Love in the pages

פרק 16: Control me

״להתראות יהלום, תתנהגי יפה!״ אמר מחייך.
תודה לאל שאני הבת הגדולה ,שאני היורשת!
תודה לאל שאחיות היפות שלי יסמין ואליס לא צריכות לעבור את זה.
יצאתי מהמשרד, יורדת במדרגות.
״להתראות טרזה.״  אמרתי בטיפת עצב.
רק איתה אני מרשה לעצמי להראות רגש, להרות כאב, אהבה, כעס..
טרזה כמו אמא שניה, אישה שתמיד דואגת לי.
אישה שמגיל קטן היתה לוקחת אותי לגן במקום אבי או אימי, אישה שראתה אותי נשברת ונתנה עצות לילדה מתבגרת.
״להתראות מתוקה.״ אמרה מושכת אותי לחיבוק.
״אל תשכחי לבקר.״ הוסיפה בחיוך חם ואוהב.
יצאתי מהבית רואה את בראין נשען על רכבו, מתעסק לטלפון.
״כמה זמן?״ שאל מתלונן.
״כמה שצריך.״ עברתי מולו באדישות, מנסה כמה שפחות להביט בו ונכנסת לרכב שלי.
שמתי שירים על פול ווליום ונסעתי אחריו כששני רכבים של שומרים כרגיל אחרינו.
נשפתי נשיפה של ייאוש שראיתי את האחוזה הענקית של בראין למול עיניי.
באסה!
יצאתי מהרכב, שומרים לקחו את המזוודות שלי ונכנסו לבית.
״אתה מביא לי חדר בנפרד!״ דפקתי לו מבט רציני.
״מצחיקה.״ אמר
״תרגישי כמו בבית.״ הוסיף בחיוך שחצני .
גילגלתי עיניים ונכנסתי באי רצון אחריו לאחוזה.
הבית שלו פי שניים יותר גדול משלי ועד שאלמד איפה כל חדר  נמצא.. הזדקן!
״תראי לה איפה החדר, אני יוצא לפגישה. להתראות.״ הורה לטרזה ונטש את האחוזה.
״מה קורה חמודה?״ שאלה רוקסנה.
״רגיל.״ עניתי בחיוך אדיש.
״טוב בואי אני אראה לך את החדר שלך ושל בראין.״ אמרה מתחילה לעלות מעלה במדרגות ואני אחריה.
״רוקסנה, אני בטוחה שקרתה פה טעות! אני לא מתכוונת להתמקם בחדר שלו. אני רוצה חדר משלי..״ אמרתי לה עוצרת במקומי ולא מתכוונת להמשיך להתקדם לחדרו.
״אני מצטערת מותק אבל אין ביכולתי לעשות דבר בנידון. אני עושה בסך הכל את מה שבראין הורה עליי.״ ענתה.
״חובתי להראות לך את החדר ולפרוק את חפציך.״ הוסיפה.
עליתי אחריה בייאוש.
אני אפתור את הבעיה הזאת אחר כך עם בראין.
נכנסנו ביחד לחדר.
החדר היה נקי ומצוחצח כהרגלו.
התיישבתי על המיטה והקלדתי לבראין הודעה.
׳אדון צ׳נדלר, אני מבקשת למקם אותי בחדר אחר!׳
׳תתמודדי נסיכה׳ ענה לי אחרי כמה שניות.
אין לי כוח אליו! בן אדם חרא שחושב רק על עצמו! מה עוד צפוי לי לסבול מימנו?
חייגתי לאנה.
״אנה״
״מה?״
״אני באה אליך" אמרתי
״סבבה, מחכה לך.״ אמרה וניתקתי.
החלפתי את בגדיי למשהו יותר נוח ויצאתי מהבית.
״גברת צ׳נדלר, אני מצטער אבל אין לך אישור יציאה מהאחוזה.״ אמר לי אחד השומרים כשבאתי להכנס לרכב שלי.
״סליחה מה?״ שאלתי לא בטוחה במה שאמר לי.
״אני מצטער אבל אין לך...״ קטעתי אותו.
״שמעתי אותך! אתה רציני במה שאתה אומר?!״ שאלתי מכווצת את גבותיי.
״כן״ ענה.
״מי נתן את הפקודה?״ שאלתי מקווה מאוד שזה לא בראין כי אם כן אני אוציא לו את העיניים!
״אדון צ׳נדלר״ ענה.
״הלך עליו!״ צעקתי.
לקחתי את הטלפון וחייגתי לאדון בעלי היקר.
״מה יש?״ ענה אחרי 10 שיחות מקסימום שסינן אולי בשיא חוצפתו.
״טוב שאתה עונה לי באמת!״ התעצבנתי.
״אני בפגישה.. משהו דחוף?״ שאל חסר סבלנות.
״מאוד! תגיד לשומרים שלך שיפתחו לי את השער!״ צעקתי.
״ביי!״ אמר.
״לא! לא ביי! אתה יודע מה? אם אסור לי לצאת ..אז את הבחוץ אני אביא לבית!״ אמרתי ממשיכה בצעקותיי.
״מי זאת?״ שמעתי קול פרחי מדבר מהצד שלו.
״האישה שלי.״ שמעתי אותו עונה לה.
״בקיצור תעשי מה שבאלך אבל לצאת? את לא תצאי.״ אמר
״בבית נפתור את זה!״ אמרתי ומיהרתי לנתק.
באיזה קטע הוא פוקד עליי דברים ?! מטומטם!
חייגתי שוב לאנה.
אנה ענתה אחרי כמה שניות.
״מאמי, צ׳נדלר החצוף פקד עליי לא לצאת מהאחוזה! באיזה קטע!״ צעקתי.
״ייצור את ידעת למה את נכנסת.. מה את רוצה שאני אעשה?״ שאלה.
״עכשיו בואו אליי! את ופיונה! עכשיו!״ אמרתי ממשיכה בצעקותיי.
״אני שולחת לך כתובת, ביי.״
״ביי.״