״אני לא מאמינה שעברו 8 שנים״ מלמלתי.
אני שוכבת במיטתי כבר כמה דקות וחוזרת לאותו הזמן שבו חיי התהפכו, כשכל כמה שניות נשמעות עוד גניחות מלמטה.
עוד איזה אחת שאבא שלי החליט להביא.
בכל מקרה, שנה לאחר המקרה, הוא החליט ללכת לגמילה, וכשחזר, הוא טען שהוא בסדר והחליטו שהם יכולים להחזיר אותי לחיות תחתיו.
אבל הוא לא בסדר, ואני ברוב טיפשותי נתתי לזה להחליק.
כנראה שפשוט לא רציתי שעוד אחד ממשפחתי יעזוב.
הוא כל מה שיש לי.
טוב, הוא ומשפחתה של אמילי, אבל אני לא רוצה להטריח אותם.
כמובן שאמילי מודעת למצב אצלי בבית.
היא מודעת להכל. כל פריט קטן.
ביקשתי ממנה לא לספר להוריה, והיא כיבדה את בקשתי.
היא עדין מתחננת שאני אבוא אליהם, ואני מסרבת לה. אמילי והמשפחה שלה, טוב, כולם נשמות טהורות.
התחלתי לארגן תיק, ושמתי עוד בגדים, כפי שאמילי ביקשה. נכנסתי למקלחת וכשיצאתי מרחתי את אחד מן הקרמים שאני אוהבת שהוא בריח של וניל. התלבשתי בבגדים שאמילי השאילה לי ולקחתי את התיק ואת האייפון 6 שלי.
לאבא שלי אין הרבה כסף, אבל לי יש מספיק כדי לספק לנו קצת אוכל, והצלחתי לקנות לעצמי טלפון טוב. הכל זה מהמלצרות שעשיתי בשש השנים האחרונות, וגם חסכתי מגיל 12.
יש לי רק כמה בגדים נחמדים שאמילי קנתה ליום ההולדת, אך השאר הם בגדים ישנים.
צלצול טלפון קטע את מחשבותי
״הלו?״ עניתי לאחר שראיתי שהשם של הבוס שלי מתנוסס על מסך הטלפון שלי.
אני עובדת בבר בשעות הערב וממלצרת בשאר הזמן, אך לאחרונה לא יצא לי לעבוד בבר כי יש בו שיפוצים.
יואב הוא הבוס שלי במסעדה
״מיה?״
״יואב א..״
״מיה את פנויה למשמרת מחר בערב? אני צריך מישהי טובה יש אירוע חשוב.״ הוא קטע אותי
״כן כן בטח. יואב, תתקשר אליי מחר״ ניתקתי.
אני מנסה לחפש דרך לצאת בלי שאבא שלי יתפוס אותי.
יצאתי מחדרי והלכתי במורד המסדרון, מסתכלת ימינה ושמאלה, בודקת שאבי והאישה שהביא לא נמצאים.
הצצתי במטבח וראיתי שהוא ריק.
תכננתי לצאת דרך החלון שבמטבח, אך שניה לפני שהחלטתי להתקדם שמעתי צעדים מתקרבים.
נכנסתי אל השרותים שהיו קרובים אליי וחיכיתי שהאדם ילך.
לאחר כמה דקות הסתכלתי וראיתי שהשטח פנוי, ורצתי אל המטבח ויצאתי מהחלון.
—
״מה לקח לך כל כך הרבה זמן? כבר דאגתי לך!!״ אמילי רטנה.
״את יודעת, שוב הייתי צריכה להתחמק. אני חושבת שהפעם הם היו 2״ אמרתי וצחקקתי מאיך שזה שיצא.
״טוב, את תבחרי סרט, אני אבחר לק!״ היא אמרה וצחקקתי.
בחרתי את הסרט ׳27 שמלות׳ ואמילי חזרה עם הפופקורן.
אמילי נרדמה באמצע הסרט ועכשיו השעה 2:00 בלילה. אני אף פעם לא נרדמת מוקדם, אני תמיד נשארת עד לפחות 2-3 לפנות בוקר.
נשמעה דפיקה בדלת וגופי נדרך.
זה קורה לי תמיד. מי בכלל דופק בדלת בשתיים בלילה?!
קמתי לפתוח את דלת הכניסה כי זה רק שתינו בבית, ואני לא חושבת שאמילי מתכוונת לפתוח את הדלת.
דפקו עוד כמה פעמים וכבר התחלתי להתעצבן
״רגע יואו״ מלמלתי בעצבנות.
פתחתי את הדלת ואני חייבת לומר שהייתי מופתעת.
———-
פרק שניי
VOUS LISEZ
Need you close to me
Roman d'amour״אתה סתם מגזים״ אמרתי מצחקקת והוא הרים את גבתו. הוא התקרב אליי וקירב אותי אליו מאגני, ״אה כן?״ לחש בקולו הבס כשאפו נוגע בשלי. ״כן״ לחשתי מהופנטת ממנו ~~~~~~~~~ ********הסיפור הראשון שלייי******** נ.ב הכתיבה משתפרת עם הסיפור אז סבלנות
