Part 84

6.4K 275 86
                                    

הוא זרק אותו על הרצפה מטיח בו אגרופים ללא סוף, דם יצא מכל מקום בגופו של האיש הזר ואני בוכה ללא סוף.

הוא פאקינג הורג אותו. בגללי.

״ניק תפסיק בבקשה תפסיק״ אני צועקת בלחץ מתחננת בפניו בזמן שהשומרים תופסים אותי ומונעים ממני להתקרב אליו. ״מיה טוסי מפה לבית״ הוא אמר בקול אדיש וקר כקרח, עצמתי את עיני וזזתי מהשומרים הולכת לספסל בכניסה כשאחד מהם אחריי.

התיישבתי על הספסל עם כאב ראש נוראי, הזלתי דמעות ללא סוף ופחדתי ממה שיקרה. לאחר כמה דקות ניק הגיע, היו כתמים כהים על חולצתו המכופתרת השחורה והיקרה, על מפרקי אצבעותיו היו סימנים ולפי עמידתו ושריריו היה ניתן להבחין בכך שהוא עדיין כועס. ברמות רצחניות.

עליתי לאט לאט עם מבטי אליו, רואה איך לסתו מהודקת לחלוטין ופניו משדרות שום רגש, רק כעס, שבלט בעיניו שכהות במיוחד כרגע.

״תסבירי לי מה עבר לך בראש שבאת לכאן״ הוא סינן מבין שיניו והסתכלתי עליו מוחה את דמעותיי, הוא נשם עמוק

״ניק..״ מלמלתי, ״כנסי לאוטו״ הוא אמר בקשיחות והבאתי את המפתחות שלי לשומר, הולכת למכונית של ניק שמשום מה לא שמתי לב אליה קודם לכן כשהגענו.

״את מטורפת לגמרי״ הוא אמר צוחק צחוק עצבני, כשנכנסנו לאוטו ״את מבינה מה יכלו לשים לך במשקה שהזמנת?! את מבינה שאם לא הייתי שם הוא היה עושה לך דברים ש-״ הוא אמר וקטע את עצמו, דופק בחוזקה על ההגה ומתניע בעצבים, לוחץ על הגז במהירות שיא.

הבטתי בו אוחז בהגה, ידיו התהדקו סביב ההגה עד שאצבעותיו נהפכו ללבנות, כל גופו היה דרוך והוא לא היה שקט, מדי פעם הגניב לעברי מבטים, אך הבעתו החיצונית הייתה כל כך קרה שלא יכולתי להסתכל עליו חזרה.

שתקנו במשך כל הנסיעה, בזמן שהוא עצבני ואני חושבת על כמה שאני אם נוראית. נכנסתי למועדון כשאני בהריון. הרגשתי מובכת, לא לקחתי בחשבון מה היו יכולים לעשות לי שם, ולמזלי ניק היה שם.

״אני לא מבין איך הגעת לשם ולמה״ הוא אמר טיפה יותר רגוע, שובר את השקט ששרר בינינו ״הסעתי את אמילי למועדון, נכנסתי לבקש מים, לא תכננתי אפילו להישאר לשניה!״ אמרתי עצבנית, זה נשמע כל כך מטומטם.

״זה היה רעיון שלך או שלה?״ הוא שאל והעצבים היו ברורים לגמרי בקולו. שתקתי,

״שלך או שלה?״ הוא הרים את טונו

״שלי״ אמרתי ״הצעתי לה שאני אסיע אותה כי אני לא יכולה לשתות איתה״ הוספתי והוא נאנח. ״אני צריכה ללכת
לאסוף אותה״ אמרתי מציינת והוא ענה בחדות ״אדריאן איתה״.

״למה היית שם בכלל?״ אמרתי לפתע ״אמרת שאתה הולך לבר״ הוספתי מסתכלת עליו רואה איך שרירי פניו לא זזים מילימטר, ״שינינו תוכניות״ הוא ענה בקור ועצר מול האחוזה, יצאתי במהירות טורקת את הדלת, אני עצבנית ומאוכזבת, לא יודעת ממי מאיתנו.

Need you close to me Where stories live. Discover now