כשרוזי שיננה את מילות ההתנצלות בפעם השלישית, היא שמעה את הדלת ממול נטרקת וזה סימן שמארק עזב את הדירה. כך הם סיכמו בנהם היום בצהריים.
בעוד היא מנסה לחפש ניסוח טוב יותר להתנצלות שלה לולו יוצאת מהחדר לבושה ומאורגנת.
״קיבלתי שיחה מג׳וני״ היא אומרת בחשש כאילו רוזי עומדת להתרגז.
״כמו בכל יום״ רוזי עונה כאילו לא ידעה שהוא ינסה ליצור איתה קשר.
״אבל היום סופסוף עניתי לו״ היא הוסיפה בשקט. רוזי הביטה בה מופתעת. נכון, היא ניחשה נכון שהיא תענה אבל היא לא ידעה עד כמה צדקה, עכשיו היא יודעת.
רוזי הביטה בה בצפייה מחכה להמשך.
״אני אלך לפגוש אותו עכשיו. אני מניחה שערב עם מארק לא יקרה״ היא ממשיכה לומר בשקט ורוזי כמעט מאמינה לעצב בדבריה. ברור שמחר היא תמצא את גבר חלומותיה החדש לתקופה קצרה.
היא מהנהנת ללולו ומחייכת חיוך קטן.
״בהצלחה לשתינו״
לולו מחייכת חזרה ויוצאת מהדירה.
אוקיי, זה הרגע שלך, תעשי את זה. רוזי מעודדת את עצמה בראש ויוצאת לדלת שממול. היא דופקת דפיקה קצרה שאחריה נפתחת הדלת והיא חושפת את שון. בעיקר כועס ובלי בגדים, חוץ מהבוקסר הרגילים שלו כמובן.
״אתה בדרך כלל מסתובב ערום בבית?״ רוזי שואלת בהרמת גבה וסוקרת את גופו בעינייה.
״דבר ראשון, זה הדירה שלי ואני יכול לעשות בה ככל העולה על רוחי. דבר שני אני לא זוכר שזה עיניינך. צריכה משהו?״ הוא שואל בטון מרוחק.
״אממ כן.״ היא לפתע נזכרת מה היא עושה פה
״אני רוצה שנדבר״ היא מוסיפה.
רגע של היסוס קל עובר בנהם לפני שהוא מסכים להכניס אותה.
הוא מצביע לכיוון הספה בזמן שהוא מכין קפה, הקומקום כנראה רתח לא מזמן. הוא חוזר עם שני ספלי קפה חמים ומכבה את הטלוויזיה.
שון שם לב למבוכה הקלה של רוזי ומגחך מעט לפני שהוא מחליט ללבוש בנוסף את מכנסי הטרנינג שלו וחולצת טי אפורה.
״תראה״ רוזי פותחת
״אני לא בן אדם של דיבורים וכל מה שאני אגיד לא יצדיק את השיפוט שלי לגביך. אני באמת מצטערת על מה שקרה. לא התכוונתי שזה יצא ככה, הספקתי להכיר בערב הזה אדם מדהים והייתי רוצה שנפתח דף חדש. אני לא רוצה לפספס אותך בגלל טעות טיפשית שלי״ היא סיימה. עינייה חיפשו את עינייו כדי להוציא ממנו תשובה כלשהי.
לאחר רגע, פניו התרככו.
״האמת שגם אני הספקתי להכיר אדם מדהים באותו ערב. אבל אם זו ההתחלה, אז אני מעדיף לא לדעת על ההמשך״ שון הסביר את עצמו והשתדל שלא לפגוע.
״אני זקוקה להזדמנות נוספת. הפעם ושום פעם אחרת אני לא אשפוט אותך״ היא חייכה.
לאחר היסוס קל הוא ענה ״בסדר״ וחייך לאחר מכן.
״היי אני רוזי מונרו״ היא הושיטה יד
״ואני שון קליין״ הוא צחק ולחץ את ידה.
״התירצי להצטרף אליי לסרט בלתי נשכח?״ הוא שאל בהומור.
״כמובן. בתנאי שיש פופקורן״ רוזי צחקה.
הם החליטו לראות סרט קומדיה כדי שישבור את האווירה המתוחה שנוצרה והזמן עבר בעיקר בהרבה צחוק.
לקראת סוף הערב נשאר הרבה פופקורן ורוזי החליטה לזרוק על שון. הוא הביט בה נדהם.
״איזה חוצפה״ וזרק חזרה
רוזי צחקקה והחזירה לו מנה כפולה. הזריקות נהפכו ליותר ויותר מלהיבות ושון הוסיף דיגדוגים.
״דיי! בבקשה!״ היא נסתה לומר תוך כדי שאיפת אוויר וצחוק ממושך.
״לעולם לא!״ הוא החזיר בצחוק מתגלגל והכניע אותה כשהייתה תחתיו.
״אוקי בסדר, בסדר. אני נכנעת״ היא אומרת בחיוך. היא הרגישה מטופשת כשלא הצליחה להוריד את החיוך הגדול הזה מהפנים. הוא תפס במפרקי ידיה והצמיד אותם לספה.
״נכנעת נכנעת?״ שאל שוב כדי להיות בטוח
״כן!״ היא השיבה.
לאט לאט הצחוק בעינהם נעלם ואיתו החיוך. הוא הביט בה במבט מלא משמעות, כאילו גילה בה משהו חדש.
עינייה ננעלו על עיניו, מהופנטות. לפתע הם שמעו טריקת דלת.
הם קפצו והיא שאלה
״מי זה היה?״
״בטח מהדירה שלך או מאחת הדירות למעלה״ הוא הפטיר והתרומם, מנקה שאריות פופקורן מבגדיו.
״טוב אז.. אני חושבת שאני אזוז״ היא אמרה במבוכה קלה, ערה לרגע שחוו לפני שנייה.
״אל תלכי עכשיו, תשארי עוד קצת״ הוא פזל לעבר הסרט שעדיין לא נגמר.
היא נאנחה מביטה בסרט.
״טוב, בסדר״ היא הסכימה
״אבל רק עד סוף הסרט״
״בסדר״ הוא הינהן והם חזרו להתרווח על הספה ולצפות בסרט. לאחר חמש דקות ראשה הונח בשלווה על כתפו וראשו הונח על הראשה. הם נרדמו שעל ביגדהם שאריות פופקורן וחיוך על שפתהם.
****
שון עמד לסגור את הדלת לפני שחייך חיוך אחרון לעבר רוזי.
״טוב, אז נתראה״ היא חייכה והוא סגר את דלת ביתו. הוא התמתח שוב וגירד את ראשו.
הוא נכנס לחדרו ולפתע ראה את מארק יושב על מיטתו ומביט בו.
״חיכיתי שהיא תלך״ הוא אמר. רגליו היו משוכלות זו על גבי זו והוא עיין בספר עד לאותו רגע.
״מה היא מפריעה לך בכלל?״ שון שאל אותו בחוסר תשומת לב ובדק את הפלפון שלו.
״לא אמרתי שהיא מפריעה לי. פשוט ראיתי שנרדמתם אתמול בלילה מרוחים אחד על השני שלא היה לי נעים להפריע לכם״ הוא אמר ברמיזה דקה והניח את הספר על שידת הלילה שליד המיטה.
״אל תגזים. בסך הכל נרדמנו. לא נמרחנו״ שון השיב. למרות שהוא ידע כמה מארק מגזים לפעמים, התגנב לראשו הרגע שהביט בעינייה. מארק סתם מגזים...
״אז חיכיתי מחוץ לבית עד שתלך אבל שראיתי שאתם לא מתעוררים והיא לא עומדת לעזוב בקרוב, נכנסתי פנימה ונרדמתי״ מארק המשיך כאילו שון לא אמר דבר.
״וצילמתי אתכם״ הוסיף מארק במהירות.
״תקשיב, אם לא הפרעת לנו אז לא איכפת... רגע מה?״ שון הרים את ראשו בחדות.
מארק חמק דרך הדלת והלך לסלון.
״תביא לי את הפלפון שלך עכשיו!״ שון רץ אחריו.
״לא! בחיים לא!״ מארק צחק והחביא את הפלפון מאחורי גבו.
״תביא את הפלפון בלי משחקים!״ שון צעק וקפץ עליו.
לאחר כמה בעיטות ואגרופים לא קטנים בכלל שון אחז בפלפון מציץ בתמונה. הוא שקע בה ונזכר בכל מה שקרה.
״נכון שאתם חמודים?״ מארק עמד מאחוריו מביט גם לתמונה.
״ונכון שאתה אוהב אותה?״ המשיך לשאול
שון לא ענה.
״ונכון שאתה לא רוצה למחוק את התמונה?״ מארק המשיך לנדנד
״ונכון שגם אם תמחוק אותה אז אני אוכל להחזיר אותה ולהפיץ אותה כי שלחתי לחברים וגיביתי את התמונה והעלתי למחשב?״ מארק סיים והתיישב שוב הטלוויזיה.
״מה אתה..?״ שון התרגז ונאנח
״אתה לא תרד ממני בחיים״ מילמל שון וזרק לעברו את הפלפון.
״תודה שאתה אוהב אותה כבר וזהו״ מארק סגר את העיניין באנחה למרות שידע ששון לא האדם להפגנת רגשות.
~~~~~~~~
בנות, מי שקוראת אז בבקשה תגובות תגובות תגובות! אני רוצה רק להשתפר ואני רוצה דעות שלכן! :)
YOU ARE READING
השכן מהדירה ממול
Teen Fictionרוזי היא בחורה ממוצעת, היא חיה בניו יורק ומתפרנסת ממכירת הציורים. יום אחד בחור צעיר עובר לדירה הריקה שממול לדירתה. היא לא יודעת עד כמה העיניינים יתחילו להסתבך.... ---- הוא התכופף לגובה עינייה ואמר בפשטות ״אני-אוהב-אותך״ מדגיש כל הבהרה.
