Love in the pages

פרק 13 : Worry or fear

רעש של יריות נשמעו ברחבי המסעדה.
כולם התחילו לצעוק ולרוץ כמו עכברים חשי סכנה.
שוב רעש של יריות כולם נפלו על הרצפה רועדים, בוכים, מגנים על ראשם עם ידם כאילו שזה באמת יעזור להם.
״אבא קח את לילה וצא במהירות דרך המטבח ליציאת החירום!״ לחש בריאן בקול רציני.
״אני לא הולכת.״ קבעתי כשהאנדרנלין התחיל לרוץ בתוכי.
״זה לא בא לדיון ועכשיו עופי מי פה!״ התעצבן אך עדיין לחש.
גדי תפס אותי בידי ומשך לעבר המטבח כשאני רואה מאחורי את בריאן וכריס מוציאים את נשקיהם והשומרים זוחלים כמו נחשים אחריהם.
יצאנו מהר מהמסעדה ונכנסו לרכבו של גדי.
שמעתי שוב יריות מהמסעדה וכאב חד הורגש בליבי.
דאגה זאת הייתה או פחד? אולי אני מפחדת על בריאן אבל בעצם הוא לא מעניין אותי אבל תכלס באיזשהו מקום יש פחד עליו.
התחננתי בפני גדי שישחרר אותי מרכבו.
רציתי להיכנס למסעדה, רציתי לעזור!
אך בכל ניסיון להתחננות או בקשה לצאת מהרכב קיבלתי תשובה שלילית.
גדי קיבל הודעה והחל ליסוע במהירות.
״לא! לא! תחזיר אותי בבקשה חזרה!״ הוא התעלם מימני והמשיך בנסיעתו המואצת.
הדאגה עטפה אותי!
רציתי תשובות!
רציתי לדעת מה אם בריאן, אם נפגע או אם הוא חי?
השתגעתי מרוב אי הבנה!
הוא לקח אותי לביתי.
״מה קרה שם? מה עם בריאן?״ התפרצתי מתפוצצת מרוב סקרנות.
״הכל בסדר, תעלי לביתך״ עמה באדישות.
״התשובה הזאת לא מספקת״ עניתי.
״אני מצטער חמודה, אבל אין לי תשובה יותר טוב מזאת, להתראות.״ אמר.
יצאתי כעוסה מהרכב מתקדמת לביתי.
אתם יודעים מה?! לא מעניין אותי!! הוא לא מעניין אותי! שימות מצידי! שימותו! לא סובלת אותו! לא סובלת את האח הזה שלו! הם משפחה נאחסית!
הדלקתי את הטלפון, רואה שאנה סימסה לי ׳שהם הגיעו לפני עשר דקות למועדון.׳
חיכיתי כמה שניות שגדי יסע ואכן הוא נסע מי שם במהירות.
יצאתי מהבית, נכנסתי לרכבי ורכב אחד של שומרים התלווה אלי.
...............
נכנסתי למועדון במוד של להנות! חייבת להתנקות!
היום יום שישי, יום שבנוי למנוחה ולהנה.
״סשה תביא לי כרגיל.״ אמרתי לברמן.
סשה הביא לי את המשקה ואת הציסר שתמיד על חשבון הבית. שתיתי את הציסר, שילמתי על המשקה.
לקחתי את המשקה מתקדמת לבנות שישבו לא רחוק מעמדת הדיג׳י.
״איך היה?״ שאלה בקול רם פיונה.
״חרא, כמו תמיד״ עניתי.
כרגע לא אספר על המקרה.
אנחנו במועדון, באתי להנות ולשכוח לפחות לכמה שעות מהבאלגנים אז אין לי כח לזה עכשיו.
............
שתינו איזה ארבע כוסות פלוס קולה אחת פלוס חמש ציסרים מינימום ורקדנו.
להיות מסטולה עם חברות זה הכי כיף.
השומרים עמדו על במה קטנה קרוב למושבים כדי להתבונן עלי ולהעיף בהזדמנות כל בעיה מתקרבת.
חתכנו מי שם בשעה ארבע בבוקר.
נסענו לבית כל אחת וכשהגעתי ישר נפלתי על המיטה פרוסת ידיים ורגליים עם עקבים, עם הבגדים המסריחים בסיגריות ואלכוהול שנשפך מעט ועם איפור.