Love in the pages

פרק 22: Murder of my mother

קמתי בבהלה מסיוט בסביבות החמש בבוקר.
חלמתי על רצח אימי.
ראיתי וחוויתי הכל בחלום.
זיהיתי את הרוצח וזה היה אבי אך זה לא יכול להיות כי זה רק חלום אך משמעות אמורה להיות לזה.
החלום הרגיש כל כך אמיתי...
בראין ישן עדיין.
נשכבתי חזרה על הכרית, אל המיטה הרכה, סידרתי את נשימתי וניסיתי לחשוב את דרך להשיג את הרוצח של אמי.
אני מתה לתפוס אותו!
לתפוס את הבן אדם שלקח מאיתנו אוצר, לקח את המתוק מהחיים שלי, את החום והאהבה שאמי פיזרה בכל מקום.
היא כל כך חסרה לי והכי כואב שעדיין לא מצאו אותו.
בבית של אבי ישנם מסמכים שאבי עסק בהם כדי לגלות את הרוצח אך עזב אותם מסיבה לא ברורה.
הוא לא שיתף אותי בכלום ואסר עליי להתעסק ברצח.
אני רוצה את המסמכים!!
אני רוצה לקחת את התיק עליי, לחקור אותו!
אני אעשה זאת לבד, אסור לאף אחד לגלות ובמיוחד לבראין.
היום גם אמור להיות האירוע הדפוק הזה לכבוד הנישואים שלנו.
אם אני אנטוש את האירוע ואסע למשרד אבי, ישימו לב?
חייבת למצוא דרך לקחת אותם כשאבי לא נמצא.
״למה את לא ישנה?״ בראין שאל בקול צרוד.
״סיוטים״ עניתי.
״תנסי לישון״ אמר עוטף אותי בזרועותיו.
״אתה לא אמור להיות באיזו שהיא פגישה עכשיו?״ שאלתי מתחכמת בגלל הפעם שעברה שנסע בארבע לפנות בוקר לפגישה.
״לכי לישון״ ענה.
גילגלתי עיניים.
אין אני לא אצליח להרדם עכשיו בחיים!
״נוו אני לא נרדמת!״ רטנתי.
״מה את רוצה שאעשה? לשיר לך שיר ערש?״
״מצחיק״ עניתי בציניות וניסיתי לקום מהמיטה אך ידיו אחזו בי בחוזקה.
״לאן?״
״לקום מהמיטה״ עניתי
״למה?״
״כמה שאלות!.. לא נרדמת. אני אלך לעשות הליכה קצרה עד לים וחזרה, להתאוורר.״
״לא, את נשארת איתי.״ קבע ומשך אותי לחיבוק כך שידיי היו כבולות.
״בראין..״
״בראין.. עזוב״ המשכתי והוא לא ענה.
״איזה מציק!״
״טוב לכי אבל תוך עשר דקות את פה״ אמר עוזב אותי.
״סבבה״ אמרתי קמה במהירות מהמיטה ורצה למקלחת.
התארגנתי ואחרי כמה דקות ספורות הייתי מוכנה ויצאתי מהבית לא שוכחת לקחת את המפתחות לרכבי.
נכון.. אמרתי לבראין שאני יוצאת להליכה אבל אני מתכננת לנסוע לבית ומקווה מאוד שאבי לא במשרדו כרגע.
נכנסתי לרכב ויצאתי במהירות מהאחוזה.
נקודת מבט בראין;
ליילה יצאה מהחדר וישר מיהרתי להרים טלפון לאדוארד ראש השומרים באחוזה.
״אדוארד אני צריך שתרגל לי אחרי ליילה, תדווח לי לאן היא הולכת אבל תעשה זאת בלי למשוך תשומת לב.״
״כן בוס״