" יופי ג'ורג' , עכשיו תכתוב את המילים המודגשות בשורה הראשונה לבד "
ידי החבולה מצביעה על כותרת העיתון הישן ואז על הדף הלבן שהשיג לוקה אמש הנמצא למרגלות רגלינו הסמוכות לשולחן .
העיפרון הדק מוחזק בצורה מיוחדת בין אצבעותיו הקטנות של הילד המתוק בעודו מסרטט מחדש את הכותרת הארוכה על דף הנייר .
אני מחייכת בטיפשות כשאני מנקה מקצה פניו את השוקולד המרוח על כל לחייו השמנמנות . ג'ורג' ממש טרף את הקוראסון הגדול שקנה לו לוקה מהמרכול הסמוך של ג'וזפין .
" א-אני לא מצליח לכתוב את האות המעצבנת הזאת !!"
התאכזב ג'ורג' ושמט את העיפרון מבין ידיו לאחר ששרבט מן קשקוש תסכולי על הדף הלבן .
" היי ... זאת בסך הכל עוד אות , ג'ורג'י , אתה מסוגל !!"
ידי עוברת על גבו בחמימות לנוכח פרצופו הזועם כשבו בזמן הוא מוציא לעברי לשון ילדותית ומתעלם במופגן מן העיתון שנפל על רצפת הקרון עקב רוח הפרצים שתקפה את החדר .
" אם זאת רק אות , אז תכתבי את בעצמך את הדבל-קיו הזאת !!!"
גבותיו מצטמקות בפניו ופיו נסגר בכעס כשצחוק מגוחך בורח מבין שפתיו לאור כעסו של הילד המתוק .
" דבר ראשון , אומרים דבל -יו ולא דבל -קיו "
אני נאנחת בכאב כשידי החבושה מרימה את העיתון הנפול ושפתיי מחניקות גניחת כאב רועמת אשר גורמת לג'ורג' להביט בי בדאגה .
" ארי !!! לוקה לא מסכים לך להרים דברים כבדים !!"
נוזף בי ג'ורג' וגונב מידיי את העיתון הדק וגורם לי לגחך בחום .
" זה בסך הכל עיתון , ג'ורג' - "
" זה לא מעניין אותי !!!"
קוטע אותי בחריפות ורוקע רגליו ברצפת המתכת של הקרון .
" לוקה אמר שאני אחראי עלייך כשהוא לא כאן ושאם יקרה לך משהו אז אני אשם ."
הוא מזעיף פנים ומרים כל דבר אחר שנפל על הרצפה מרוח הפרצים שדחפה את הדלת , כאילו ומפחד שאתכופף שוב וארים את הדברים השונים מן הרצפה הקפואה .
" את רוצה שלוקה יכעס עליי כי אני לא כעסתי עלייך בזמן ואז אני אכעס עלייך ועל עצמי ועל כולם !?!?"
ג'ורג' רוטן בזעם ומשלב את ידיו הדקות על חזהו תחת פניו הדקיקות ואני לא יכולה שלא לחייך לנוכח הילד המתוק הזה על אף שהתבלבלתי לרגע מכל השטויות המהירות שנפלטו מפיו . עיניי השוקולד הגדולות שלו מביטות בי בחוסר אונים ופחד , לחייו הפכו סמוקות ועיניו הושפלו לרצפה כשייבבה צורמת כמעט וברחה מפיו המתוק .
אוי לא ...
" גו'רג'י - "
אני מתקדמת לעברו במקצת ומלטפת את שיער ראשו המתולתל בעדינות , לא צריך יותר מידי בכדי לשבור אותי , מספיקות דמעותיו של הילדון הקטן הזה וזהו .
" לוקה לא יכעס עלייך , בסדר ? לא אתן לאף אדם אחר לכעוס עלייך אוקיי ??"
אני מקרבת אותו לחיבוק חם ונושקת בחום למצחו הדק .
ידיו מתקפלות אל תוך החיבוק שלי ומחבקות אותי גם כן , דמעותיו מרטיבות את חולצתי ורעד גופו מעיד עד כמה לוקה הפחיד אותו בדבריו . לכל הרוחות , אני שונאת שהוא עושה את זה , לעזאזל איתו !!
ענני הסערה קישטו את מבואת דאונטאון בחושכם האדיר וטיפות הגשם העכירו את האווירה החמימה של קודם .
נאנחתי בנשיפת כוחות והרמתי את ג'ורג' על ידיי , רציתי אותו קרוב יותר , רציתי להגן עליו בין ידיי . רציתי להעניק לו כל מה שלא הצלתי להעניק לטוני אז . רציתי לתת לו תחושה של בית בלא פחד , תחושה של אהבה בלא מחיר .
YOU ARE READING
downtown
Mystery / Thriller"הבית הוא אינו המקום בו אתה חי, אלא המקום בו מבינים אותך." ( כריסטיאן מורגנשטרן ) דאונטאון , מי לא שמע על האגדה האורבנית ושכוחת האל שיש למקום הזה להציע . המקום הגדול הנמצא מתחת לאדמה בין שלל רציפים וקרונות , שם מתגוררים להם עשרות אנשים עם עבר , הוו...
