"בוא נלך, ההורים של טאהיונג צריכים להגיע בקרוב." יונגי יצא מהחנות ואחז בידו של ג'ימין.
"ה-היונג." ג'ימין לא זז ממקומו ורעד מעט אך נשאר במקומו, "מה?" יונגי שאל באדישות שלמד לאמץ לאישיותו.
"למה אמרת לו שאני שלך?" יונגי פער את עיניו ונעמד כך מספר דקות, ידו עדיין אוחזת בשל השני והמטריה כבר נפלה לה, נותנת להם להכיר בגשם החזק.
"א-אתה דמיינת, רק אמרתי לו לא להטריד אנשים." יונגי לא היה טיפוס שמשקר לכן כששיקר כיווץ את פיו בכעס, הוא לא רוצה לשקר.
"אל תשקר לי, אתה לא יודע לעשות את זה בכלל! תגיד לי את האמת, בבקשה היונג." ג'ימין התחנן והתקרב לשני שלקח צעד אחורה אך ידע שלא יצליח לשקר שוב,
"בסדר! אמרתי לו שאתה שלי, מרוצה?! אבל זה לא נכון כי אתה פאקינג לא שלי אלא של טאהיונג. עכשיו בוא נלך כי כואב לי." יונגי צרח וג'ימין הביט בו.
"מה כואב לך?"
"הלב."
-
"שלום לכם המאחרים, כמה זמן לוקח לאסוף את הננס הזה?" ג'ונגקוק שאל בצחוק אך ראה את הרצינות ששררה בהם ובחר לשתוק.
"אייש, אל תשאל אפילו," יונגי זרק מבט לג'ימין ולאחר מכן המשיך-"ההורים של טאהיונג בדרך? איפה טאהיונג?" יונגי שאל והסתכל סביב,
"א-אהמ," ג'ונגקוק השתתק ולא הצליח לדבר,
"בשרותים, הוא קצת לחוץ אז אל תעלו אליו, שירגע." הוסוק הציל את ג'ונגקוק ושלח אליו מבט מרגיע אך עם זאת גם לחוץ.
"אוקי, אני אעלה בכל זאת, אני הבן זוג שלו." ג'ימין אמר באדישות קטנה אך חייך, בזיוף אבל חייך.
"לא, הוא ביקש שלא. הוא רק לחוץ. בנתיים תעזור לנו פה." הוסוק אמר והניח את ידו על ג'ימין, לוקח אותו למטבח ואומר לג'ונגקוק בלי קול- 'תיבדווקקק שההואאא חיי.' ומושך אותיות על מנת שהשני הבין, אך לא רק הוא הבין.
"לבדוק שטאהיונג חיי?" יונגי שאל כאשר השניים נעלמו,
"אה? מה?" ג'ונגקוק שאל בבילבול.
"למה הסוס אמר לך לבדוק שהוא חיי? בעצם, למה הוא-"
"איי בחייך, דיי לחשוב כמו בלש זה התפקיד שלי." ג'ונגקוק רץ ללמעלה, לא מחכה לתשובה מצד השני.
"ג'ו-ג'ונגקוק~" גניחה קולנית נפלטה מגרונו של הבלש הצעיר,
"תנמיך את הקול!" ג'ונגקוק צעק בלחש ונצמד לטאהיונג שהיה מופנה לכיוון אסלת השירותים,
"אוח שקט, הכל בגללך! איך הגענו למצב הזה בכלל? פעם שניה שלי."
פלאשבק חצי שעה קודם לכן:
"אוף כמה זמן לוקח להם לבוא?" טאהיונג שאל בלחץ כשהשניים עוד לא חזרו,
"לא יודע, אולי הם ניזכרו בעוד דברים לקנות." הוסוק העלה אופציה וג'ונגקוק נאנח,
"טוב, אבל עכשיו משעמם לי בואו נשחק." המצב רוח של כולם השתנה והם כבר ישבו על הרצפה, מסובבים בקבוק ועונים על השאלות של אמת ופועלים בחובה.
"חובה"
"הופה, חובה עלייך ל-'השתעשע' אם אחד מאיתנו." הוסוק נתן את החובה וג'ונגקוק בחר בקלות את טאהיונג.
סוף פלאשבק.
"אם ג'ימין יגלה שעשינו את המשחק הזה- הוא נורא יכעס."
טאהיונג נשף והמשיך להזיז את ידו, מרגיש מובך לבקש עזרה משותפו.
"אתה רוצה שאעזור לך?" ג'ונגקוק שאל וטאהיונג נחנק,
"אתה פשוט-"
"קורא מחשבות? כבר אמרת את זה בערך, אממ... 100 פעם מאז שהכרנו." ג'ונגקוק צחק והחל להפעיל לחץ על איברו של השני.
"זה פשוט לא בסדר, אני מרגיש רע." ג'ונגקוק מילמל לאחר שהשני גמר,
"א-אתה לא מרגיש טוב? אני זה שבוגד בבן זוגי רק כי אני חושב על מישהו אחר." טאהיונג נכנס למקלחת ושטף את עצמו.
"אני לא שולט בעצמי כשאני לידך." הוסיף באנחה כבדה ולבש את מכנסיו,
"אם רק היית נלחם..."
YOU ARE READING
BE MY NEXT
Humor-finished- "אתה שונא אותי בלי להכיר אותי." "אני לא שונא אותך, אני פשוט יודע מי אתה." "מי אני, טאהיונג?" "הבא שיפגע בי." + "למה אנחנו פה?" הוא שאל, קולו המאוכזב צרם לאוזני, "כי ההורים הזדיינו והביאו אותנו לעולם. תאשים את הקונדום." המשכתי לצפות. - קים...
