המלחמה הגדולה: הקוסמים, החצויים והאלפים- נטוש

#11

נ.מ. ג'יני
וואו, מסכנים השכבה של רון, קודם יש להם את הארי ועכשיו יש להם את האמריקאים ואת כחולי העיניים. מרחמת עליהם. הם ממש, אבל ממ- "ג'יני בואי, יוצאים לקינג קרוס" צעקה אליי אמא. "אני יורדת" עניתי. התחלתי לרדת במדרגות, מנסה שלא למעוד עם כל המזוודות שלי. "בואי, אני אקח לך את זה" הציעה קליפסו, שסחבה גם היא אותו מספר מזוודות כמו שלי אם לא יותר "את בטוחה?" שאלתי "שלא תפלי בגללי או משהו" "שטויות" היא ענתה, לקחה חצי מהמזוודות שלי ורצה למטה. המשכתי באיטיות למטה ובדרך ראיתי את המוזרים (האמריקאים וכחולי העיניים) יורדים במהירות מלבד סופי וליאו שגררו מזוודה אחת בזמן שפייפר ודקס סחבו להם. מעניין למה.

נ.מ. תאליה
התיישבתי הכי רחוק שאפשר משני הזכרים התאומים כשאחד מהם, ג'ורג', אני חושבת , דיבר אליי "למה להיות כל כך זועפת? את דיי יפה" באותו רגע רציתי לעקור לו את העיניים אבל למזלו אנבת' ופרסי התיישבו ביננו ."היא התנזרה מבנים" אמרה אנבת' "עדיף שלא תדברו איתה כך. במחשבה שניה, עדיף שלא תדברו איתה בכלל."
לאחר נסיעה רועשת שבמהלכה דיברתי עם לין הגענו לתחנת קינג קרוס. התחלתי לחפש במבטי את תחנת 9 ושלושה רבעים . עקבות הקסם היו ברורים ועיניי נמשכו מיד אל הקיר שמפריד בין תחנה 9 ל10. הערפול היה דק מאוד ואני לא מבינה איך בני האנוש עוד לא שמו לב אליו. מולי וויזלי הדריכה אותנו כיצד עוברים "רוצו אל הקיר שמפריד בין 9 ל10 ואז תגיעו לשם. ג'ורג' ידגים לכם. נכון, ג'ורג'?" היא סיימה לדבר ומיד רצתי אל הקיר ומאחוריי שמעתי את אנבת' צוחקת "תאליה, את משוגעת. מה לא תעשי בשביל להוכיח שאת יותר טובה מהבנים האלה?" "אני יודעת שאני יותר טובה מהם אני לא צריכה להוכיח כלום" צעקתי בתשובה ונבלעתי בקיר. תוך 5 דקות כולם עברו ואז במשך רבע שעה היו פרידות ארוכות מדי. עלינו על הרכבת והתחלנו לחפש תא ולא היה תא מספיק גדול לכחולי העיניים, לפוטר (שני חבריו הלכו לתא המדריכים ואמרו שהם יצטרפו בקרוב) ולנו אז התפצלנו. אנחנו, החצויים, הלכנו לתא אחד וכחולי העיניים הלכו עם פוטר לתא אחר. סוף סוף נוכל לדבר בחופשיות אחרי כל הזמן האחרון.
" אוקיי" אמר גרובר "אנחנו צריכים לדבר ולקבוע כמה כללים. אלה הכללים:
• לא להשתמש בכוחות שלכם אלא אם אתם במצב מסכן חיים.
• לא לדבר לטינית/ יוונית עתיקה אלא אם זה ממש חשוב.
• תשתדלו לא להתבלט יותר מדיי. במיוחד אתם, ליאו ופרסי.
• לא לדבר על עניין החצויים או על המחנות אלא אם כן זה בחדר שבדקתם כמה פעמים שלא נמצא בו אף אחד.
• אם שואלים איפה הכרנו זה במחנה לדיסקלטים , הפרעות קשב וריכוז וילדים של משפחות חד הוריות.
• לא מגלים לאף אחד על החצויים ועל המיתולוגיות בכללי אלא אם כן זה מוסכם על כולם ואפשר לסמוך על ימי שמספרים לו.
מוסכם?" בקול שהבהיר שלא משנה מה נאמר אנחנו נעשה את זה. "מה שתגיד, האל הגדול פאן" צחק פרסי ועברנו לנושאים אחרים וקלילים יותר.