אני מתעוררת מהאור שנכנס דרך החריצים של התריסים. אני פותחת את עיני לאט לאט, אני כל כך עייפה, בקושי והצלחתי להירדם עם כל המחשבות של אתמול. אני לוקחת את הטלפון שהיה זרוק במיטה שלי ומדליקה אותו, נכנסת לווצאפ בתקווה לראות הודעה מאליה. השעה כבר שלוש בצהריים, ישנתי המון זמן.
כמו שקיוויתי, הוא שלח הודעה.
אליה 12:43: "בוקר טוב חיים שלי"
אליה 14:18: "מה קורה?"
את\ה 15:14: "בוקר טובוש"
את\ה 15:14: "הכל טוב, מה איתך?"
אני סוגרת את הטלפון ומניחה אותו בצד, מתעלמת מכל ההודעות שנשלחו אליי. אין לי כוח להתמודד עם זה עכשיו.
אני קמה מהמיטה, פותחת את התריס ואת החלון כדי לאוורר את החדר. אני יוצאת מהחדר ויורדת למטה במדרגות. רואה את הראל יושב בסלון מול הטלוויזיה. הוא קולט אותי ומאחל לי בוקר טוב, אני מאחלת לו בוקר טוב בחזרה וממשיכה אל המטבח. מכינה את הקפה של הבוקר(צהריים).
אני מתיישבת בסלון עם הראל ומניחה את הכוס על השולחן.
"מה אתה רואה?" אני שואלת אותו.
"אין לי מושג אבל הזין הזה מעניין" הוא אומר ולא מוריד עיניים מהמסך. אני מצחקקת לעצמי. עכשיו אני מתעניינת. אני לוקחת את השלט ובודקת איזה סרט הוא רואה.
"הג'וקר ידביל" אני אומרת מצחקקת ומניחה את השלט בחזרה על השולחן.
"אה" הוא אומר מצחקק ואני מחקה אותו.
אני לוקחת את הטלפון ונכנסת לווצאפ. עונה על ההודעות ששלחו לי.
מאי שלחה לי בוקר טוב ומה עושים היום, כאילו הילדה הזאת נולדה רק כדי לעשות משהו.
אני עונה לה ויוצאת מהצאט, אני רואה הודעות מכל מיני קבוצות לא ממש חשובות כמו הקבוצה של הכיתה.
אני לא נכנסת אפילו. פתאום אני מקבלת הודעה משילת. איזה הזוי.
שילתי 15:27: "חיים שלי באלך לבוא אליי היום?"
את/ה 15:27: "טובוש חיים שלי אני אדבר איתך"
אני עונה לה ומתנתקת מהווצאפ. לא נראה לי שרפי יהיה כל כל שמח שאני אלך לשילת כשאליה שם. לא שאכפת לי, כן?
השעה שבע וחצי בערב ואני מתחילה להתארגן ללכת לשילת. שילת אמרה לי שאני יכולה להישאר לישון אצלה ונראה לי שזה עדיף. רפי והראל יחזרו מאוחר והם חיים בסרט שאני אחכה להם שיחזרו.
אחרי מקלחת אני לובשת בגדים ליציאה. ג'ינס צמוד, חולצה ונעליים לבנות, שמה קצת בושם ואני מוכנה ללכת.
אני לוקחת תיק שחור, שמה בו פיג'מה, בגדים להחלפה ואת המברשת שיניים שלי.
אני יורדת במדרגות, רואה את הראל ורפי לבושים יפה מאורגנים לצאת. אני מתקרבת ומריחה את הגל בושם שבא מכיוונם. "מזה התקלחתם עם בושם?" אני מצחקקת ונעמדת לידם. אני מרגישה כל כך גמדה לידם. הם כמו שני מפלצות ענקיות.
"חיים שלי איזה יפה את" הראל אומר ומנשק אותי במצח.
"שיהיה ברור, אני קיבלתי את היופי" רפי מתערב לנו.
"אתה חי בסרט רע אחי" אני אומרת.
"בואנה סתמי" רפי מצחקק.
"מה הפוזה שלך?" אני מצחקקת והם צוחקים איתי.
אני אצל שילת, אנחנו יושבות בחדר שלה ומדברות. מידי פעם אליה בא ומציק לנו קצת.
אליה מתארגן לצאת עם הבנים ואני מתבאסת כי אוף, באלי לראות אותו. באלי לשבת לדבר איתו, התגעגעתי אליו.
"ואי אליה יקרצייה מה אתה רוצה?" שילת צועקת עליו כשהוא שוב מגיע.
"שילת סתמי את הפה באתי בשביל ליאן" הוא עונה.
"מה קרצייה?" אני מסתובבת, מסתכלת עליו ומצחקקת.
"התגעגעתי" הוא אומר ואני לא יכולה, הוא דורש חיבוק. קשה לי להתעלם ממנו.
אני מחייכת לעצמי וקמה לחבק אותו.
אני ואליה יושבים בחדר שלו, מדברים קצת לפני שהוא הולך. אני כל כך מתבאסת שהוא צריך ללכת ומקווה להישאר עוד ערה כשהוא יחזור.
הטלפון שלו מצלצל ואני רואה על הצג שזה רפי.
אליה מסתכל על הטלפון שלו ולא עונה, הוא מתלבט אם לענות.
"נו מה אני אענה לו?" הוא שואל אותי.
"לא יודעת חיים שלי"
אני רוצה להגיד לו שלא ילך כי אני רוצה שהוא ישאר כאן איתי.
אבל ברור שאני לא אגיד לו את זה.
"כוסעמק אין לי כוח לצאת" הוא אומר ומניח את הטלפון בצד. ואני מרגישה הקלה. לא רוצה לעזוב אותו.
