השכן מהדירה ממול

פרק 25

******
---ערב חג המולד---
רוזי התעוררה בשעת בוקר מוקדמת. קור מקפיא עטף אותה והיא הצטמררה. היא הביטה בשעון שעמד על השידה.
שמונה בבוקר. בטח לולו כבר בעבודה. לפתע היא הרגישה משהו עולה מגרונה. היא רצה לשירותים ורכנה מעל האסלה מקיאה. מה עובר עלי? שאלה את עצמה. רוזי התרוממה לאיטה מזועזעת מכאבי הראש והסחחורות שתקפו אותה. יופי, בערב חג המולד. חשבה בעצבנות. היא שטפה את פניה מביטה במראה שממולה.
את נראת נורא. את מרגישה נורא. והכי חשוב, כל זה קורה בערב חג המולד.
היא בדקה את ארון התרופות מחפשת משהו שיקל על הכאבים והתאכזבה לראות שהארון מרוקן.
בלית ברירה נאלצה ללכת לדירתם של מארק ושון, אולי יש להם משהו שיעזור לה. היא נשמה עמוק ודפקה בדלת.
היא דפקה שוב לפני שנזכרה שגם הם עובדים. או אצל סקוט. או השד יודע איפה הם. ׳איזו ברירה נשאר לי? אוטובוסים לא פעילים היום בגלל מזג האוויר. אז ללכת לבית המקרחת בעצמי׳ מילמלה לעצמה וירדה במעלית.

ההליכה ארכה לה זמן בעיקר בגלל המצברוח הרע, ההרגשה הנוראית של הסחרחורות, כאבי הבטן ומזג האוויר. למרות שרוזי הצטיידה בבגדים עבים וחמים השלג ניצח והקפיא אותה למוות. היא השתדלה ללכת מהר ולקנות כבר את הכדורים שיקלו על סיבלה.
׳וגם לאף אחד לא איכפת ממני. אף אחד לא מתקשר לראות מה שלומי. ממש חוצפה.׳ רוזי אמרה בראשה בהתמרמרות ותוך כדי שלחה יד להביט בפלפון שלה.
׳יופי גם את הפלפון שכחתי׳ רוזי הפכה ליותר מתוסכלת.
כשהיא הגיעה לבית המרקחת סופסוף היא התנשמה עמוק.
׳אוקי רוזי, את הולכת לקנות את הכדורים וחוזרת מהר.׳ הרגיעה את עצמה ונכנסה לחנות. תור ארוך קידם את פניה הממורמרות להחריד. ׳לעזעזל׳ מילמלה וניגשה לעמוד בתור.

כשהגיעה סופסוף התור שלה היא הביטה בשעונה. היא עמדה ארבע שעות. ארבע שעות!
״מה את רוצה ילדה?״ רוקח זקן ועייף שאל בפנים זעופות.
״מהר. יש תור אחרייך וחג להתכונן אליו״ הוסיף. רוזי החמיצה פנים.
״כדורים להקלת כאבי ראש וכאבי בטן בבקשה״ אמרה. הרוקח הינהן בעייפות והסתובב לחפש את הכדורים המבוקשים.
לאחר כמה דקות הסתובב.
״אזל לנו המלאי אבל חכי רגע אולי אני אמצע בחדר השני״ זרק לה ונעלם מאחורי דלת מסתורית.
לאחר חצי שעה חזר הרוקח עם שתי קופסאות. רוזי שילמה במהירות ויצאה מהמקום החנוק והמלא אנשים.
׳תודה לאל לפחות בזה יש לי מזל׳ הביטה לעבר השקית והחלה ללכת בחזרה.
היא הביטה בשעונה פעם נוספת . השעה 1 בצהריים. לא איכפת לרוזי. היא תחזור תשתה משהו חם ותלך לישון שוב לא לפני שתבלע את הכדורים האלה.
הקור המקפיא חדר לעצמותיה והיא הידקה את צווארון המעיל חזק יותר דוחפת את אחת מידיה בכיס מעילה.
השלג כיסה חצי מטר מהאדמה ובקושי עברו מכוניות בכביש, ובצדק. רוזי חשבה לעצמה. לפתע מכונית עצרה לידה וציפצפה.
היא הביטה לתוך המכונית. שון.
״היי רוזי, רוצה טרמפ?״ שאל בחביבות. היא התעלמה ממנו ממשיכה ללכת. שון דומם את מנוע המכונית ורץ לעצור אותה.
״בחייך, בואי, תראי איזה קור״ הוא אחז בזרועה.
״אני רואה. ולא איכפת לי״ היא המשיכה ללכת.
״רוזי יקח לך לפחות עוד חצי שעה הליכה. קדימה בואי״ הוא הפציר בה.
קול קטן אמר בראשה לא ללכת איתו, היא ידעה שזה האגו מדבר.
״בסדר״ התרצתה ונכנסה לרכב במושב שליד הנהג.
שון המרוצה נכנס לרכב מנסה להתניע את הרכב. היא ניסה פעם נוספת אבל הוא לא הצליח.
״מה קרה?״ שאלה רוזי.
״לא יודע. אני אלך לבדוק״ הוא יצא מהרכב פותח את מכסה המנוע ולאחר שהעיף מבט קצר הוא סוגר ונכנס לרכב שוב.
״הלכו המצברים״ אמר בייאוש.
״מה זאת אומרת?״ שאלה רוזי בחוסר הבנה מובהק לגבי מכוניות.
״אנחנו תקועים פה?״ שאלה בחדות.
״לא, רק עד שתעבור כאן מכונית אחרת. יש לי כבלים, כשמכונית אחרת תבוא אנחנו נחבר את את המצברים בעזרת הכבלים ואמלא את המצברים מחדש.״ הסביר. רוזי הינהנה למרות שלא הבינה.
״בכל מקרה תודה״ היא באה לצאת מרכב כששון שוב אחז בזרועה.
״השתגעת? קפוא בחוץ ואת לא תגיעי הביתה היום. תחכי איתי כאן זה בטח לא יקח זמן״ הבטיח. לאחר היסוס קצר רוזי הינהנה.
״אז מה את עושה כאן?״ שאל שון
רוזי השפילה מבטה לשקית.
״הרגשתי לא טוב אז קפצתי לבית המקרחת״ אמרה ביובש לא ממש מוכנה להתחיל שיחה איתו.
״את לא מרגישה טוב?״ שאל בדאגה מניח את ידו על מצחה כדי לבדוק חום.
״לא, עזוב אותי״ היא העיפה את ידו.
שון הביט בה בעינים גדולות.
״למה את מתנהגת ככה?״ שאל בעצבות מסויימת.
״מה?״
״למה את מתייחסת אליי ככה? כאילו אני לא שווה כלום בעינייך? כאילו לא היה בנינו משהו? למה הפכת לכזאת... קרירה?״ שאל בכאב.
״למה אתה מנפנף את הבחורה שלך מול העיניים שלי? למה אתה צוחק עלי ומצוטט לשיחות שלי? את זה גם אני יכולה לשאול״ רוזי הביטה מעבר לזכוכית הגדולה משלבת ידיים בעצבנות.
״אני לא מנפנף. היא צריכה להבין שאני לא איתך כדי שסקוט יקבל אותי. רק ככה הוא ישמע שאני גמרתי איתך. חוץ מזה את גם ניפנפת בטובי כשהיית איתו״ שון משך בכתפיו.
״זה לא אותו דבר״ התפרצה רוזי לפתע.
״למה?״ שאל שון באי הבנה.
״כי אתם מתמזמזים לכם, אנחנו היינו סתם ידידים שמתנשקים״ היא ענתה את המשפט שכבר היה שגור בפיה.
״אבל מתנשקים״ שון הדגיש בכעס מסויים.
״אני עשיתי בדיוק מה שאתה עשית בטווח זמן יותר קצר. מה הבעיה שלך?״ כעסה רוזי והביטה בו בתוכחה.
״מה הבעיה? אני אגיד לך בדיוק מה הבעיה״ הוא הביט לתוך עינייה בכעס.
״הבעיה היא שאת מתעצבנת על זה שאני ממשיך הלאה, או לפחות מנסה״ הוא הרים את קולו
״הבעיה היא שכל פעם שאני מנסה לעבור הלאה ומשכנע את עצמי שאני כבר לא בעיניין שלך אני פותח את הדלת ומגלה את שנכם ביחד מצחקקים ומתנשקים״ הוא המשיך לצעוק.
״אז שאלת קודם למה צחקתי כשאת וטובי נפרדתם? ובכן זה בגלל שאני כל כך מאושר שלא יהיה שם מאחורי הדלת הזאת מישהו אחר שיגע בך או ינשק אותך או שיצחיק אותך. אז אני מקווה שההסבר הזה מספק אותך״ פניו הכעוסות שהספיקו להתלהט יותר, הופנו לחלונו בצד ההפוך של רוזי.
היא הביטה בו במבט מתגעגע. היא שמחה לשמוע את המילים האלה מגיעות ממנו, זאת אומרת שאיכפת לו. היא אחזה בחולצתו ומשכה אותו באגרסביות אליה, נופל בהפתעה לשפתיה.
היא לא צריכה לעשות את זה, היא יודעת. אבל היא לא יכלה להתאפק עוד.
הסיטואציה הזו לא נתנה לה אופציה אחרת, הוא והיא באותה מכונית, רבים על כך שהוא מקנא לה, מתגעגע אליה, עדיין רוצה אותה. בדיוק כמוה.
שפתיו החמות נעו בין שפתיה. הוא לא ויתר לאחר שהתעשת והבין מה קורה. הוא ידע כמה הוא רוצה אותה.
ידיה נעו באיטיות לעבר עורפו, אוחזות בו.
היא בקושי רב הרחיקה את עצמה ממנו מתיישרת במושבה. היא חיפשה להתעסק עם משהו אחר.
שעה וחצי הם במכונית. עכשיו חם לה. למה לא עברו מכונויות? צריך לחזור הבייתה לעשות ארוחת חג. בטח לולו דואגת.
״היי, הכל בסדר?״ כף ידו הסיטה את מבטה אליו.
״כן, אני... זה לא בסדר. זה לא היה אמור לקרות״ מבטה חזר ונע שוב בשמשת החלון מתעסקת ללא הרף בשעונה.
שון שהיה עייף מכל הדרמה הזאת נאנח ויצא מהרכב. וכמו הגשמת משאלה, עברה מכונית. שון הרים את ידיו וניפנף בהם עד שהמכונית עצרה לידם.
״צריך עזרה חבר?״ שאל גבר משופם.
הם החליפו כמה משפטים ולחצו ידיים עד שהתחילו בעבודה. רוזי צפתה בידיו המיומנות של שון נעות במהירות לעבר הכבלים, פותח את מכסה המנוע של האדם הזר ומחבר אותם ויד לאחר מכן פותח את מכסה המנוע של הרכב שלו ורוזי ניחשה שהוא חיבר גם לשלו, מכיוון שלא הצליחה לראות מבעד למכסה המנוע.
לאחר כמה דקות המתנה שון פתח את דלת הרכב וצעקה נשמעה מבחוץ.
״תנסה להתניע״
שון לחץ על המפתח והרכב השמיע קולות חירחור. לאחר כמה נסיונות הרכב התעורר לחיים ושון יצא מריכבו.
איך שהוא נראה סקסי כשהוא עובד על הרכב. חייכה רוזי לעצמה.
שני מכסי המנוע נסגרו בטריקה קלה הגברים לחצו ידיים והחליפו חיוכים חמימים.
״חג מולד שמח״ קרא שון לעברו והתחיל לנסוע.
״אמרתי לך שנמצא מישהו״ שון היה במצברוח קליל למדי.
לאחר נסיעה קצרה הם הגיעו לבניין ושון חנה.
״תודה״ רוזי צייצה בחיוך מבוייש.
״אין על מה.״ הוא הינהן ושנהם נכנסו למעלית יחד.
״אני מניח שזהו?״ הם יצאו מהמעלית ושון הביט בה במבט שואל.
רוזי השפילה את מבטה ונכנסה לדירתה במהירות. היא הצמידה את גבה לדלת ונאנחה מביטה לתקרה.
׳הלוואי שימציאו כדור שיכחה או כדור נגד שיברוני לב׳ חשבה רוזי והלכה לטפל בעצמה.
״איפה היית?״ לולו שחבשה כובע של סנטה, רצה לעברה ורוזי נאנחה מניחה שתצטרך לספק הסברים.
*****
מקסימות! אני מקווה שאהבתם ואם כן תגיבו, תצביעו ותשפיעו (אחד החלשים שלי)
דבר שני העלתי סיפור חדש שנקרא ״מפקדת על עקבים״ סיפור קליל ומלא הומור. אם יהיה לכם רעיון לשם אחר לסיפור אז רעיונות יתקבלו בברכה!
קייצר מתה עלכם אעע ו... תגיבו!
לאביו ❤️❤️❤️