אם יש משהו אחד שאני שונאת בעצמי זה הרגשות אשמה. הם אוכלים אותי. תמיד אני מרגישה שאני הרעה. כי אני עושה מה שטוב לי שפוגע באחרים, אליה. אליה יושב שם ומסתכל, נראה פגוע ואני רק רוצה לצעוק לו שאני אוהבת אותו ושלא ירגיש כמו שהוא מרגיש כי אני רוצה אותו באותה המידה שהוא רוצה.
אבל אז המוח שלי מתחיל לחשוב בלי שאני רוצה בכלל, יותר מידי לחשוב. אני מוצאת את עצמי חושבת על זה שאליה כנראה לא אוהב אותי כמו שאני אוהבת אותו. אולי זה הכל בראש שלי ואולי זה לא, וזה בדיוק מה שהמוח שלי מנסה למנוע ממני, להתאכזב אם אגלה שזה לא בראש שלי.
״נצא?״ אני מתעוררת מהבועה של עצמי ושואלת את עומר. אלוהים למה הוא נכנס אליי הביתה? הדבר האחרון שרציתי שיקרה.
מצד אחד רציתי שאליה יראה, שאליה יבין שאני עוברת הלאה ואולי יעשה משהו. מצד שני אם הוא לא יעשה משהו אחרי זה אני אדע שזהו זה אבוד ושכבר לא נחזור להיות ביחד.
נקודת המבט של אליה
אני יושב אצל רפי בסלון, מבואס מהתחת תחושת דיכאון נפלה עליי לאחרונה ואני לא יודע מה לעשות. ליאן התחילה לצאת עם מישהו, זה אוכל אותי לדעת שזהו שהיא ממשיכה הלאה. אני יודע, אני יודע שאני צריך לעשות משהו אבל האגו עוצר אותי כל פעם שאני בא לשלוח לה הודעה. כל פעם שאני בא להגיד לה שאני אוהב אותה האגו הזה עוצר אותי, זה מתסכל אותי שאני לאט לאט מאבד אותה ואני מרגיש את זה.
דפיקה בדלת, רפי ניגש לפתוח ואני בינתיים מוציא את הטבק ומגלגל עוד סיגריה כדי להרגיע את הנפש שלי.
רפי פותח את הדלת והבחור החדש של ליאן עומד מולנו ומחכה להיכנס. אני רוצה ללכת לריב איתו, להרביץ לו, לצעוק עליו שליאן היא האהבה של החיים שלי ושהיא אוהבת אותי ושהוא סתם כדי להעביר את הזמן עד שנחזור אבל אני עוצר אותי את עצמי כי.. ליאן לא שלי. פתאום הבנתי כמה שליאן כבר לא פה, ואני עסוק בלהיתקע על העבר במקום לחיות את החיים שלי. לעזאזל אני עוד שנייה מתגייס.
זה עכשיו או לעולם לא, אם לא אעשה משהו עכשיו ליאן תשכח ממני לגמרי ואנחנו בחיים לא נחזור להיות ביחד.
הוא עומד מולנו, מחכה לליאן שתרד ואני מחפש איפה לקבור את עצמי כשהיא תרד ותראה אותי יושב פה וצופה בה עוברת הלאה ושוכחת ממני.
פתאום היא יורדת במדרגות, יא אללה איזה יפה היא. אני זה שהייתי צריך לקחת אותה לדייט, וכל הדרך נצרח את השירים שהיא אוהבת. אלוהים, למה לא נלחמתי עליה כשהייתי צריך? זה עצוב אבל ככה זה, רק כשמאבדים מעריכים.
ליאן מסתכלת עליי ומבטה ננעל, נראה כאילו היא חושבת על משהו. כמה שניות והיא מסיטה את מבטה ממני ומסתכלת על הבחור החדש שלה, ״נצא?״ היא ממהרת לשאול.
היא אומרת שלום לרפי ויוצאת מהדלת ביחד איתו. הלב שלי דופק כמו משוגע, אני רוצה למות שנתתי לה ללכת איתו.
״אני לא יכול לתת לה ללכת...״ אני אומר לעצמי וקם מהספה.
נקודת המבט של ליאן
״ליאן.״ אני שומעת קול מוכר, בבקשה אל תגידו לי שזה אליה. אני מסתובבת לאחור, כמה נחמד.
״אל תלכי.״ הוא מבקש.
״ולמה שאקשיב לך?״ היא שואלת בעוקצנות. הבחור שלה עומד כמה מטרים ממנה ולא מבין מה קורה פה.
״כי אני מבקש.״
״אתה לא חושב שאתה חצוף?״ אני מתעצבנת. מי הוא שיבקש ממני דבר כזה. הוא לא עונה, נראה כאילו הוא חושב על משהו מספיק טוב כדי להגיד לי.
״אולי אני חצוף אבל אני אוהב אותך.״ הלב שלי נמס.
״מה אמרת עכשיו?״ הוא מחליט להתערב.
״אני אוהב אותך ליאן.״ אליה מתעלם מהנוכחות שלו שנורא מעצבנת אותו וממשיך.
״מה..?״ אני לא מבינה מה קורה פה.
״מה ששמעת, ליאן. אני אוהב אותך ואני מצטער על הכל ועל זה שלא נלחמתי כשהייתי צריך ועל זה שאני כזה דפוק שהרס את כל מה שהיה בנינו.״
״מה היה בניכם?״ עומר עומד ומנסה להבין מה לעזאזל קורה פה.
״תגידי לי משהו ליאן.״ הוא מבקש אבל אני לא מצליחה לענות. הלב שלי עוד שנייה מתפוצץ.
