Love in the pages

פרק 21: Thanks

רציתי להמשיך את הנשיקה, רציתי שלא יעצור אבל הייתי חייבת להפסיק את זה כי הייתי פגועה מידי.
העצב והכאב התגבר על הסקרנות, על הדחף להיות נאהבת ועל התשוקה העזה.
״בראין אני מבקשת שלא תעשה את זה יותר, זה יזיק לשנינו.״
אמרתי עוצרת אותו ומרחיקה אותו מימני בעדינות בעזרת ידיי.
״את אוהבת לבאס אה?״ שאל וגיחוך מזלזל יצא מפיו.
״לא יצא מזה שום דבר טוב... ואתה יודע את זה.״
״אנחנו נשואים ליילה.״
״במסמכים.. אין בזה שום רגש.״ השפלתי את מבטי.
״ועכשיו אם תרשה לי, אני יוצאת לגינה לנשום אוויר.״ הרמתי את מבטי אליו.
עיניו היו כל כך לא מובנות לי.
שיגע אותי שאני לא יכולה לקרוא אותו.
לא יכולה להבין אותו.
עיניו לא מלאות בריקנות ואפלה כמו תמיד אבל משהו לא מובן עובר עליו והלוואי שהייתי יודעת מה זה אבל אני לא ארד לרמה של לדעת מה שלומו או לשאול מה עובר עליו כי אני לא רוצה להראות לו התעניינות.
לא רוצה להראות לו רגש... דאגה ואכפתיות.
לא רוצה.. לא איתו.
ירדתי לגינה והתיישבתי בספסל הראשון שראיתי.
למה הוא עושה את זה?
למה זה טוב?
אני לא רוצה להקשר אליו!
אני לו רוצה להפתח בפניו.
אני רק רוצה לסיים את הקשר הזה, לקבל את הירושה שמגיעה לי וזהו.
אמא?!
למה את לא פה כדי להיות איתי?
לתמוך בי?
למה הלכת?
למה עזבת אותי כל כך מוקדם?
אני רוצה למצוא את הבן זונה שרצח אותך.
אני אמצא אותו!
אני מבטיחה לך!
דמעות החלו לרדת מעיניי אך מחיתי אותם במהרה כששמעתי את דלת הכניסה נפתחת.
״למה את בוכה?״ בראין שאל מתקדם אליי ומתיישב לידי.
״אני לא בוכה״ אמיתי לו חוזרת לפוקר פייס האדיש והחסר רגשות שאני כל כך רגילה אליו.
״שמעי אני מצטער. את יכולה ללכת לאן שבאלך, אני לא אעצור בעדך.״ אמר ושמחה מילאה את גופי.
סוף סוף נכנס לו למוח שאני צודקת.
״אבל בליווי שומרים ולפני שאת הולכת לאן שהוא את אומרת לי לאן קודם!״ אמר כשהאצבע המאשימה מול פניי.
הורדתי את ידו חזרה לחיקו.
״תודה״ עניתי לו.
ובאמת התכוונתי לזה.
המבט שלו היה טיפה מופתע ובצדק. הוא בטח חשב שאני אריב איתו שוב אבל לא, אין לי למה לריב.
רק תודה זה כל מה שאני יכולה להגיד לו כרגע.
״ועכשיו.. למה בכית?״ שאל שוב את השאלה המעצבנת הזאת.
״בראין..!״ אמרתי בקול מזהיר.
״טוב טוב סליחה״ אמר מרים את ידיו כ׳חף מפשע וזה גרם לצחקוק קל לצאת מפי.
״אני עולה לישון.״ אמרתי לו קמה ונכנסת לאחוזה.
החלפתי את בגדיי לכותונת ונשכבתי במיטה כמה שיותר רחוק מבראין.
מאי נעימות או בושה...
בראין ישר קירב אותי אליו ועטף אותי בידיו הגדולות.
זה גרם לי לחמימות ולשמחה לא מוסברת.
חיוך קטן התפרש על שפתיי וכך נרדמנו.