לבכות ובאקהיון עוד אמר-'אל תפגע באחי' מה אני אמור לחשוב על זה? למה הוא התכוון? זה פשוט לא צפוי מה שקורה פה!" ג'ונגקוק היה ניראה אובד עצות, אבוד בתוך עצמו.
טאהיונג בחן את שותפו ולמען האמת בשלב כלשהו נשך את שפתיו על מנת לעצור את צחוקו.
"טאהיונג, אני יודע שהפרידה עדיין טריה אבל לעזאזל אני לא יכול, אני אוהב אותך. יותר מידי אוהב אותך." ג'ונגקוק לקח מטאהיונג את הגלידה והניח על השולחן, מסובב את טאהיונג אליו,
"אני לא מצפה שתעשה משהו עכשיו, אבל אני חייב לדעת אם לחכות לך, לחכות שתהיה מוכן להיות בקשר." ג'ונגקוק התחנן עם עיניו וטאהיונג חייך-
"אל תחכה לי ג'ון," ג'ונגקוק השפיל את ראשו,
"הרי אתה לא צריך לחכות למשהו שכבר שלך, נכון?" ג'ונגקוק שמע את מילותיו ונמס בשבילו, מושך את טאהיונג לחיבוק תמים שהוביל לבסוף לנשיקה סוערת שעם הזמן הפכה למשהו סוער עוד יותר.
טאהיונג ציחקק כאשר ג'ונגקוק ליקק את גופו בשעשוע וכשהרגיש את גופו נצבט הוא רק גנח חלושות.
"אני שמעתי שלפעמים אתה הטופ... מצטער בייבי, מעכשיו אתה הבוטום." טאהיונג צחק, עד שהרגיש את השני חודר אליו, כבר לא צחק.
YOU ARE READING
BE MY NEXT
Humor-finished- "אתה שונא אותי בלי להכיר אותי." "אני לא שונא אותך, אני פשוט יודע מי אתה." "מי אני, טאהיונג?" "הבא שיפגע בי." + "למה אנחנו פה?" הוא שאל, קולו המאוכזב צרם לאוזני, "כי ההורים הזדיינו והביאו אותנו לעולם. תאשים את הקונדום." המשכתי לצפות. - קים...
