המלחמה הגדולה: הקוסמים, החצויים והאלפים- נטוש

#17

נ.מ. קיף
חג המולד בעוד כמה ימים. באמת שאני לא מבין את הפואנטה של החג הזה. למה בשם התחתונים הזהובים של גיגינאטור (הצצתי במגירה שלו) לחגוג את יום הולדתו של מה שמו? אני מבין למה חוגגים את תחילת השנה אבל זה?!
כשקמתי כולם דיברו על זה שהארי, הרמיוני וכל הוויזלים נעלמו מהמגדל כאילו בלעה אותם האדמה. היו כל מני השערות, חלק האמינו בנביא היומי וטענו שהם מאושפזים בקדוש מנגו, דרך אלה שהאמינו שהם ברחו מהוגוורטס ועד אלה שחשבו שהם נלחמים ומנצחים סוהרסנים. ברור שכולם חשבו או שהארי אליל או משוגע. מצאתי את ביאנה בכניסה למועדון והלכנו לאכול. בדרך הצטרפו אלינו לין, סופי ודקס בחבורה מפטפטת. כשגמרנו לאכול כולם התחילו ללכת לשיעורים ובהמולה הכללית ניסיתי להתגנב החוצה. פרופסור מקונגל התקרבה אליי ושמה קץ לניסיון ההברזה הזה. "לאן אתה חושב שאתה הולך, מר סנסן?" היא שאלה אותי במבט מזרה אימה. "אני, אה, הולך לחפש את הארי. כן, זה מה שאני עושה." גמגמתי תירוץ. "מר פוטר, גברת גריינג'ר והוויזלים לא יחזרו לפני סיום חג המולד לבית הספר מסיבות השמורות עימם, תודה על הדאגה שלך. ולפני שתנסה לתרץ את ההברזה שלך בחיפוש אחר מר סונג ומר וואקר, גם הם נעדרים מסיבות משפחתיות."
"מה זאת אומרת? לאן הם הלכו? מה קרה למשפחה שלהם? זה קשור לאלוואר? למה ביאנה ולין לא יודעות? למה הם לא סיפרו לנו?" שאלתי ותהיתי איזה בעיות משפחתיות יש לטאם- המשפחה שלו מסתכמת ב'אני אוהב את אחותי ושונא את ההורים שלי'. "אני לא יודעת את התשובות לשאלותיך. כשפיץ וטאם קיבלו את מכתבם הם פשוט אמרו לי 'יש בעיות משפחתיות, נחזור בקרוב' והלכו. הם נראו לחוצים ללכת. תיאלץ לשאול אותם את שאלותיך כשהם יחזרו. עכשיו, לך לשיעור!" הפרופסור הסתלקה.
לא יכולתי להתרכז בשיעור וניסיתי למצוא הזדמנות לצאת. כשמצאתי אחת כזו התחלתי ללכת לכיוון היציאה מהחממה (זה היה שיעור תורת הצמחים) אבל אז פרסי הרס לי. "קיף, בוא רגע, יש לנו שאלה." הוא קרא ממקום עמידתו ליד ג'ייסון. נאנחתי ופניתי לעברם. חשבתי שהם עומדים לחקור אותי, אבל הם חייכו. מצד שני, שמעתי שאצל בני האדם הביריונים מחייכים לפני שהם מרביצים. מצד שלישי, אני בכושר ומוכן להרביץ בחזרה. "בואו נישען ונעמיד פנים שאנחנו נחים לרגע." מלמל ג'ייסון ושינה את כל מה שחשבתי עליהם. "או שפשוט נברח" עניתי לו. "גרובר יקטול אותי" התלונן פרסי בזמן שהלכנו אחרי ג'ייסון שמלמל משהו על זה שאנחנו מבריזנים עלובים ובכל זאת הוביל אותנו.כשהיינו ליד האגם פרסי חייך. "חנון!" הוא אמר לג'ייסון. "תתפקסו רגע" אמרתי להם כשנראה היה שהם מתכננים להמשיך לעקוץ אחד את השני. "אתם סיכלתם את הבריחה שלי אז כדאי שזה יהיה שווה את זה." איימתי. פרסי התיישב במי האגם והתחיל לדבר. "דבר ראשון, אמנם סיכלנו את הבריחה הראשונה אבל עזרנו לך בשניה." התחיל פרסי. "נו באמת, תתמקד כבר!" אמר ג'ייסון. "דבר שני" הדגיש פרסי "הבוקר טאם ופיץ נעלמו כאילו בלעה אותם האדמה, ובגלל שאתה אחד מחבריהם הטובים חשבנו שתדע איפה הם. אנחנו רוצים לדעת איפה הם."
"אין לי מושג, רק בסוף ארוחת הבוקר גיליתי את זה מפרופסור מקונגל. היא סיפרה לי שהם קיבלו מכתב ואחרי שהם קראו אותו הם נראו לחוצים ללכת. הם רק אמרו לה 'בעיות משפחתיות, נחזור בקרוב' או משהו בסגנון. תאמינו לי שגם אני רוצה לדעת מה קורה איתם." עניתי.
ג'ייסון הרים גבה בשאלה "אם ככה, למה ביאנה ולין כאן?" הוא שאל.
"אני לא יודע, גם אני שואל את עצמי אותו הדבר. אני יודע רק מה שפרופסור מקונגל אמרה לי."
פתאום הופיעו מאחורי ג'ייסון אנשים בגלימות שחורות עם סמל של עין. "הנסתרים!" צעקתי והפלתי את ג'ייסון על הרצפה כשקרן אור מהממזג עברה מעלינו. "תראו תראו מי זה אם לא קיף סנסן הבוגד, עם שני קוסמים חלשים לידו." צחק קולו של אלוואר. לא נראה ששימח את פרסי וג'ייסון לגלות שאני בוגד אבל הם בכל זאת הסתערו בכעס על הנסתרים, מתחמקים במומחיות מקרני הממזג. הוצאתי ממזג שגנבתי מהחדר של אבא שלי ויריתי בהם. "אתה באמת לא יודע איפה פיץ וטאם, אה?" גיחך אלוואר שנפל לו הברדס. כשלא עניתי הוא חייך. "אם אתה לא יודע, אני אספר לך. פיץ וטאם הלכו לפגישה נחמדונת עם אמארי וברונטה. כשהם חזרו השתלטנו עליהם." לרגע, לפני שדבריו חלחלו אלי תהיתי מה פיץ וטאם עשו עם אמארי וברונטה אבל ההבנה פילחה את מוחי רגע אחר כך. "לאן לקחתם אותם?" צעקתי אליו בכעס וכיוונתי את הממזג לראשו. הוא רק צחק "חכה ותראה, אם הם ישרדו עד שנביא גם אותך." הוא נעלם לתוך קרן אור שיצר בזריזות. שאר חברי הנסתרים, פצועים וחבולים למיניהם, נעלמו גם כן ואני נשארתי תחת מבטיהם החוקרים של פרסי וג'ייסון.

נ.מ. פרסי
מה זה היה? זה היה נראה כאילו קיף מכיר אחד מהם, את זה שנפל לו הברדס ובכללי את החבר'ה האלה. והם פ*קינג נעלמו לתוך קרן אור, מה נסגר עולם?!!?!
"מה קורה כאן?" שאל ג'ייסון בנימה של אני-לא-רוצה-להאיץ-בך-אבל-אני-חייב-לדעת-מה-קורה-כאן והקדים אותי בשניות. קיף נראה חיוור, מודאג וכועס. "למה זה משנה משהו עכשיו?! הם חטפו את פיץ!! הם חטפו את טאם!!" הוא התפוצץ "וכמו שאני מכיר את החבר'ה האלה, לא אכפת להם שאלוואר אח של פיץ. הוא יענה אותם בכל זאת, ויהנה מכך." הוא צעק ובטח משך מישהו. "רגע רגע רגע, שניה אחורה. הבחור שדברת איתו, שנפל לו הברדס ושנלחמת בו הוא אח של פיץ וביאנה?!" שאל ג'ייסון בחוסר אמון. "כן, אבל זה לא משנה. הוא -איך אומרים?- מהחבר'ה הרעים." אמר קיף. "קיף, אנחנו נעזור לך להחזיר את פיץ וטאם, אבל לא נוכל לעשות את זה בלי לדעת מול מה אנחנו עומדים, ואנחנו לא רוצים שהם יצליחו להסיח את דעתנו בעזרת סיפורים על איך אתה בוגד. תספר לנו מה קורה ונבוא לעזור לך. אם לא תספר לנו, אנחנו נבוא לעזור לך פשוט עם פחות סיכויים שנצליח ושכולנו נצא בחיים." אמרתי לו. פתאום ביאנה הופיעה בריצה ודמעות בעיניה. "מי חטף את פיץ וטאם?! הנסתרים?! למה לא קראת לי וללין?!" היא שאלה. קיף עדכן אותה ופניה הפכו מפנים היסטריות למסכה החלטית. "אני אקרא ללין ואתה תעדכן אותם, בהכל. כן, בה-כ-ל." היא הוסיפה כשראתה את מבטו של קיף. "לא נצא בלעדיכן." הוא מלמל.

נ.מ. קיף
הסברתי להם על האלפים ועל כל מה שעברנו. פרסי הנהן ולחש משהו לג'ייסון (ה.כ. הוא לחש 'כל העולמות במשבר חוץ משלנו, כי הוא מתאושש משניים כאלה.'). כמה דקות אחרי שסיפרתי להם, ביאנה ולין הגיעו. "אז יוצאים?" שאלה ביאנה בחוסר סבלנות. "לא בלעדי" אמר קול מצמרת העץ הקרוב ביותר. אנבת' ירדה ממנו וזכתה למבט משועשע אבל לא מופתע מפרסי. "יוצאים" אמרתי והוספתי בשפה המוארת "הסברתי להם הכל". "איפה נחפש אותו?" שאל ג'ייסון. "קודם כל נלך לקוקלטיב ואז נגבש תוכנית" אמרתי וחילקתי להם את הנקסוסים שהיו שלי, של ביאנה ושל פיץ. רמת הריכוז שלהם זינקה מיד למעלה. "או שאולי אתם לא צריכים את זה" מלמלתי ואספתי את הנקסוסים חזרה אלי. זינקנו.