"אז אדון לומבראנו, מה מביא אותך לכאן בשעה כל כך מוקדמת?" אני שואלת בחיוך דקיק ומנוגד לכל סערת הרגשות שחובקת את ליבי. שיערי מעט פרוע ושפתיי די נפוחות מהנשיקה הסוחפת של קודם. אם לא מרקוס שעשה כניסה דרמטית קודם לכן, אני די בטוחה שהעניינים יכלו להתדרדר.
דונאטו מיישר רגליו ומפזר את אדי הקפה הרותחים אנה ואנה כשלוגם בשנית מן ספל הקפה החם שהגשתי לו קודם לכן ומיישר אליי את מבט עיניו השחורות. "יש לי דיון מוקדם היום, אני לא חושב שיהיה לי זמן להיפגש איתך מאוחר יותר." עיניו הכנות מביטות בי במן מבט פיוס קטן אך על פניי שלי עולה חיוך רחב שלא ניתן להסתיר. לדונאטו היה חשוב לפגוש אותי, גם אם זה אומר לקום מוקדם יותר ולהפתיע אותי בעבודה. אני מחייכת בחמלה, מתקרבת לבחור המסתורי אשר שמור רק לי ונושקת ללחיו בנחת, נושמת עמוקות את ריח הבושם שלו וזוכה בקצה עיניי לראות את חיוכו הדקיק מבצבץ. "לך תראה לך למה עורך הדין הטוב בעולם מסוגל." אני לוחשת לאוזנו בקול ערמומי ודונאטו בתגובה חוטף אותי היישר אליו, חובק את מותניי ומפזר על צווארי נשיקות עמוקות. "את משהו מיוחד פולט." הוא לוחש בחזרה והלב שלי מתמוגג, דפיקותיו מתחזקות ולחיי מסמיקות מעצמן. למה הוא יודע להגיד את המילים הנכונות תמיד לכל הרוחות? מרוואן, החבר הקודם שלי, לא ידע להחמיא וכך גם אצל תיאודור שחבר מאוחר יותר לחבריו של אית'ן וג'ייקוב. אני נושמת עמוק ומאפסת את ראשי ומחשבותיי. מה שהיה היה, עכשיו זה הזמן לבנות עתיד טוב יותר. ידיי מתחפרות בשיער ראשו הנעים ואני מוצאת את החליפה שלו מושכת הרבה יותר מליל אמש. כאילו והכל נתפר במיוחד בשבילו, לעזאזל, כאילו וכל העולם הזה עובד רק בשבילו.
עיניי נופלות אל שיערו העדין, מתבייתות על תלתל סורר ואצבעותיי לוקחות פיקוד ומסלסלות אותו בעדינות. ידו האחת חובקת את מותניי וראשו חוזר לפנות אל השולחן הריק, לוגם שוב מכוס הקפה שנראה כי התקררה ולאחר מכן פולט אוויר חם החוצה, נראה כי הוא מדמה את פעולת הנשיפה המוכרת, כאילו והוא מעשן סיגריות כמו שלוקה עישן בעבר. אני רוצה לשאול את דונאטו על כך, להכיר עוד חלק חבוי בו אך מיד כשאני פוצה את פי הטלפון שלו מצלצל ואני מחניקה את הסקרנות. שמו המוכר של השוטר קלייב מתנשא באור הטלפון ומעביר בי חלחלה. עיניים שחורות מביטות בי בלי מילים ואני מבינה את הרמז, מנתקת את ידו של דונאטו ממני, לוקחת את ספל הקפה וממלמלת שאלך להכין עבורו קפה חדש. חומקת בין רגע ממבטו שלא הבין דבר וענה לשיחה הנכנסת. הסקרנות הורגת אותי מבפנים כשאני לא מצליחה לצותת לשיחה של השניים והשאלות רצות בראשי ללא הרף. למה שאריק יתקשר אליו בשעה כה מוקדמת של בוקר, מה טיב היחסים של השניים האלה בכלל והאם זה קשור לדיון בו דונאטו אמור להיות? אני משחררת אוויר כלוא מראותיי ומסרבת להאמין למחשבות הרצות בראשי. עורכי דין הם לא האנשים הטהורים בעולם. אני נזכרת ביום בו ישבתי בתא מעצר כי תיאודור חשב שזה מצחיק לשלוח את ג'ורג' שהיה אז בן ארבע למכור סמים לאיזה בחור מגודל בן שלושים בגינה ציבורית. אני זוכרת את היום הזה כאילו והיה אתמול, לצערי. להחביא חבילת סמים בתוך שקית במבה של ילד בן ארבע? כמה שפל ונמוך בן אדם יכול להיות!? ברגע שגיליתי על העסקה מיהרתי אל ג'ורג' שפחד מרעש הסירנות, חטפתי ממנו את שקית הבמבה והורתי לו למצוא את לוקה ששיחק עם חבריו בכדור הגומי הקרוע. מיותר לציין שלא עבר זמן רב עד שהתנפלו עליי זוג שוטרים כשקלייב הוא אחד מהם. בתא המעצר הובא אליי עורך הדין מטעם המדינה, שאיך לא כמובן, היה חבר של אריק כך שרוב שעותיי איתו היו תחת שיחות איומים וניסיונות להוציא ממני היכן דאונטאון נמצאת ואיך נכנסים אליה. אני נושמת אוויר רעוע אל ריאותיי, מסנה לנקות את מחשבותיי הסואנות ובידיים רועדות מיהרתי להוסיף מים רותחים לכוס הקפה של דונאטו ועושה את דרכי לשחור העיניים שסיים במהירות את שיחת הטלפון שלו.
YOU ARE READING
downtown
Mystery / Thriller"הבית הוא אינו המקום בו אתה חי, אלא המקום בו מבינים אותך." ( כריסטיאן מורגנשטרן ) דאונטאון , מי לא שמע על האגדה האורבנית ושכוחת האל שיש למקום הזה להציע . המקום הגדול הנמצא מתחת לאדמה בין שלל רציפים וקרונות , שם מתגוררים להם עשרות אנשים עם עבר , הוו...
