אני מסתכלת על ההודעה במשך כמה שניות עד שהיא נעלמת מהמסך. חבל שההודעה לא נעלמת מהזיכרון שלי כמו שהיא נעלמה מהמסך. מי זאת מוריה. מי זאת המוריה הזאת? אני מנסה להיזכר, אולי ידידה שלו שאח שלי גם מכיר אבל אני בחיים לא שמעתי את השם שלה. מוריה. מי זאת המוריה הזאת?
"מה קרה את שקטה?" אליה שואל אותי ומפנה את מבטו אליי תוך כדי נסיעה. "מה?" אני עונה בדילאי של כמה שניות. "ליאן, מה יש לך?" אליה שואל ושוב מפנה את מבטו אליי, הלב שלי לא מפסיק לדפוק בחוזקה ואני עדיין לחוצה ממי שהיא לא תהיה. אבל למה אני בכלל לחוצה? כאילו, אני לא אוהבת אותו ואנחנו לא נהיה ביחד ואני גם לא רוצה שנהיה ביחד. אני לא מבינה מה יש לי בזמן האחרון בקשר אליו, אני יודעת שאני לא אוהבת אותו, אז למה אני כל כך מתעצבנת מזה שיש לו מישהי?
אנחנו מגיעים לחניון ואליה מחנה את האוטו. אני משחררת את החגורה שלי ויוצאת מהאוטו, אליה יוצא אחריי ואנחנו מתחילים ללכת אני מתקדמת קדימה והוא מאחוריי. "הכל טוב?" אליה שואל אותי תוך כדי שאנחנו יוצאים מהחניון, אני מסתכלת עליו ומנידה בראשי לשלילה וממשיכה ללכת."אני רואה עלייך שלא הכל טוב" הוא אומר, תופס בידי ועוצר אותי מלהמשיך ללכת. "נו די, אליה. הכל טוב" אני אומרת בחצי חיוך ומנסה להשתחרר מהאחיזה שלו כדי להמשיך אך הוא לא נותן לי. "מה?" אני שואלת אותו. "אם זה בקשר למה שכתבתי לך לפני כמה ימים, אל תדאגי" הוא אומר ואני לא מבינה על מה הוא מדבר. "מה?" אני שואלת שוב. "זה שכתבתי לך שאני אוהב אותך, אל תדאגי לגבי זה" הוא אומר ואני מרגישה את הלב שלי דופק במהירות. הוא אמר כרגע מה? אני לחוצה אבל מנסה לשחק את עצמי כאילו הכל בסדר. אוף, אבל אני לא מבינה למה אני לחוצה מזה. אני אמורה להרגיש הקלה, עכשיו נוכל להיות באמת חברים טובים ובלי שאני ארגיש לא בנוח איתו. "נו בואי תביאי חיבוק" הוא מחייך אליי ומושך אותי לחיבוק. אני מחבקת אותו ומראה שהכל בסדר אבל משום מה כל כך מפריע לי זה שהוא כבר לא אוהב אותי. אנחנו מתנתקים מהחיבוק וממשיכים ללכת.
אנחנו נכנסים למסעדה שרפי אמר לי לבוא אליה, המסעדה הקבועה שאנחנו תמיד אוכלים בה. לא כי האוכל שם הכי טעים, אנחנו פשוט עצלנים מידי בכדי לחפש מקום אחר לשבת בו. אני מחפשת את הראל ורפי בין האנשים במסעדה וכשאני מוצאת אותם אנחנו מתיישבים איתם. "מה זה כמה זמן לוקח לבוא?"רפי שואל כשהוא רואה אותנו. "אל תשאל, עצרה אותנו משטרה בדרך על סחר בסמים, אחרי מרדף קשה במיוחד שכלל גם כמה הרוגים הצלחנו להתחמק והנה אנחנו כאן מנהלים את השיחה הזו." אני אומרת בציניות ומתיישבת מול רפי והראל, ואליה מתיישב לידי. "יופי אחותי" רפי מצחקק. "תודה שהחיים שלך משעממים בלעדיי" אני מצחקקת, "מכחיש כל קשר אלייך" רפי אומר. "אה בטח" אני מצחקקת והם צוחקים.
הראל מסמן למלצר לבוא ומגיעה אלינו מלצרית, שיער חום, עיניים ירוקות, לבושה בבגדים שחורים והמחשוף שלה בולט. היא מחזיקה בידה פנקס ורושמת את מה שאנחנו מזמינים. תוך כדי אני קולטת מזווית העין את רפי מסתכל עליה ולא מוריד את העיניים ממנה, ברור.
