המלחמה הגדולה: הקוסמים, החצויים והאלפים- נטוש

#15

נ.מ. הרמיוני
התפללתי בכל ליבי שהם יפסידו. אני יודעת שזה קטנוני לאחל שכל הבית שלי יפסיד, אבל אני עדיין ממש כועסת על הארי (ה.כ. ראו פרק 9). ישבתי בקהל בין כל בית גריפינדור. השחקנים של גריפינדור נכנסו ראשונים. "וויזלי, וויזלי, וויזלי, ג'ונסון, בל, פוטר ו(עוד שחקן של גריפינדור שאין לנו מושג מה השם שלו). קבוצת גריפינדור!" צעק לי ג'ורדן. תשואות לקריאות בוז עלו מהמושבים. אני לא השתתפתי באף אחת מהאפשרויות, חוץ מזה שכשרון עלה עודדתי אותו. שחקני קבוצת המעורבים נכנסו. "גרייס, גרייס, צ'ייס, וואקר, מקלין, קליפסו (אין לה שם משפחה) וריינה, כי אני לא זוכר מה השם משפחה שלה"-כאן לי ג'ורדן קיבל מבט רצחני מריינה-" קבוצת המעורבים!!" קצת קריאות עידוד והרבה של בוז נשמעו והמשחק התחיל.

נ.מ. פרד
"לעלות על המטאטאים!" צרחה מדאם הוץ'. עליתי באופן מכני על המטאטא שלי וחיכיתי לשריקה. באוזני עדיין הדהדו הוראותיה של אנג'לינה. 'תזכרו' היא אמרה 'אתה וג'ורג' אחראים להציק לשומר והמחפש שלהם כדי שהארי יוכל לתפוס את הסניץ ולרודפות.ים יהיה שטח פתוח לשערים'. השריקה נשמעה, בעטתי ברצפה ונסקתי למעלה. אני וג'ורג' מיד תפסנו את המרביצנים והתעלמנו מלי- כי עד כמה שהוא קוסם טוב והכל, אם נקשיב לחפירות שלו במשחק אנחנו נפסיד. אבל התוכנית של אנג'לינה לא לקחה בחשבון עד כמה טובות החובטות תאליה וריינה. אני וג'ורג' התחלנו לשלוח אחרי המחפש שלהם פיץ מרביצנים ומידי פעם לשומר שלהם ג'ייסון אבל תאליה וריינה לא עברו על זה בשקט. הן חתכו אותנו, שינו את המסלולים של המרביצנים והוציאו אותנו מאיזון. ניסיתי לשלוח מרביצן לגב של ריינה שהצילה את פיץ ממרביצן אכזרי במיוחד של ג'ורג' אבל תאליה חטפה את המרביצן וסיחררה את קייטי עם קצה מטאטא פגוע. הבטתי לרגע בהארי שריחף חסר דאגות למעלה והשוותי את מצבו לזה של פיץ שהתפתל והתחמק ממטח המרביצנים שלנו. התחלתי להתנשף ולהזיע כשאנבת', אחת מהרודפות, חלפה על פני בצחוק וקלעה קליעה ראשונה. במקום לחגוג לרגע ואז לחזור לשחק הם המשיכו כרגיל, מתעלמים מהקהל הרועש. בזמן שאנג'לינה חלפה לידי ברדיפה אחרי קליפסו שהחזיקה בקופאל היא סיננה "רק פיץ. אמרתי לג'ורג'. רק פיץ". ג'ורג' הנהן לעברי והתרכזנו רק בלהפריע לפיץ. מתחתנו אנבת', קליפסו ופייפר קלעו שוב ושוב עד שהמצב עמד על 100:40 לרעתנו. הבטתי אל רון המסכן וראיתי שהוא חייב קצת עזרה. זרקתי את אחד המרביצנים אל פייפר שעמדה לקלוע והצלחתי. היא הפילה את הקופאל. בזמן שהצלתי את רון מפישול נוסף פיץ נמלט ממנו וירד אל ניצוץ זהוב. הארי קלט את זה, השיג את פיץ ואפילו השיג אותו. ג'ייסון ראה את זה וחתך את שניהם. הסניץ נעלם. בזמן שכולנו הבטנו מרותקים פייפר התאוששה, אנבת' וקליפסו קלעו עוד 3 סלים והמרביצנים זיגזגו בין ריינה ותאליה.
המשחק המשיך כך עוד די הרבה זמן, 5 שעות בערך. המצב עמד על 210:60 לרעתנו אבל סיום המשחק לא נראה קרוב, כך שיש לנו סיכוי (נמוך) לנצח. בשעה האחרונה לאף אחד לא היה כוח אז המשכנו את המשחק בקצב איטי. מי שרצה טס כדי לדבר עם מישהו והקופאל לא נתפס. אחרי עוד חצי שעה פיץ ירד כדי להגיד משהו לתאליה, כנראה, אבל במקום להגיד לה משהו הוא תפס משהו מאחורי ראשה. עברו כמה שניות עד שכולם הבינו שזהו, המשחק נגמר ופיץ תפס את הסניץ.
נחתתי לקול התשואות וקריאות הבוז שהופנו לקבוצת המעורבים- לקבוצה המנצחת. לא האמנתי שהפסדנו, ועוד בהפרש גדול כ"כ. "כולם להיכנס לבית הספר, המשחק נגמר!!" צעקה פרופסור מקונגל. אנג'לינה עברה לידי ומלמלה "מחר בצהריים במגרש". הנהנתי ועליתי למגדל גריפינדור.

--------
סליחה שלא העלנו בשבוע שעבר