Love in the pages

פרק 34: The room door opened

נקודת מבט ליילה
נכנסנו דרך שער הבית ונגלה לעיניי אחוזה .
לא כמו של בראין ,קטנה בהרבה אבל היא נראתה די טוב.
צבעה היה חום והגג שלה היה לבן.
הנסיעה לשם ערכה כשעה והגענו לאמצע קרחת יער.
כמות השומרים באחוזה לא היה גדול ,היה אפשר לספור אותם באצבעותיי.
אחד השומרים עזר לי לצאת מהרכב וכל הדרך לאחוזה נשענתי על כתפו.
הבית מבפנים היה חמים ונעים.
אווירה שמותאמת בדיוק להימצאות הבית.. באמצע היער.
הכל היה בצבעי חום ,בז׳ ולבן.
הכל כמעט היה מעץ.
השולחנות, הקירות, המדרגות.
מתאים לי בית כזה כדי לגדל את משפחתי בעתיד.
״תעזור לה לעלות לחדרה״ הורה על השומר שנשענתי עליו.
עלינו לחדר קומפקטי ללא חלונות.
עיצוב החדר די מעניין..
לא הספקתי להתבונן היטב בעיצוב החדר איך ששמעתי איך דלת חדרי ננעלת.
״מה אתה עושה? פתח אותה עכשיו!״ צעקתי רצה לעבר הדלת ומועדת על הרצפה.
״בן זונה!״ ״אחח״ הרגשתי כאב עז בבטני.
לאט לאט התרוממתי והתיישבתי על מיטתי.
יכול להיות הוא נעל אותי כדי שלא אברח אבל אני מרגישה שמשהו פה מסריח.
קמתי שוב לעבר הדלת בניסיון לצעוק עוד קצת ובתקווה שישמעו אותי.
״כריס!!! כריס!! אני דורשת שתביא לפה מיד את בראין! כריס!!!!!״ שום מענה.
החדר נראה עטום ולכן אולי גם את הצעקות שלי לא שומעים.
״כרי..״ התחלתי לצעוק כשלפתע שמעתי את המנעול נפתח.
דלת החדר נפתחה.
״מה קורה נסיכה? התגעגעת?״

נקודת מבט בראין
ישבתי בתחילת גרם המדרגות בביתם של השלישיה פצוע ומדמם.
כהשומרים שלי סיימו את הפעולה הרימו אותי בעדינות לעבר הרכבים.
הוראתי עליהם לא לנסוע לבית החולים אלא להביא אותי לאריאלה.
היא לא רק מנהלת בשבילי מועדון היא גם זאת שמטפלת בי ובכל אנשיי הצוות שלי שנפצעים בדרג קל, כמו הפציעה בכתף שלי.
....
״עכשיו אתה מוכן לספר לי על הפציעה שלך?״ שאלה אריאלה כשסיימה לטפל בי והיתה באמצע החבישה.
״השלישיה.״ עניתי
״חיסלתם אותם?״ שאלה בסקרנות יתר.
״חיסלנו את שתיים מאנשי השלישיה. את הנרי ובוב. ריק ברח אבל השומרים שלי רדפו אחריו בזמן שהייתי בדרך לפה. ככל הנראה הם כבר תפסו אותו ומביאים אותו לשבי לאחוזת אבי.״ עניתי
״סוף כל סוף נשים קץ לבלאגן הזה איתם!״ אמרה
״אבל אל תשכחי יש לנו עוד ים בעיות על הראש. השלישיה לא היחידים.״ אמרתי מזכיר לה
״טוב אם סיימת אני חייב ללכת. צריך לנסוע לליילה לוודות שהיא בסדר.. תודה לך ,נפגש עוד שבוע לעיניי המועדון. עד אז תכיני את כל המסמכים. להתראות.״ אמרתי יוצא מביתה לעבר הרכבים ברצון עז לראות את ליילה.