אני לא מאמינה למה שאני שומעת. אליה מדבר בקול כל כל שבור, אני מרגישה שהוא באמת מצטער על הכל. אני רוצה ללכת אליו ולהגיד לו שגם אני אוהבת אותו ושנחזור כבר להיות ביחד כמו שהיינו פעם אבל אני לא יכולה לעשות את זה.
״אחי קשה לי לראות אותך ככה... אולי תלך לדבר איתה?״ הראל שואל אותו. ״לא, יש לה מישהו עכשיו. היא התגברה והמשיכה הלאה, מי אני שאחזיר אותה בחזרה אחורה?״
״איבדתי אותה בגלל השטויות שלי.״ אליה ממשיך להגיד ואני מרגישה שאני חייבת להתערב. אני רוצה להגיד משהו שידע שגם אני אוהבת אותו.
רטט מהטלפון שלי קוטע את המחשבות ועוצר אותי מללכת אליו, הייתי שנייה מללכת אליו. אני מוציאה את הטלפון שלי והמספר לא שמור אצלי אבל אני יודעת מי זה, אני מתעלמת מהשיחה. אם נתעלם אולי הבעיה תיעלם. אני מקבלת מיד עוד שיחה, הוא לא מבין את הרמז? השיחות לא נפסקות ואני חייבת לענות כדי להשתיק אותו.
״תקשיב לי ותקשיב לי טוב, אם עוד פעם אחת אתה מתקשר לפה אני פונה למשטרה בקשר להטרדה, אתה מבין?״ אני עונה בצעקות.
״מה לא התגעגעת אליי? שמעתי על הפרידה שלך ושל אליה, נתתי לך קצת שקט ממני אבל הגיע הזמן, לא?״ אומר בקול הדוחה שלו. אני יכולה לשמוע אותו מחייך מתוך הטלפון.
״לא, לא הגיע הזמן.״
״אני לא מאבד תקווה.״
״התקווה בת שנות אלפיים, בהצלחה.״
״ליאן, הציניות שלך תמיד הצחיקה אותי.״ הוא מצחקק לעצמו, צחוק מרושע.
״הפרצוף שלך תמיד הגעיל אותי.״ אני צוחקת בחזרה.
״תקשיבי לי טוב אם את לא רוצה שאפגע באליה או במשפחה הנחמדה שלו.״
״בן, אני לא קונה את ההפחדות שלך יותר, תשחרר ממני כבר.״ אני מתחילה להתעצבן. אני נדלקת. אני לא מאמינה שאני צריכה לחיות בפחד רק כי לבנאדם הזה משעמם בחיים.
״כדאי לך להקשיב לי טוב עכשיו, תיקח את המספר שלי ותדחוף אותו אתה יודע לאן ואל תתקשר לפה יותר בחיים!״ אני צורחת עליו את החיים שלי החוצה דרך הטלפון. אם הייתי יכולה להרוג אותו דרך הטלפון נשבעת שהייתי עושה את זה.
״ליאן, את בבית? חשבתי שהלכת.״ הראל אומר, אני מתקדמת לכיוון המדרגות ורואה את הראל ואת אליה יושבים בסלון.
״לא, בסוף אני לא מרגישה טוב.״ אני משקרת.
״מה את מרגישה חיים שלי?״ הראל שואל.
״סחרחורת וקצת חולשה, והבטן שלי גם קצת כואבת.״
״בואי תשבי חיים שלי, אני אביא לך כדור.״ הראל אומר ומתקרב אל עבר המדרגות, אני יורדת במדרגות ואנחנו נפגשים. הוא מחבק אותי וממשיך אל המטבח, מוזג לי כוס מים ומוציא כדור מהארון. יש לי בחילה, זה נוראי.
״על מי צעקת ככה בטלפון מקודם?״ הוא שואל אותי ואני לוגמת מהמים.
״אף אחד, זה טעות.״ אני ממלמלת.
״את בטוחה? זה היה נשמע כאילו את יודעת על מי את צועקת.״ הוא שואל.
״כן, כן אני בטוחה.״ אני אומרת ומשאירה את הכוס הריקה בכיור. ״בואי תשבי איתנו קצת בסלון.״ הראל אומר ואני מהנהנת לכן. מה לעזאזל אני עושה?! אני יושבת בסלון, בספה שמול אליה, מתפללת לאלוהים שיקח אותי מפה. הראל קצת מדבר איתי, אליה משחיל מילה פה ושם ואני משתדלת שמבטנו לא יפגשו. אני משפילה את מבטי בכל פעם שהוא מדבר, מעדיפה לשמור על דיסטנס כמה שאפשר.
״אני הולך להטעין את הפאלפון שלי, תתנהגו יפה.״ הראל אומר וקם מהספה. משאיר אותי ואת אליה לבד. פתאום להטעין את הטלפון זה נורא חשוב, אה?
אני מובכת, מחכה שהוא לפחות יתחיל לדבר.
״אז... מה איתך?״ אליה ממלמל. אחרי שתיקה ארוכה הוא החליט לדבר סוף סוף. אני בטוחה שהיה לו קשה ואני שמחה שהוא עשה את הצעד הזה כי אני לא הייתי עושה את זה בעצמי.
״אני בסדר. אתה?״ אני לא בסדר. כאילו, אני בסדר, באמת. אבל אני רוצה אותו, אני רוצה את אליה, אליה שלי בחזרה.
״גם.״ הוא עונה ביובש ושותק. המבטים שלנו נפגשים ואנחנו מסתכלים אחד לשני בתוך העיניים, כמה זמן שלא היה לי את האומץ לעשות זאת.
״איך הגענו למצב הזה אליה?״ אני שואלת. שאלה שחוזרת על עצמה שוב ושוב מהצד שלי וסוף סוף קיבלתי את האומץ לשאול.
מהאהבה הכי גדולה הגענו למצב של פרידה ונתק, מבוכה ומתח שבחיים לא חשבתי שיקרה בנינו.
״לא יודע.״ הוא ממלמל ומשפיל את מבטו. אני בטוחה שהמצב הזה קשה גם לו ולא רק לי.
״אני רק רוצה שנסיים את זה בטוב.״ אני אומרת. אולי במחשבה שנייה זה לא היה המשפט שאליו התכוונתי.
״הבנתי.״ הוא נהיה קר. הוא חושב לעצמו שנייה, ״את רוצה שנהיה ידידים?״ הוא שואל ואני יכולה לראות שההצעה הזאת היא לא הדבר הכי משמח שהוא היה יכול לקבל.
״כן.״ אני עונה. אני לא שלמה בכלל עם כל השיחה הזאת. אני רוצה אותו איתי, ביחד אבל במקום זה יצא לי ׳ידידים׳. למה אני כזאת מטומטמת?
אז מה אתן חושבות על ההחלטה של ליאן? 🤔
מעדכנת שכרגע אני באמצע כתיבה של שני סיפורים, אחד כבר קראתן את ההקדמה שלו והוא נקרא ״אובססיה״ כמובן שהשם עוד ישתנה, ועוד סיפור שכרגע לא אספר לכן יותר מידי.
אוהבת אתכן❤️
