״מה זאת אומרת נעלמה?!״ צעקתי לו בטלפון. ״תבדקו היטב באחוזה!״
״בדקנו! לא היינו משגעים אותך סתם ככה! תאמין לי בוס!״
״אני מגיע!״ ניתקתי.
״אני מצטער אריאל אבל אני חייב לעוף! נסיים את השיחה בפעם הבאה.״ אמרתי לוקח את כל הדברים החשובים חזרה למקומם כמו מסמכים וכאלה.
לקחתי את המפתחות של הרכב, את האייפון וטסתי מהמקום.
...........
נכנסתי בסערה לאחוזה, רץ בכל החדרים ונשבע לעצמי שאם אני אמצא אותה באחד החדרים אני משחרר כדור אחר כדור בכל אחד מהשומרים.
לא מצאתי אותה בשום חדר ותאמינו לי חיפשתי גם בכל חור ופינה אפשרתי בבית.
״תמצאו לי אותה עכשיו!״ צעקתי על השומרים החמורים האלו שעומדים ללא תזוזה ומחכים לפקודה.
״עופו! עכשיו! מה אתם מסתכלים עליי חבורת נבלות?!״ צעקתי רותח.
נכנסתי לרכבי במטרה לעשות סיבובים בעיר ולמצוא זכר קטן או רמז למקומה הנוכחי.
נקודת מבט ליילה:
הגעתי לשער האחוזה.
צעקות נשמעו מכל עבר ומסביבי התאספו יותר מעשרה שומרים ואני לא מגזימה!
הם פינו לי את הדרך ונכנסתי לאחוזה בפרצוף תמים.
כי מה?
אין לי על מה לפתח איתם שיחה עכשיו אבל מה שכן, מחכות לי בעיות!
עליתי לחדרי או יותר נכון לחדר שלי ושל בעלי ונשכבתי על המיטה בשיא הרוגע, מחטטת באייפון.
........
בראין התפרץ לחדר, כמעט שבר את הדלת חייבת להגיד.
״תגידי לי את שפויה?! מה עובר לך בשכל?! באלי להרוג אותך!!״ צעק.
הרמתי את עיניי מהאייפון, הנחתי את הטלפון בעדינות על המיטה ועניתי לו ברוגע על צעקותיו.
״אל תצעק עליי״
״מה זה אל תצעק עליי?! אה?! את בורחת מהבית, אף אחד לא יודע איפה את ואפילו להרים טלפון את לא יכולה? אז אני כן אצעק עליך ואעשה מה שבאלי!!״
״אז אתה יכול לעשות מה שבאלך ואני אפילו לשופינג בליווי שומרים לא יכולה לצאת?!״ הרמתי עליו את קולי.
״לקחת לי את החופש ואפילו בעסקים זרקת לי ניירת. דחוף את הניירת שלך לתחת! אני לא עובדת אצלך! אנחנו שותפים בזה! תתחיל להבין שאני לא שלך ולא שייכת לך! אנחנו חתמנו על חוזה רק בשביל עסקים ושלום, זהו!! דיי!!״ צעקתי עליו.
התנשפתי מחוסר האוויר שהיה לי אחרי כל מה שהוצאתי עליו. הוא שתק כמה שניות.
אני יודעת למה הוא שותק.. הוא שותק כי אני צודקת.
ברגע של השתיקה הזאת היה חשמל בינינו ואני בטוחה שהוא גם הרגיש בזה.
אולי חשמל שעבר במאית השניה אבל היה משהו.
משהו במבט, משהו של הבנה או חרטה אך גם תשוקה.
רצון עז לעשות משהו שהוא לא ברור לי.
הייתי גם טיפה מאושרת אי שם בתוך ליבי שהוא דואג לי וכן אכפת לו מימני.
״תגיד לי שאני לא צודקת.״ אמרתי בקול נמוך עם מבט של ׳תבין אותי כבר בבקשה׳.
הוא התיישב בקצה המיטה עם גב נפול ועם מבט שלא הצלחתי להבין.
רציתי כל כך לדעת על מה הוא חושב ברגע זה.
מה עובר לו בראש הקודר והאפל הזה?
רציתי גם שיוריד כבר את המסכות שלו ויהיה כמו ספר פתוח.
״אני איתך רק יומיים שלושה ואני לא יודע מה לעשות איתך, פאק! את משגעת אותי! למה את לא יכולה להקשיב ולעשות את מה שאומרים לך?!״ רטן.
״כי אני לא חפץ בראין, לא חפץ של אף אחד. אני עושה תמיד מה שטוב לי. אני לא אעשה משהו נגד הרצון שלי רק כדי שיהיה לך טוב. אתה גם לא שווה את זה שאני אציית לך.״ אמרתי משפילה מבט ונזכרת במחשבות העצובות שלפעמים עלו לראשי כשנזכרתי שזה מה שאני עשיתי עם אבא שלי.
ציתתי לו, רק כדי שיהיה מאושר, רק כדי שיוכל להתגאות בבת שלו אבל זה לא מה שרציתי!
רציתי חופש אבל דיי! זהו!! נגמר!
בראין לא אבא שלי ואני לא אציית לאף אחד, אציית רק לרצונות שלי ולמטרות שלי.
קמתי ממיטתי והתקדמתי לדלת רק כדי לצאת לגינה ולנשום אוויר ולהתאפס.
אך את היציאה שלי מהחדר חסם גופו החסון של בראין.
הוא הידק את ידיו בחוזקה בצווארי והדפיק לי נשיקה רטובה וחמה על שפתיי.
YOU ARE READING
Love in the pages
Romanceליילה לרינסון, הבת הגדולה ולכן היורשת של המאפיה של אביה. לנשים אסור לשלוט ולהביע דעה לכן אמורה להתחתן כדי לממש את הירושה ולאחד 2 אימפריות גדולות שמתעסקות במלחמה ביניהם כבר כמה שנים. ליילה כמובן מתנגדת לנישואים אך בשביל למלות את חובותיה ולהשיג את רצו...
