״אני לא רוצה להכאיב לך.״ אליה עוצר את עצמו מלהיכנס אליי. האמת שאני מפחדת שזה יהיה כמו... אז... עם דור. אם זה יכאב כמו אז, אני מפחדת.
״על מה את חושבת?״ אליה שואל אותי. אני בולעת את הרוק ומתלבטת אם לספר לו את המחשבות שלי.
״מה יש אהבה שלי?״ הוא שואל אותי.
״אני...״ אני מתחילה לספר ועוצרת את עצמי. אני לא רוצה שהוא יחשוב שאני מפחדת ממנו.
״את מפחדת?״ אליה שואל אותי, הוא פשוט מצליח להבין אותי גם בלי מילים.
״כן.״ אני ממלמלת ומשפילה את מבטי. אליה שמעליי תופס את הפנים שלי ומצמיד את ראשו לשלי.
״בחיים אל תתביישי לספר לי מה את מרגישה.״ הוא לוחש.
״אני פשוט...״ אני ממלמלת.
״אני מפחדת שזה יכאב כמו... אז...״ אני ממלמלת והדמעות עולות לי, אני מתחילה לבכות שלא בשליטתי.
״יפה שלי...״ הוא אומר ומחבק אותי. אני מנסה לנגב את הדמעות אבל הן לא מפסיקות לצאת.
״הדבר הכי קטן שכואב לך אנחנו עוצרים, לא בלחץ אהבה שלי. ואנחנו לא חייבים לעשות כלום, לאט לאט.״ אליה מלטף את פניי ומרגיע אותי.
״אני רוצה.״ אני מנגבת את הדמעות ומחליטה. אני רוצה את זה איתו.
״לא.״ אליה ממלמל, ״לא היום״ הוא אומר וקם ממני.
״מה?״ אני לא מבינה.
״לא היום אהבה שלי, אני רואה שאת עוד לא מוכנה. בלי לחץ״ הוא אומר ומלטף את הפנים שלי.
״בואי נדאג לך.״ אליה קורץ ויורד אל איבר המין שלי.
״פאק.״ אני מתנשפת אחרי כל מה שקרה פה עכשיו. בחיים לא הרגשתי כזאת הרגשה טובה, פאק. הגוף שלי צריך איזה שנייה כדי להירגע. אני מתנשפת ומתנשמת, מנסה להסדיר את הנשימה. פאק, הלשון שלו בתוכי זה הדבר הכי טוב שהרגשתי בחיים.
״אהבת?״ הוא קורץ לי ונשכב לידי במיטה ואני מצחקקת ומחבקת אותו.
״את יודעת כמה זמן חיכיתי לרגע הזה? שאנחנו משלימים אחרי כל הזמן הזה בנפרד״ הוא אומר.
״אז למה לא עשית עם זה משהו?״ אני שואלת אותו, מסתכלת בעיניים היפות שלו שכשנפרדנו לא הייתי מסוגלת להסתכל עליו ככה, לא יכולתי להיות לידי יותר מדקה בלי להתחרפן מגעגועים.
״חשבתי שכבר עברת הלאה, לא חשבתי שאת תחזרי אליי...״ הוא אומר, ״והאגו עצר אותי.״
״לא עברתי הלאה אבל כן הצלחתי להתגבר, עד שכל פעם היית חוזר לחיים שלי בצורה כזאת או אחרת.״
״עשיתי לך חיים קשים, אה?״ הוא מרים לעצמו.
אני מגלגלת עיניים ומחייכת לעצמי. הרבה זמן שחיכיתי שהוא יעשה משהו ואני כל כך שמחה שזה באמת קרה.
״חשבתי עלייך בכל שנייה, גם כשהייתי עם...״ הוא עוצר את עצמו כשהוא קולט שהוא אמר משהו שהוא לא בסדר. ״סליחה.״ הוא פתאום אומר. אני מודה שלשמוע את זה צבט לי את הלב.
״נפרדנו אליה, אתה לא חייב לי דין וחשבון כמו שאני לא חייבת לך דין וחשבון.״ אני אומרת. ״כן, כואב לי אני לא אשקר.. אבל זה מאחורינו.״
״אני אוהב אותך.״ הוא אומר.
״אני אוהבת אותך.״ אני אומרת.
אני מתעוררת מהאור שמגיע מבחוץ, נרדמנו מחובקים אתמול בלילה. העייפות כל כך נוראית. היינו ערים עד מאוחר אתמול והנה אני עם השעות שינה המסודרות שלי קמתי בשעה שמונה וחצי.
אני מנסה לצאת מהחיבוק עם אליה כדי ללכת לצחצח שיניים, הדבר הראשון שאני חייבת לעשות איך שאני קמה.
״התעוררת?״ אני שומעת את קולו.
אני מסתובבת ורואה אותו, אלוהים כמה שהוא חתיך על הבוקר!
״כן, השעות שינה שלי לא נותנות לי להמשיך לישון.״ אני אומרת.
״בוקר טוב יפה שלי.״ הוא אומר ומתמתח לאט לאט.
״בוקר טוב אהבה שלי.״ אני אומרת ומחייכת אליו.
״איזה יפה את על הבוקר.״ הוא מחייך אליי.
״חשבתי את אותו הדבר עלייך.״ אני מצחקקת.
אני הולכת לצחצח שיניים ואליה אחריי, שנינו מול המראה מצחצחים שיניים. אני שלא יודעת לצחצח שיניים יפה עם קצף על כל הפרצוף, אני צוחקת ומנסה להסתיר את הפנים שלי.
אני יורקת את המשחת שיניים לכיור ושוטפת את הפנים, אני מנגת את הפנים עם מגבת פנים שהוצאתי מהארון, אליה יורק את המשחה ואני מביאה לו את המגבת.
אנחנו יורדים במדרגות אל המטבח כדי להכין אוכל.
״אני לא מאמינה.״ שילת צורחת ורצה אליי לחבק אותי.
״אמא בואי תראי מי פה!״ היא צורחת תוך כדי החיבוק. כוכבה יורדת במדרגות מהחדר.
״יפה שלי התגעגעתי אלייך.״ כוכבה אומרת ומחבקת אותי. אני צוחקת ומחבקת אותה בחזרה.
״מתי כל זה קרה?״ שילת שואלת ומתיישבת לאכול את קערת הקורנפלקס שהכינה לעצמה.
״אתמול בלילה.״ אני אומרת ומסתכלת על אליה. אליה מחייך אליי והעיניים שלו פשוט נוצצות.
״כמה זמן לא ראיתי אותך מחייך.״ כוכבה אמרה לאליה והסתכלתי עליו.
״די אמא״ אליה מצחקק ממבוכה, הוא מנסה להסתיר את זה. מדהים כמה זמן בזבזנו במקום פשוט להיות ביחד? אם שנינו היינו מורידים את האגו כנראה שהיינו חוסכים את כל הסבל הזה.
אני מודה שסבלתי מאוד, עם כמה שהייתי רוצה להסתיר את זה סבלתי מכל שנייה שאליה לא היה איתי. אני אוהבת אותו ותמיד אהבתי.
אני מתקרבת אל אליה ומחבקת אותו מהצד, אליה שם עליי את היד ונותן לי נשיקה בראש.
אליה מקפיץ אותי הביתה ועכשיו צריך לחשוב איך לספר לרפי והראל שחזרנו לא יודעת איך הם יקבלו את זה.
״מה זה איפה היית? למה את לא עונה?״ אני מקבלת צעקות כשאני פותחת את הדלת, ״דאגנו לך״
״מה קורה פה?״ הראל מסתכל עליי ועל אליה נכנסים בדלת, שניהם בהלם לא מבינים מה קורה פה.
***
לא הייתי פה שנים!! השתחררתי לפני שנה וחצי, אני בזוגיות כבר שנתיים, היה לי קצת קשה לשלב את הכל ביחד ובנוסף היה לי גם מחסום כתיבה, הרגשתי שהסיפור קצת תקוע ולא ידעתי איך להמשיך. אני מצטערת שלקח לי המון זמן להמשיך, מקווה שאתן עוד פה. אשמח אם תגיבו לי שאדע שאתן עדיין קוראות❤️
המצב בארץ קצת מתוח, היום באמצע ארוחת צהריים עם המשפחה תפסו אותנו טילים ובילינו את הזמן בממ״ד. אני מקווה שיהיו לנו ימים טובים יותר ושזה יגמר עוד לפני שזה יתחיל, תשמרו על עצמכן זה הכי חשוב. אוהבת את כולכן וחג שמח❤️❤️❤️
