השכן מהדירה ממול

פרק 12

****
שון התעורר בקושי, זוכר את אירועי אתמול במעורפל. הוא ניסה להתיישב לפתע זה פגע בו, כל מה שהיא אמרה חזר אליו.
״אחי, התעוררת?״ מארק נכנס לחדרו.
״כן. אני חייב לפייס את רוזי״ הוא אמר וקם במהירות לשטוף את פניו, להתלבש וללכת לרוזי.
״יום שבת היום״ צעק מארק
״תן להן לישון״ הוסיף. אבל שון היה שקוע מדיי בעצמו.
הוא יצא לקנות פרחים ומיד התייצב מול הדלת של רוזי ולולו.
הוא נקש על הדלת ולאחר כמה דקות הדלת נפתחה.
״שון? מה אתה עושה פה בשבע וחצי בבוקר?״ רוזי אמרה מנומנמת
״אני באמת מצטער. אני לא רוצה שנאבד את מה שיש ביננו״ שון אמר במהירות.
״אויי, אלוהים. זה יום שבת!״ רוזי גירדה את סנטרה.
״טוב, תיכנס. אני אחליף בגדים ונדבר״ היא אמרה בלית ברירה. לאחר חצי שעה, רוזי באה לשון קצת יותר עירנית.
״אוקיי, עכשיו אנחנו יכולים לדבר״ היא נשמעה יותר רעננה.
״רוזי, אני כבר אמרתי כל דבר שאני יכול לתרץ. רק תגידי שאת סולחת״ הוא ביקש
״תראה, באמת טוב לי איתך. אבל בו בזמן אני נרתעת מכל העיניין הזה. הרי אם אני מקבלת אותך, אני צריכה לקבל גם את העבר שלך לא?״ היא שאלה את המובן מאליו.
״אני מבטיח להגן עלייך, זה לא יתקרב אלייך. באמת!״ הוא תפס בשתי ידיו את פניה בעדינות כאילו זה עלול להשבר.
״אבל..״ היא נסתה להגיד בכעס
״שום אבל!״ הוא חתך את דבריה ונישק אותה. שפתיו ליטפו את שפתיה וידיה ניסו למנוע ממנו ולדחוף אותו בחזהו. אבל הוא לא איפשר לה ודחף אותה כנגד הקיר.
כמובן שהיא רצתה את זה במשך הרבה זמן אז היא לא התנגדה במשך הרבה זמן וידיה קירבו אותו אליה עוד יותר, כמה שהיא רצתה כבר להרגיש את זה, יותר מדיי זמן.
רק לאחר ששון היה בטוח הוא התרחק רגע
והם התנשמו
״יש לך טיימינג גרוע״ היא אמרה בשקט
״אבל אתה מנשק מעולה״
אצבעותיו עברו על שפתיה והיא הביט בהם.
״זה אומר שסלחת לי?״ הוא לחש
״לא, זה אומר שאתה מנשק מעולה ואני צריכה לחשוב על זה״
*****
שון פקח את עינייו לאט. החדר היה חשוך ורוח קרירה חדרה לחדרו.
הוא קם וסגר את חלונו תוך כדי התמתחות ובדיקת השעון. הוא ישן על היום?
לא, הוא זוכר שבבוקר ניסה לדבר עם רוזי ואז חזר לביתו ומארק בילבל לו את המוח עד שהוא נרדם. הוא התעורר בשתיים בצהריים ונרדם שוב. השעה היא שמונה בערב. איך הוא ישן כל כך הרבה?
שון יצא מחדרו וראה בסלון את מארק ולולו מתנשקים ומצחקקים.
״אויי גועל נפש״ שון הדגים פרצוף מקיא.
״קנאי, רק בגלל שרוזי לא אוהבת אותך״ מארק לעג לו.
״למען האמת, היא חושבת שאני מנשק מעולה״ שון ניפח את חזהו ומזג לעצמו כוס מים״
״שתוק! אתם ביחד?״ מארק צעק
״ברור שלא, היא עדיין כועסת עליו״ לולו התיישבה על בירכיו של מארק
״אז... איך?״ הוא לא הבין.
״פשוט נישקתי אותה אבל היא עדיין כועסת עליי״ מארק גילגל את עינייו.
״טוב, אני בחיים לא אבין את הבחורה הזאת״ מארק שתל נשיקה בידה של לולו והיא ציחקקה.
״חבר׳ה, קחו חדר. אתם עושים לי בחילה״ שון קרא בקול.
לפתע הפלפון של שון צילצל והודעה נשלחה אליו. שון פתח את הפלפון שלו ועיניו עברו על השורות.
״זמן האיכות שלנו מתחיל ידידי. תבוא מחר למקום שנפגשנו בו אתמול אם אתה לא רוצה שאחד מכם ייפגע. אתה יודע שאני לא מבטיח לשווא. ס.פ.״
שפתיו של שון התהדקו ומצחו התכווץ מכעס.
״מה קרה שון?״ מארק שאל התרומם.
״סקוט פרדריק. הוא רוצה שאני אפגש איתו״ הוא בעט בשולחן.
״מזה ברחתי. מזה ניסיתי להעלם. הוא לא מניח לי״ הוא צעק.
״היי! שון! תרגע!״ מארק אחז בכתפיו.
״הוא מאיים עלכם! הוא סוחט אותי!״ שון צעק בכאב.
״אבל אל תשכח שהוא לא יודע איפה אנחנו גרים, זוכר? דירה חדשה ביניין חדש, חיים חדשים. אנחנו נתגבר על זה. הוא לא יגיע אלינו״ מארק חיפש את העיניים שלו. שון הינהן ומיצמץ במאמץ לא לבכות. הוא נשם עמוק ומארק דחף אותו לחיבוק.
״תהייה חזק אחי. אנחנו ביחד בזה. אתה יודע כמה אתה שווה״ מארק אמר מאחורי כתפו.
לאחר רגע של הרגעות מארק הרחיק את שון ממנו.
״אני מבטיח לך שאנחנו נעבור את זה ולא נדרדר שוב. בסדר?״ שון העביר יד בשיערותיו.
״כן״ אמר בתקיפות. ״אני לא נפגש איתו״
*****
היא חשבה על זה מספיק. רוזי לא רוצה להפרד ממנו, בייחוד שהיא יודעת בוודאות מה היא מרגישה לגביו. המגע שלו בהחלט טילטל אותה, זה יותר מדיי בשבילה. רוזי נזכרה איך לולו קיפצה באושר שהיא סיפרה לה בביישנות את מה שקרה.
״וואו! אמרתי לך! אמרתי לך שהוא לא יישאר אדיש! אמרתי או לא אמרתי?״ חייכה בארשת ניצחון.
״כן, אמרת״ רוזי גילגלה את עינייה בציחקוק.
״אולי מארק קצת יותר מהיר ומבין וחמוד יותר ובהחלט חתיך יותר אבל...״
״היי! היי! לא להשוות! שון יותר בוגר ועל זה אין וויכוח! ומארק לא יותר חתיך״ רוזי עמדה על שלה.
צילצול פלפון עורר את רוזי ממחשבותיה.
״רוזיי?״ היא שמעה מעבר לקו
״כן?״ שאלה
״זאת אמילי ווסלי, בעלת חנות הציורים. מה נשמע?״ שאלה אמילי
״בסדר. לאחרונה לא יצא לי כל כך לצייר״ הודתה רוזי באשמה
״כן. לא ראיתי אותך כמה ימים אז התקשרתי לשאול אם את בסדר״ אמילי ענתה
״יש לי זמן. את בחנות?״ רוזי שאלה.
״כן״
״יופי. אני אקפוץ אלייך״ היא ענתה ונתקה.
רוזי התארגנה במהירות וירדה במעלית.
באמת הרבה זמן שנטשה את הדבר האהוב עליה בין כל מה שקרה מסביב. היא לא יכולה לגרום לזה לקרות שוב.
פעמון הדלת צילצל כשפתחה את הדלת.
״מה נשמע רוזי? את נראת טוב כמו תמיד״ גברת ווסלי חייכה שהיא נכנסה לחנות.
״תודה לך. מה שלומך?״ רוזי הסמיקה קלות. היא לא רגילה שמחמיאים לה. רוזי רגילה להיות הבחורה השקופה או השקטה, שהסביבה בדרך כלל לא רואה אותה. לולו במקרה נתקלה בה, היא תמיד תהתה איך ילדה קולנית כמו לולו הצליחה להתחבר אליה.
״את יודעת, עסקים כרגיל. אין לי כל כך מה לחדש לך. אבל שמעתי שיש לך מה לחדש לי״ גברת ווסלי חייכה והרימה את גבותיה לאות שאלה.
״כן, האמת שעברו כמה דיירים חדשים לבניין״ החלה רוזי לומר. גברת ווסלי נדרכה.
״והם.. קצת נכנסו לחיים שלי ושל לולו.״
״שיהיה במזל. שמעתי על החתיכים בסביבה ולא ידעתי שזה קשור אלייך. אני מקווה שהם טובים״ גברת ווסלי שירתה לקוח בחיוך והמשיכה בשיחה עם רוזי שעיניינה אותה מאוד.
״כן, הם טובים״ אמרה רוזי בחשש.
״יופי אני שמחה.״
״טוב, אני חושבת שאני אזוז. היה נחמד לשוחח איתך״ רוזי חייכה
״גם לי. תבואי לכאן לעיתים קרובות יותר״ אמרה גברת ווסלי.
״בסדר״ רוזי ענתה ויצאה מהחנות.
שלושה אופנועים זינקו באותו רגע על הכביש במהירות מסחררת. רוזי השתעלה מענן העשן הכבד שיצרו. אוי, הנהגים של היום. חשבה רוזי לעצמה. היא נכנסה למעלית ההבניין שלה והוציאה את המפתח כדי לפתוח את הדלת הנעולה שלפתע הדלת נפתחה מעצמה. השארתי את הדירה פתוחה? חשבה רוזי במצח מכווץ. היא פתחה את הדלת ונכנסה פנימה שלפתע גילתה שהדירה שלה הייתה הרוסה.
כל הרהיטים נהפכו, כל החפצים שפוכים על הריצפה או שבורים. הספרים, הכל! רוזי נכנסה לדירה פעורת פה שעינייה יוצאות מחורהן. מה קורה פה? הדבר השפוי היחיד שיכלה לחשוב עליו היה שון.
״שון!״ היא דפקה במרץ על הדלת דירתו.
״מה את צועקת?״ מארק יצא מהדירה.
״איפה שון? תגיד לי איפה הוא!״ היא דרשה לדעת.
״שון בחדר שלו, קרה משהו?״ מארק שאל
״בוא תראה בעצמך״ היא משכה את חולצתו והובילה אותו לדירתה.
״אוי, אלוהים! מי לעזעזל עשה לך את זה?״ שאל מארק מופתע
״זה גם מה שאני שואלת״ היא הביטה מסביב.
״שון!״ מארק חזר לדירתו ואחרי דקה חזר עם שון.
״אלה ללא ספק הם״ הוא אמר מביט מסביב בכל הבלאגן.
״מי זה הם?״ שאלה רוזי ללא הבנה.
״מתי לולו חוזרת מהעבודה שלה?״ שאל מארק כדי להסיח את דעתה של רוזי
״בעוד שעה, בשתיים״ אמרה רוזי בייאוש
״היא תתחרפן שתראה את זה״ היא נאנחה.
״אז קדימה. נסדר וננקה פה.״ אמר מארק במהירות. שון ורוזי הינהנו והתפצלו בחדרים. כל אחד סידר את מה שהספיק ולאחר שעה וחצי הם סיימו לנקות הכל.
״זה היה מתיש״ נאנח מארק.
״כן...״ שון הסכים.
״למי התכוונת שאמרה הם?״ רוזי לא וויתרה.
״עזבי, אני לא רוצה לערב אותך בזה״ אמר שון והשפיל את מבטו.
״אתה תערב אותי ועוד איך! האנשים האלה הרסו לי את הדירה! מי הם?״ רוזי דרשה לדעת.
״רוזי, באמת. אל תהיי עקשנית, הפעם זה לטובתך״ מארק נחלץ לעזרתו של שון.
״מארק, תזהר ממני! אני אחליט מה לטובתי ומה לא״ רוזי הביטה בשון בציפייה.
שון סיפר לה בלית ברירה.
״קיבלתי לפני יומיים הודעה מסקוט, הוא רצה שאני אפגש איתו אתמול אבל הבטחתי למארק לא להפגש איתו. הייתי בטוח שהוא לא יודע איפה אנחנו גרים אבל...״ שון עצר לרגע טומן את פניו בידיו.
״ידעתי!״ שון דפק את אגרופו על השולחן.
״פשוט ידעתי שאני לא אצליח להתחמק ממנו״ הוא נשם עמוק וקם מהספה הולך הלוך ושוב.
״למה הוא עשה את זה? אני לא מבינה״ רוזי שאלה
״הוא מנסה לאיים עליי, אם הוא חושב שזה מצליח לו, אני אראה לו מה זה״ שון איגרף את ידיו. רוזי הביטה בו קצת חוששת.
״אחי, תרגע. לא משנה מה הוא יעשה, היתרון אצלנו״ מארק הניח את ידיו על כפתיו של שון.
״למה?״ היא כיווצה את מיצחה
״שלום!״ לולו נכנסה והביטה בשון ומארק.
״פיספסתי משהו?״ שאלה. שון ניער את ראשו.
״לא פיספסת כלום. אני חוזר הבייתה״ הוא יצא מהבית ועבר על פניה של לולו.
״מה נשמע?״ מארק חייך חיוך מאולץ ונישק את לולו.
״בסדר, גברת ווסלי עיכבה אותי חצי שעה למטה. כבר התעייפתי מהפיטפוטים שלה״ היא הניחה את התיק על הספה.
״טוב, נדבר עוד מעט״ הוא הינהן ויצא.
״קרה משהו, נכון?״ שאלה את רוזי.
רוזי הנידה את ראשה ונכנסה לחדרה.
*****
בנות, תודה רבה מי שעוקבת אחריי! זה ממש מחמיא!
דבר שני רציתי להמליץ על חברה שלי שכותבת את הסיפור ״להשתחרר ממנו״ סיפור מדהים עם תוכן מרתק. שווה קריאה! ובנות! לא לשכוח לחוות את דעתכן על הסיפור.