*******
רוזי חיממה את חדר האמבטיה והתפשטה. אמנם החורף כבר פה והבקרים ממש בלתי נסבלים אבל היא הרגישה שהיא חייבת את המקלחת הזאת. היא פתחה את ברז המים ומילאה את האמבטיה. כשהייתה מרוצה ובטוחה שאמבטייה מספיק מלאה היא קיפצה לתוכה ונרגעה בפניים, מוסיפה קצף וסבון.
גברים. גיכחה רוזי לעצמה. מי צריך אותם? הם רק גורמים לצרות, וביננו? יש לנו מספיק צרות משל עצמנו. אבל, את מתה על הצרות שלו, העיניים שלו, השפתיים שלו. כל מה שקשור בו.
נכון. רוזי המשיכה להתווכח עם עצמה. אבל יש מספיק גברים כמוהו ואפילו שנראים יותר טוב ממנו. הרבה יותר טוב ממנו. ולולו, סתם לקחה עוד סבל על עצמה והיא עוד תמכה בזה. איך היא יכלה לחשוב שהם ישתנו? אופי תמיד נשאר וזה לא יתשנה לעולם.
אבל עיניים שלו,
רוזי נזכרה בפעם הראשונה ששון דפק בדלתה כאילו זה קרה לפני שנים ולא לפני כמה שבועות או חודש, היא כבר לא זוכרת.
איך הוא הביט בה בדרך הזאת ואיך היא נישקה את... לא. היא עצרה בעצמה.
את לא הולכת להגרר לזה. אם יש משהו שהיא הבטיחה לעצמה זה להרחק מהם ולשמור על לולו. הן צריכות הגנה בתקופה הזאת. הגנה מפני גברים כמוהם שלא איכפת להם מהרגשות שלהן.
****
״חג המולד מתקרב״ העיר מארק בקול.
שון תיכנן להעביר אותו עם רוזי. השם הזה, הריח המוכר והאהוב הזה, הצליל שלה. זה נראה כמו זיכרון רחוק. זה כבר לא משנה, הוא הרחיק אותה מהחיים שלו.
״אל תדאג שון״ מארק כמו קרא את מחשבותיו.
״אנחנו הולכים לגמור את סקוט. הוא לא יודע מה מחכה לו. אל תשכח שאנחנו עושים את זה בשבילן״
שון הינהן. הוא לגמריי היה זקוק לחיזוק הזה. הטעם של הבחורה שנישק באותו יום אחר נורא. הוא לא ידע אם זה היה הטעם שלה או הטעם של ההרגשה. וכמה ימים הוא ניסה להסביר לה שהם לא באמת אוהבים את הבחורות האלה, אלא כדי לקנות את אמונו של סקוט בחזרה. אבל היא לא רצתה להקשיב, היא לא רצתה לשמוע ממנו.
הוא הרגיש גמור.
״אני צריך משקה חזק״ שון קם למטבח ומזג לעצמו כוסית. הוא לגם אותה במהירות ופניו התעוותו כשהמשקה עבר בגרונו. בדיוק כמו אצל סקוט, חשב.
״אחי, הודעה מסקוט״ קרא מארק מהסלון. בדיוק ששון חשב שהוא צריך עוד כוס, כמה אירוני.
שון הלך לסלון ומארק הקריא בקול.
״תפגשו אותי בשמונה במקום הקבוע, יש לי עבודה נוספת בשבילכם ס.פ״
״אני מקווה שזה לא כמו העבודות הקודמות, הוא מבקש דברים גדולים מדיי״ שון השיב.
״כן, כדי לבחון אותנו. אם באמת חזרנו אליו, הוא בן אדם חשדן״ מארק ענה לדבריו. הם ידעו שאם סקוט יתפס, הם הולכים לכלא איתו ועם כל הבריונים שלו אבל הוא חייב לשלם ומהם הוא לא ירד.
״זה בשבילן אתה יודע״ שון אמר.
״אל תהפך לרכרוכי מדיי. אתה נהייה רמנטיקן ואתה לא כזה״ מארק עיקם את אפו.
״אני שונא אהבה, אני שונא את כל מה שקשור בזה. ספרים, סרטים, משפטי אהבה קלישתיים, ואת רוזי במיוחד את רוזי״ שון נאנח.
״הבעיה שאני אוהב אותה יותר משאני שונא אותה וזה עושה את כל ההבדל״ שון אמר לחלל האוויר.
״תן לי לנחש למה: כי אתה חושב עליה, מדמיין אותה, נזכר בה, מת ללכת אליה ולנשק אותה..״ מארק ענה בייאוש
״כן. ואני לא מאמין שאני מדבר איתך על זה״ שון הדגים את הפרצוף המפורסם שלו, מקיא.
״אבל אני לא מבין למה אתה מתעקש לא להחזיר לו את המפתח. אתה הרי יודע שאנחנו יכולים לתת לו ולגמור עם זה״ מארק שאל בחוסר הבנה.
״התחלנו עם משהו, זוכר? לקחנו את זה כדי למנוע חלק מהמעשים שעשינו. אם ניתן לו את זה עכשיו נוכיח לו שהוא צדק כל הזמן ורק יעשה לנו רע יותר ממה שזה. נסיים עם מה שהתחלנו גם ככה אנחנו עמוק בבוץ״ שון הבהיר את הנקודה פעם נוספת. דפיקה בדלת נשמעה. שון פתח את הדלת ואחת הבחורות של סקוט נעמדה שם עם חיוך מרוח על הפנים.
״מתחשק לך לשחק קצת?״ שאלה בחיוך ערמומי.
****
״אני לא מאמינה!״ לולו התעצבנה ממש. היא הייתה על סף רתיחה. לפעמים לרוזי נדמה שלולו יכולה לשבור שיאים בכעסים.
״מה קרה הפעם?״ שאלה רוזי בהשתעממות.
״ואת ראית את הבחורות האלה? איך שהן נכנסות לדירה שלהם אחת אחרי השנייה. זה לא יאומן!״ היא התיישבה מול הטלוויזיה ומשלבת ידיים בכעס.
כלפי חוץ, רוזי נותרה אדישה למילותיה של לולו.
״מה קורה לך? אפילו פעם אחת לא צעקת או כעסת. את לא נפגעת מהם?״ שאלה לולו בתמיהה.
רוזי נאנחה, מניחה את המגזין שקראה בצד ומביטה בלולו.
״התעייפתי. התעייפתי מלכעוס או לצעוק או לנסות להסביר לו. זה לא יעזור. לא בא לי להתעסק עם זה יותר. ואם אפשר אז לא לראות את הפרצופים שלהם לעולם. זה יעזור לי מאוד בעתיד לטווח הארוך״ היא הסתובבה חזרה מניחה רגל אחת על השנייה ומדפדפת במגזין.
״זה לא פייר״ לולו המשיכה להתמרמר לידה מביטה בכעס בטלוויזיה.
״בחורות מטופשות.״ אמרה לולו בקול
״את יודעת מה? לעזעזל הכל. בואי נלך היום להשתחרר קצת? להתפרע״ לולו הביטה בעיניי כלבלב בעינייה של רוזי, בטוחה שהבזיקה רעיון אגדי.
רוזי נחרה בבוז.
״איפה? בפאב? איפה שהתחילו הצרות שלנו?״ היא הרימה גבה
״לא, נלך למקום אחר. יותר נחמד. אפשר למצוא מישהו חמוד״ לולו חייכה בשובביות.
״טוב, שיהיה״ הפטירה רוזי לעבר חברתה המקפצת באושר.
״איזה יופי!״ קראה בהתרגשות וכבר החלה בהכנות.
בחור אחר, בחור אחר שיגרום לו לקנא כמו הבחורות האחרות שלו, חשבה רוזי.
טוב, היא לא ידעה שהיא הולכת להסחף או יותר נכון להרשות ללולו לסחוף אותה. אבל הנה היא כאן, בבגדים הכי מינימלים שאי פעם לבשה בשיא החורף, בפתח פאב והולכת לדוג כמה גברים.
זה בכלל לא אני, מה את עושה? שאלה רוזי את עצמה.
תסתכלי על עצמך, את נראת כמו אחת מהבחורות של שון ומארק.
אבל הזיכרונות הקשים נצבו מול עינייה ולא איפשרו לה אלא לראות רק את הכאב והכעס שהם גרמו לה.
״את הולכת להנות הערב״ לולו חייכה ונכנסה לרחבת הריקודים. מאות אנשים קפצו והשתוללו, היא גם רצתה להרגיש משוחררת ולו לערב אחד.
היא התיישבה ליד הבר ורצתה להזמין משקה אבל לא ידעה איך. איך זה עובד? היא נזכרה בערב ההוא שבאה עם שון למקום דומה.
״תביא לי וויסקי בבקשה״ אמרה בנימוס לברמן. הברמן הביט בה בעיניים עגולות, מופתעות.
״קחי מותק, על חשבון הבית״ נתן לה וגיחך. היא הרגישה מטופשת. בסדר, לא איכפת לה.
״שלום, אפשר להזמין לך משקה?״ שאל בחור שהתיישב לידה. היא הביטה במשקה שלה ואז חזר אליו.
״בטח״ היא חייכה ולגמה בבת אחת את הכוסית שלה. לפחות לשתות היא יודעת.
הוא הזמין לה משקה שנראה בצבע מוזר אבל רוזי לא התלוננה מדיי ושתתה הכל.
״אז את באה לפה הרבה? כי לא ראיתי אותך בסביבה״ הוא רכן אליה ושאל במתיקות באוזנה. רוזי לא רצתה לדבר, היא רצתה להשתולל.
״ככה אתה מתחיל עם כל הבחורות כאן?״ היא צחקה והביטה בפניו ההמומים.
״יאללה בוא לרקוד״ היא משכה את ידו אחריה והתחילה לקפוץ.
במהלך הערב רוזי לקחה עוד כמה כוסות והמשקאות החלו לטשטש אותה. היא יותר ויותר רקדה ואיבדה את עצמה ובשלב מסויים לולו תפסה אותה מתנשקת עם בחור שהיא לא הכירה. היא התחילה לדאוג.
היא ראתה את רוזי רצה לכיוון מסויים ולולו מייד רצה אחריה.
היא מצאה את החברה שלה מקיאה לתוך אסלה בתא השירותים.
״רוזי?״ שאלה לולו בהיסוס.
״אני בגהנום״ היא שמעה את הקול הצרוד של רוזי.
״אני פשוט...״ רוזי החלה משפט ולפתע פרץ נוסף עלה מגרונה ישר לאסלה.
רוזי לא רגילה לזה. הגוף שלה לא רגיל לזה. יותר מדיי... יותר מדיי בשבילה. מה היא חשבה לעצמה? מחשבות עברו בראשה של לולו.
רוזי איבדה את זה לגמריי. היא כבר הייתה במצב מעולף.
״הלו? שון? כן זאת לולו. תבוא מייד לפאב שבסוף הרחוב בתא השירותים של הבנות. רוזי צריכה את העזרה שלך״ לולו לא חשבה פעמיים.
~~~~~
וואו אז הגענו לפרק עשרים!
תודה רבה לכל הבנות הבנות שמגיבות אתם לא מבינות כמה זה מעודד להמשיך להעלות פרקים :) אני מתה עלכם! תמשיכו להגיב ולהצביע ולחוות את דעתכן וכמה שיותר ארוך יותר טוב XD
יום שישי שמח ושבת שלום מקסימות 3>
BINABASA MO ANG
השכן מהדירה ממול
Teen Fictionרוזי היא בחורה ממוצעת, היא חיה בניו יורק ומתפרנסת ממכירת הציורים. יום אחד בחור צעיר עובר לדירה הריקה שממול לדירתה. היא לא יודעת עד כמה העיניינים יתחילו להסתבך.... ---- הוא התכופף לגובה עינייה ואמר בפשטות ״אני-אוהב-אותך״ מדגיש כל הבהרה.
