אליה מרים את עצמו ועולה מעליי. ״ליאן, מה יש לך? אני לא עוזב אותך בחיים.״הוא אומר ומחבק אותי חזק. אני שותקת אני לא יודעת מה להגיד. אני כל כך מפחדת לאבד אותו. ״ליאן,את האושר שלי, בכל פעם שאני מסתכל עלייך עדיין קשה לי להאמין שאת שלי, אני אומר תודה לאלוהים בכל יום על זה שאת איתי. אני כל כך אוהב אותך ליאן,אל תחשבי לשנייה שאני הולך לעזוב אותך.״הוא אומר ומחבק אותי חזק. אנחנו מתנתקים מהחיבוק ואליה יורד ממני ונשכב לידי ואני שמה את ראשי עליו. ״אז תגיד... למה בסוף לא...״אני מתפדחת להשלים את המילה. ״שכבנו?״הוא שואל ואני מצחקקת. זאת המילה שחיפשתי. ״כן.״אני מחייכת ממבוכה. ״כי אני לא רוצה למהר.״ אליה אומר. ״אבל אני רציתי את זה אתה יודע.״ ״אני יודע, אבל אני רוצה שאת תרצי את זה במאה אחוז.שתעשי את זה כי את שלמה עם זה ולא כי זה זרם באותו הרגע.״ ״למה, את רוצה?״ הוא שואל עם חצי חיוך ומסתכל עליי. אני מצחקקת ממבוכה והפאדיחות שהמטומטם הזה עושה לי. ״לא אמרתי את זה.״ אני מצחקקת. למרות שלפני שנייה אני הודתי בזה. ״אבל התכוונת לזה.״הוא מחייך אליי. ״סתום כבר.אוף.״ אני מצחקקת. אליה הופך את עצמו עליי וקופץ עליי בחיבוק. ״אני מכור אלייך!״ הוא צועק ומחבק אותי חזק, ממש מוחץ אותי ואני מנסה להשתחרר ממנו. ״אליה! אתה חונק אותי.״ אני צועקת. ״מה אכפת לי.״ הוא אומר וממשיך לחבק אותי. ״מזה מה השעה כבר?״ אני שואלת ובודקת את הטלפון שלי שהיה זרוק איפשהו על הרצפה. ״שש וחצי בבוקר תגיד לי אתה נורמלי? עכשיו לישון!״ אני אומרת בחצי צעקה ואני מצחקקת. ״לא אם זה תלוי בי.״אליה מצחקק ועולה מעליי. הוא מתחיל לדגדג אותי ואני מתחילה לצחוק. אוי איך אני שונאת שעושים לי את זה. זה מדגדג ואני בחיים לא מצליחה להתנגד לזה. ״נו אליה.״אני לא מפסיקה לצחוק. ״אליה!״אני צועקת וצוחקת. ״נרגעת עם הלחץ שלך?״אליה עוצר ויורד ממני. ״ימטומטם!״אני צועקת ומצחקקת.
אני פותחת את עיניי לאט לאט. אני מסתובבת לצד ורואה שאליה לא נמצא לידי. החדר חשוך לגמרי אבל כשהלכנו לישון אני זוכרת שהתריסים לא היו סגורים עד הסוף ועכשיו הם סגורים לגמרי. אני מתמתחת לצדדים ופותחת את הטלפון שלי. נכנסת לווצאפ, כמה הודעות מרפי שדואג יותר מידי ובודק שהכל בסדר. אני מסמסת לו שישנתי כמו נסיכה ושאין לו מה לדאוג. אני מניחה את הפאלפון בצד ונכנסת לשירותים שבחדר של אליה. עושה את ארגוני הבוקר הרגילים שלי ויורדת אל הסלון. אני רואה את שילת יושבת בסלון רואה טלוויזיה ובטלפון. אני מחפשת בעיניים שלי את אליה אבל הוא לא נמצא ואני מתחילה קצת להילחץ. ליאן תירגעי יש לזה הסבר הגיוני. ״יפה שלי!״ שילת קוראת בהתלהבות כשהיא רואה אותי ואני מחייכת אליה, אני יורדת במדרגות וניגשת לחבק אותה. ״מה זה איפה אליה?״ אני שואלת אותה. ״המטומטם הזה העיר אותי בשמונה בבוקר כדי שאבוא לנעול אחריו.״ היא אומרת בעצבים. ״את יודעת לאן הוא הלך?״ אני שואלת. ״לא, אבל הוא היה נראה ממש ממהר.״ ״אוקי, זה סתם פשוט.. זה מוזר״ ״אגב הוא ביקש שאכין לך אוכל, לא ידעתי מה באלך אז חיכיתי שתתעוררי.״ היא אומרת. ״מה לא אכלת עד עכשיו?״ אני אומרת ומסתכלת בטלפון שלי, השעה עכשיו 11 בבוקר. ״קמתי לפני חצי שעה, הכל בסדר״ היא מצחקקת. היא קמה מהספה וניגשת למטבח ואני אחריה. ״מה באלך?״ היא שואלת. ״אני זורמת על הכל״ בסופו של דבר הסכמו שנינו שנכין חביתה וסלט כי מוקדם מידי לשניצלים. אני חותכת את הסלט ושילת מטגנת את החביתה. ״תביאי לי את המלח מהארון.״ שילת אומרת ואני ניגשת אל הארון ומוציאה את המלח ומביאה לשילת.
נקודת המבט של אליה ליאן שמה את ראשה עליי ואני משחק לה בשיער, מנשק אותה בראש. אני אומר תודה לאלוהים על זה שהיא כאן איתי, היא ולא מישהי אחרת. מה אני הולך לעשות עם בן? הוא בחיים לא יוותר, הוא בחיים לא יפסיק להילחם עליה. כן האמת שאני יכול להבין אותו, איך אפשר שלא להילחם עליה? היא הבנאדם הכי מושלם שהכרתי. אבל ברור שהאיומים שלו לא מוצדקים בשום צורה. אני חייב לעשות משהו. אבל מה? אני לא יודעת מה לעשות. ללכת לריב איתו מכות זה פתרון זמני וזה לא יעצור אותו מלהמשיך עם האיומים. אני שם אלף זין על האיומים שלו אבל ליאן, ליאן מפחדת ממנו ואני יודע שכל עוד הוא ימשיך לאיים עליה היא תמשיך לחיות בפחד. הדבר האחרון שאני רוצה בשבילה זה שתחיה בפחד. השעה כבר שבע בבוקר, אני לא נרדם. אני לא מצליח להירדם מהפחד שיקרה לה משהו או שאאבד אותה. אני חייב לעשות משהו עם בן, אבל מה? היא ישנה עליי, היא נראית כל כך שלווה כשהיא ישנה וכשהיא לא חושבת על כלום. אני כל כך אוהב אותה. איך אפשר לאיים עליה? אני יודעת מה אני אעשה. אני הולך למשטרה. נשבר לי כבר הזין מהאיומים של בן והגיע הזמן שיוציאו לו צו הרחקה. אני לא חושב פעמיים, אני מזיז את ליאן ממני נזהר שהיא לא תתעורר. אני מכסה אותה ונותן לה נשיקה במצח. אני נכנס לשירותים שבחדרי ונכנס למקלחת, שוטף פנים ומתארגן לצאת. זה הולך להיות יום ארוך ללא שינה. השעה עכשיו שמונה בבוקר, שעה סבירה כדי ללכת להגיש תלונה. אני יוצא מהדלת של החדר, נזהר שלא להעיר את ליאן. אני נכנס אל חדרה של שילת. ״יפה שלי תקומי.״ אני לוחש. שילת לא זזה, אני שוב לוחש לה שתקום והיא קמה פתאום ומסתובבת אליי. ״אליה מה אתה רוצה?״ היא שואלת. ״אני צריך שתנעלי אחריי.״ אני מבקש ממנה. ״מה? מה השעה עכשיו?״ היא שואלת. ״שמונה.״ ״תגיד לי מה אתה נורמלי?״ היא שואלת בחצי צעקה. ״אני חייב ללכת חיים שלי, אני כבר אסביר לך הכל.״ ״חולה נפש באמא שלי.״ היא אומרת וקמה מהמיטה.
אני יושב בקבלה, ממתין כבר שעה שמישהו יכוון אותי לאן ללכת להגיש את התלונה. בדיוק ההחלפת משמרות, הם אומרים לי שאני צריך לחכות שיגיעו כל האנשים של המשמרת בוקר. אין לי זין לחכות. אני יוצא החוצה, מתיישב על הספסל ומגלגל סיגריה. מדליק אותה ומעשן. מת כבר לחזור הביתה לראות את ליאן.פעם ראשונה קרה לי כזה דבר, התאהבתי. מי חשב שזה בכלל כלול בסרגל האפשרויות שלי?
*** אז כן נעלמתי להמון זמן, אבל אני פה וחזרתי בגדול. תודה על כל הפרגון והערכה והתגובות החיוביות שלכן על הסיפור אני מעריכה המון, אתן נותנות לי את הכוח והרצון להמשיך לכתוב ואני נורא שמחה שאתן אוהבות!❤️❤️❤️
אגב, לכו לעקוב אחרי העמוד אינסטגרם החדש שלי!❤️❤️
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
