Tom walker - Leave a light on
" לא נמאס לך לסרב לי כבר ?"
מלמל הבחור הנואש בפעם המאה להיום ושוב אני מסרבת בחינניות ההפוכה מרגשותיי לגמרי .
הירח כבר עלה אל השמיים והכוכבים האדירים מסתתרים בשמיכתם הלבנה מאחורי העננים כמידי יום ותהיתי מתי גם אני אוכל לחזור הביתה , לדאונטאון ולשכב לישון על אף שאין בתוכי האומץ לראות שוב את פניו של לוקה , במיוחד לאחר דבריי אשר נאמרו בלהט הרגע .
" זה רק לילה אחד שלא תשכחי בחיים, חוץ מזה אני מבטיח לשלם לך כראוי."
קולו של הבחור נשמע שוב ואני ממש עוצרת את עצמי מהקיא שעומד בגרוני , אני צריכה את הכסף הזה , זה נכון , אבל גם לי יש גבולות .
רגליי הופכות תשושות ככל שהמגש שעל ידיי מתמלא ועיניי הופכות ישנוניות מפאת השעה המאוחרת ובגלל שלא עבדתי במשמרת הבוקר היום , אני נאלצת לעבוד עד הסגירה אשר לה אני מאחלת להגיע בכל רגע שעובר .
כאשר אני מתקדמת אל השולחן המיועד , יד חזקה אוחזת בידי ומונעת ממני מלהתקדם וכמעט ומפילה את המגש הגדול שבידי .
העצבים שבי גועשים כשאותו בחור אינו מבין את הרמז המאוד עבה שיכולתי לתת לו על מנת שיבין שאני לא מעוניינת בפנטזיות המטומטמות שלו ולכן קולי כר עולה בעוצמה , כבר לא אותה בחורה נחמדה וחיננית שהייתי כשהגעתי הנה .
" בפעם הבאה שתיגע בי , אתקשר למשטרה !!"
עיניי בוערות כצבע האש וידו מיד מאבדת את אחיזתה בי .
" הייתי מספיק ברורה הפעם ??"
לסתי נשחקת לה תחת שיניי ומבלי לחכות לתגובתו אני ממשיכה את העבודה המייגעת ומשרתת את אנשי השולחן עליו אני אחראית .
אני נושמת עמוקות ומניחה את הצלחות הגדושות במרכז השולחן ומגישה לכל אחד את הזמנתו האישית כשבו בזמן אני סופרת את הדקות לאחור ומחכה בגעגועים למיטת המתכת הלא נוחה ולכרית שאיבדה את זמנה מזמן .
" בתיאבון "
אני מחייכת חיוך חם ומותש לכלל הסועדות ומרגישה הקלה כשהמגש הופך קל יותר והסועדים מודים לי בלב שלם וטורפים את האוכל שלהם אך אני לא יכולה שלא לתהות לרגע מהיכן הם הצליחו להשיג את כספם . אולי בגלל שסיימו לימודים ומצאו עבודה טובה , אולי בגלל שהם פשוט נולדו למשפחות הנכונות בזמן הנכון ... ואולי זאת אני שפשוט קצת דפוקה ועושה הכל הפוך .
לא פעם דמיינתי מה היה קורה אם ...
אם כן הייתי מגיעה למשפחה הנכונה , אם כן הייתי עושה את הבחירות הנכונות או אפילו ... מה היה קורה אם העולם היה עובד לפי חוקי הקסם כמו בסיפורים של אנסטסיה . עד כמה שזה נשמע מטופש .
אבל עדיין , מעניין אם הייתי פייה שיש לה הכל או אולי נסיכה המוזמנת לאולם הנשפים הגדול כשנברשות המנורות מציצות ממעל כמו אור הירח על אף הקרבות הנעשים בחוץ . אולי סתם נסיכה אפילו ... רק בלי - בלי דאגות . כשבראשי אני מדמיינת איך המסעדה הופכת לאולם ענק ובר הקפה הופך לבר שתייה ענק בעל מלאי מתוקים אין סופי . ואיך עמדת ההגברה הופכת לרחבת ריקודים ענקית המשקיפה על הטירה אני מרגישה את החיוך שעל פניי מתגבר ואיך הפרפרים שבבטן רוקדים טנגו יפייפה .
YOU ARE READING
downtown
Mystery / Thriller"הבית הוא אינו המקום בו אתה חי, אלא המקום בו מבינים אותך." ( כריסטיאן מורגנשטרן ) דאונטאון , מי לא שמע על האגדה האורבנית ושכוחת האל שיש למקום הזה להציע . המקום הגדול הנמצא מתחת לאדמה בין שלל רציפים וקרונות , שם מתגוררים להם עשרות אנשים עם עבר , הוו...
