השכן מהדירה ממול

פרק 10

******
רוזי פקחה את עינייה באיטיות. הימים נהפכו לקרירים יותר ויותר, החורף בפתח. היא לקחה את הסוודר הראשון שעלה בידה ודחפה אותו מעל ראשה.
לאחר ששטפה את פניה היא חיפשה את לולו. בכל פעם היא מעירה אותה כדי לשאול מה קרה איתה ועם שון, הפעם היא פשוט הלכה לעבודה מבלי להתעניין? נראה מוזר מדיי בעיניה.
היא לקחה את הפלפון והתקשרה ללולו.
״בוקר טוב לך״ לולו נשמעה עליזה
״למה לא הערת אותי לפני שהלכת?״ רוזי שאלה מעט באכזבה
״ואני חשבתי שאת שונאת את זה״ לולו התחמקה מהשאלה בגיחוך
״זה לא אופייני לך. זה בכל זאת את. אז מה עשית אתמול?״ רוזי הפילה את עצמה על הסדינים הלבנים בחזרה.
״את יודעת. ראיתי טלוויזיה, העברתי את הזמן בשקט כשאת התפרעת״ לולו ענתה. זאת בכל זאת חצי מהאמת, נכון?
לולו חנתה את הרכב ולקחה את תיק. היא יצאה מהרכב ונעלה אותו.
״את נשמעת שונה לולו. הכל בסדר?״ רוזי ווידאה שלא פיספסה כלום.
״שיהיה מה לספר, אני מבטיחה לך שאת הראשונה לדעת, עכשיו אני צריכה להכנס לעבודה. נדבר״ לולו ענתה וניתקה.
רוזי כיווצה את מיצחה, מה זה אמור להביע? אבל היא הזכירה לעצמה שוב שזאת לולו ועדיף לצפות להכל ממנה. רוזי נאנחה וקמה מהמיטה.
****
״אתה בטוח?״ שון שאל את מארק.
״כן. נלך לשם עם לולו ורוזי. זה מקום מדהים. אני מבטיח לך שיהיה בסדר״ מארק השיב תוך כדי הגשת שירות לשולחן נוסף.
״..ומה תירצו לשתות?״ שמע שון את מארק שואל את הלוקוחות.
לאחר שהם חזרו למטבח לקחת הזמנות נוספות הם הספיקו להחליף עוד כמה משפטים.
״אני לא יודע...״ שון התעקש. הוא זכר טוב טוב מה קרה בפעמים הקודמות במקומות כאלה, משם הוא ברח. הוא לא רוצה לחזור לזה שוב.
״תראה, עכשיו התגברת על זה. אתה חזק, תוכיח לעצמך שאתה אחרי זה״ מארק עודד אותו.
״טוב, בסדר. אבל לא נשארים שם הרבה״ שון הסכים בסופו של דבר.
״אל תדאג״ מארק סיים את השיחה ופנה ולתת שירות ללקוחות נוספים.

שון רק חיכה לרגע שיסיים את העבודה ויחזור הבייתה. הוא רצה להפגש שוב עם רוזי. אחרי שהוא החנה, שון יצא במהירות ועלה לדירתה של רוזי. הוא דפק על דלתה והדלת נפתחה.
״היי שון״ לולו חייכה
״היי, רוזי בבית?״ שאל בקוצר רוח
״לא, היא יצאה לסידורים. אבל בוא תיכנס״ היא הזמינה אותו פנימה.
שון נכנס מעיף מבט לעבר חדרה של רוזי.
״האמת שרציתי לדבר איתך על משהו״ לולו ניגשה נבוכה לעברו. הוא הביט בה בשאלה.
״אני לא יודעת אם מארק סיפר לך, אבל... היה ביננו משהו.. אתמול״ שון התיישב על הספה לידה.
״מה?״ שון היה המום מהתגלגלות העיניינים.
״ו... אני סוג של פוחדת להמשיך את זה. את הקשר הזה״ לולו נשמה עמוק. היא התעסקה בחוטים שנפרמו מחולצתה הארוכה.
״תראי, מארק הוא אח שלי אבל אני לא אשקר לך, את יודעת בדיוק איך הוא עם בחורות. לא היה לו קשר רציני אחד כך שאני לא ממש יכול להגיד לך. אבל זה מסביר הרבה דברים...״ שון השיב
״מסביר מה?״ לולו שאלה
״לא יודע. הוא התנהג שונה״ הוא אמר בשקט ונזכר באירועי היום. לולו חייכה לעצמה כששיחזרה את הנשיקה שלהם.
הדלת ניפתחה ורוזי נכנסה.
״שלום״ היא חייכה כשראתה את שון
״שלום לך״ שון קם לקראתה.
״טוב, אני מניחה שאני מיותרת פה. אני אצא ל.. להסתובב״ לולו חייכה ויצאה במהירות מהדירה.
״עובר עליה משהו, בוודאות. היא לא מספרת לי מה אבל אני אדאג להוציא את זה ממנה״ רוזי אמרה בעודה הולכת לחדרה ומניחה את התיק שלה על המיטה. שון חייך.
״קניתי לך משהו״ הוא אמר
״אויי, בשביל מה? לא היית צריך״ אמרה רוזי
״כן, אבל רציתי. תראי״ הוא הוציא קופסא מכיסו. רוזי פתחה את הקופסא והתגלה לעינייה שרשרת כסופה ויפייפה שכתובה עליה את השם שלה.
״וואו, זה... זה מדהים״ היא הביטה בה באושר.
״את אוהבת את זה?״ שון שאל בחיוך
״אוהבת? אני מתה על זה!״ היא קפצה עליו בחיבוק. ידיו של שון גלשו לשיערה וליטפו אותו.
״למרות שלא היית צריך בכלל״ היא התרחקה במבוכה
״ראיתי אותה בחלון ראווה ואמרתי לעצמי שהיא חייבת להיות שלך״ אמר שון כאילו זה מובן מאליו.
״אתה יכול לסגור לי אותה?״ היא הגישה לו את השרשרת והפנתה אליו את גבה. הוא פתח את השרשרת והביט במראה. רוזי הסיטה את שיערה הצידה והתליון נח על החזה שלה.
״זה פשוט יפייפה עלייך״ שון הביט בה.
רוזי הביטה עוד קצת במראה ובנתיים שון נשכב על המיטה שלה.
״רציתי לשאול אותך אם את רוצה לצאת איתי ועם מארק היום בערב. אנחנו יוצאים למקום נחמד״ הוא שאל כשמתח את ידיו לצדדים.
״אני חושבת שכן. גם לולו תבוא נכון?״ היא שאלה ונשכבה לצידו
״אם יש לנו מזל. הוא הספיק לשאול אותה והיא גם ענתה בחיוב״ הוא השיב והיא צחקה.
״נשמע שאתם מתכננים ביחד את הכל״
״לא בדיוק״ הוא הודה ״אבל בערך״.
הוא התרומם מעליה והביט בה.
״למה, זה מפריע לך?״ עינייו הביעו הומור.
״לא ממש. כל עוד אתה הולך, זה בסדר מבחינתי״ רוזי ענתה חזרה בהומור. שון הרגיש שהוא נקלע לאותה סיטואציה שוב. הם הביטו אחד לשני בעיניים. רוזי חיכתה שיעשה את זה, שכבר ינשק אותה. למה הוא מחכה? להזמנה אישית? שהיא תעשה את זה במקומו? מה הם צריכים לעבור כדי שהוא יבין שהיא בעיניין שלו?
אבל שוב הוא התרומם וקם ממיטתה.
״אז אני יאסוף אותך היום בשמונה. אני כבר לא יכול לחכות״ הוא חייך ויצא מדירתה. כשהיא שמעה את טריקת הדלת היא שיחררה אוויר שלא ידעה שעצרה בתוכה.
מה לא בסדר איתו? למה הוא מתחמק כל כך הרבה? עוד טריקת דלת הקפיצה את רוזי ממחשבותיה.
״אוקיי זה רשמי״ לולו קפצה על מיטתה של רוזי.
״אני ומארק ביחד״