downtown

• פרק 24 - איש חשוב מאוד

House of memories - panic! At the
disco

רגליי רוקעות על רצפת האבן המבריקה בביתו של דונאטו. גופי מסתחרר לפי קצב המוזיקה ומרית הפנקייקים משמשת לי כרמקול בזמן שאני צורחת , בעדינות יש לומר , את מילות השיר המתנגן ברקע .
שערי מתפזר על גבי והריח משגע את אפי ברעב משווע .

השקיעה נצפית מחלון המטבח וכל הכבישים המובילים הביתה , לדאונטאון , מתערבבים עם אדי המחבת החמה אשר על הגז .
השעה המאוחרת אינה מרתיעה אותי , הגוף כולו אחוז אקסטאזה מטורפת והאדרנלין מציף את הוורידים.
לרגע עולה בי הרצון שמישהו יקדיש לי את השיר הזה כמו בסרטים , או אפילו שהזמר הזה ישיר אותו רק בשבילי כי המילים שלו הן כל מה שחיפשתי בחיי , אך במהירות ראשי חוזר אל קצב המוזיקה המתגברת ברקע ואני מתמסרת אל הרגע בכל רמ"ח אבריי .
עיניי נעצמות ושפתיי ממלמלות את השורות ברצף גואש וחיוך עדין קונה את שפתיי ונפרש עליי בגאון כשידו החמה של דונאטו מקיפה את מותניי .
ואם חשבתי שעד כה נמסתי , ליבי החל לזנק לשמיים כשדונאטו לוחש לתוך אוזני את מילות השיר המושמע בקולי קולות .

יש בו משהו ממכר, ממכר כל כך שאני לא מצליחה להצביע על דבר אחד בו שלא גורם לי להשתגע לגמרי. אני לא מצליחה להבחין אם זה האופי שלו הדואג והציני לעיתים קרובות או האם זאת דווקא המסתוריות החתולית שבו שמושכת את ליבי אליו קרוב .
אבל אני בהחלט יכולה להגיד שיש בנינו משהו , או לפחות מן הצד שלי . רקום כמו חוטי חשמל השזורים יחד , חבוי כמו הלב בתוך הגוף ושמור היטב כמו הפחד הגדול באדם .
שפתיו של דונאטו נושקות לצווארי ביגון משווע , אחיזתו סביב מותניי מתחזקת ולחות גופו מן המקלחת החמה שערך מדביקה בי קרירות לצד חום הגז הגורם לי לעלות בלהבות של אש .

" רוצה לראות משהו יפה ?"
הבל פיו החמים מתנגש קלות באוזניי ומלטף אותי כמו ידיו הגדולות כשחיוך עצום וקטן גולש אל פניי בשנית .
אני מהנהנת כמעט ומיד לצד צחוקו של דונאטו לתגובתי בזמן שידיו חסונות מותירות את גופי יתום ממגע ידיו החמות אך לפני שדוני עושה עוד צעד נוסף , הוא ממלמל דבר מה בכעס לפתע.
אני משגרת לעברו מבט לא מבין והוא רק מגחך בייאוש והולך אל הרמקול הקטן שבפינת הסלון וממניך את קול המוזיקה שאהבתי בכל מאודי .
" אמרתי , שאני יודע שאני הגבר הכי לוהט שפגשת ואת רוצה לעזור לי לשמור על הגזרה הלוהטת שלי - "
אני מגלגלת את עיניי ומפנה לו את גבי כשסומק מכסה את לחיי היטב , אך מבחינת שחור העיניים זה לא בא בחשבון והוא מגיע בצעדי ענק ומחווה את ידו אל המחבת הרותחת .
" אבל זה לא אומר שאת לא צריכה לשרוף לי את הפנקייקים בגלל זה ."
גופי קופא באחת ועיניי נפערות למראה העשן הגועש לצד הפנקייקים הכרוכים .

לעזאזל .

לשוני עולה על שפתיי בלחץ אדיר ורגליי עושות את דרכן אל הפח . לכל הרוחות , כמעט והרסתי את כל ארוחת הערב שלנו להיום . אני וגמעת את רוקי בלחץ ורצה להמניך את להבת הגז ולהגביר את עוצמת השירים הגועשים ברקע בזמן שדונאטו הלך להביא דבר מה מאחד החדרים .