גבירת המאפיה

פרק 1 ❤︎

התכופפתי ליד העצצים שמאחורי ביתי והקאתי. ראייתי טושטשה,
ראשי פעם בחוזקה ואוויר בקושי הגיע לריאותיי. ניסיתי ביד אחת להחזיק את שערי ובשנייה להחזיק את האדמה תחתיי. התסכלתי בקיא שלי ולא האמנתי למה שראיתי. דם. שיט, זה לא טוב. השעה הייתה שתיים וחצי לפנות בוקר ולא היה סימן שאף אחד מבני משפחתי ער. עדיין.
הריח של הקיא סחרר אותי והטעם בפי גרם לי לרצות להקיא שוב למרות שבקושי אכלתי היום. לקחתי נשימה עמוקה ומייד התחרטתי שריח הקיא מילא את נחיריי. לעזאזל. קמתי באיטיות על רגליי הרועדות והלכתי לכיוון הדלת האחורית. הוצאתי את המפתח מכיס הג'ינס הקצר שלי בידיים רועדות ופתחתי את הדלת. נכנסתי במהירות ועליתי לחדרי.
רק כשהדלת נסגרה מאחוריי הצלחתי לנשום. אפילו לא שמתי לב שעצרתי את נשמתי.
מאז שהורי הודיעו לי לפני שישה חודשים שזה הזמן לחפש לי חתן איבדתי את זה. המועדונים היו הסחת דעת מעולה. עד עכשיו, כמובן. איזה בחור שנראה בן 40 שם לי משהו במשקה.
רעדתי מהמחשבה על מה שיכל לעשות לי.
מה שבעבר עשו לי. קול לחש בראשי ומיהרתי להתעלם מהמחשבה.
לא קרה כלום הפעם, תודה לאל. חברה שלי ביאטריס באה בדיוק בזמן וגררה אותי ממנו בכמה איומים שאמרה לו. היא לא יכלה להישאר איתי להרבה זמן אבל לפחות הקפיצה אותי הביתה עם שומר הראש שלה. אבא שלה קפטן.
נשמתי נשימה עמוקה ונכנסתי לחדר האמבטיה שבחדרי.
הורדתי את בגדי באיטיות ונכנסתי למקלחת לזרם המים החמים.
היה לי קר. המים היו על הכי חם שאפשר והיה לי קר. מה לא בסדר איתי, לעזאזל? נשים בעולמנו שמחו על נישואים, או לפחות העמידו פנים. דוד שלי הוא הקאפו ומצפים ממני להתנהג בהתאם.
אבל לעזאזל. שכל כך הרבה אנשים צופים בך, מחכים שתפשל, זה מרגיש פאקינג נורא. ראשי עדיין פעם בחוזקה והצמדתי את ידיי לרקותיי.
נשמתי עמוק וניסיתי להרגיע את עצמי. הם עוד לא מצאו לי בעל. אני מגזימה. יקח להם זמן, לכולן לוקח זמן למצוא בעל.
אבל לא כולן אחייניות של הקאפו.
אני מקווה מאוד שלא ירצו אותי בגלל שאני אחיינית הקאפו אבל אני יודעת שזה לא יקרה. דוד שלי אדם נורא ואנשים לא ירצו אותו בתור אויב. הוא עושה את המוות לבן דודי, לוראנזו. את זה אני יודעת בגלל שאחי, רומן, שדיבר על זה פעם אחת עם אבי כשהייתי שם. הם כנראה חושבים שאני לא מבינה כלום לגבי העסקים שלהם אבל כל מטומטם יודע מה זה המילה עינוי. ודוד שלי הבן זונה מענה את לוראנזו. פחות מבעבר כי עכשיו לוראנזו בן 25 .הוא גדול ממני ב6 שנים וזה מרגיש כמו עשור. רומן גדול ממני ב3 שנים וגם הוא מחושל. אני לא יכולה לדמיין מה אבי עשה ועדיין עושה לאחי.
בחוגים שלנו, אנשים קוראים לי ״נסיכת הקרח״ כמו שבעבר קראו לאבי ״נסיך הקרח״. אבי ואני לא דומים בכלל במראה. שיערו בלונדיני ועיניו כחולות. שערי חום כהה ועיניי חומות כמו של אמא. אחי דומה לאבא במראה. זה כנראה גם למה אבא מעדיף אותו, חוץ מהיותו היורש של אבא והקונסיליירי לעתיד.
הנישואים של הוריי הם נשואיי שידוך וגם רואים את זה בהתנהגותם. הם מתנהגים בפומבי כמו הזוג המושלם אבל בבית, אלוהים. הם לא סובלים אחד את השנייה. שהם באותו החדר ליותר מ10 דקות הם מתחילים לריב.
יצאתי מהמקלחת ולבשתי את החלוק שלי. כשנכנסתי לחדרי, אחותי אדריאנה ישבה על מיטתי.
״היי,״ היא לחשה.
צבע שערה חום בהיר ועינייה כחולות. היא צעירה ממני בשנתיים.
״הערתי אותך?״ שאלתי אותה בשקט כשהוצאתי פיגמה מהארון.
״כן.״ היא לא הביטה בי. היא התרכזה במדף הספרים כאילו היה הדבר הכי מעניין בעולם.
בלעתי את רוקי והתישבתי לידה.
״אני דואגת לך.״ היא אמרה בלחישה שבקושי שמעתי.
היא הסתובבה כך שעכשיו היא יושבת מולי ופניה היו מלאות עצב. היא לא למדה לרסן את רגשותייה היטב. לא כמוני, אני לא חושבת שאף אחד התחשל כמוני. עולמנו האכזרי הכריח אותי להתחשל בגיל 12 בלבד.
״את לא צריכה.״ עניתי ועטיתי את מסכתי שהכרתי היטב. לשקר הפך לדבר קל עם הזמן.
״אני כן. פאק, את עושה סמים?״ היא אף פעם לא מקללת. כנראה הדאגתי אותה ממש.
״לא, את אפילו לא אמורה לשאול אותי את זה.״
״אז מה את עושה בחוץ!״ היא עכשיו עמדה והביטה בי מלמעלה. נעמדתי גם. אני גבוהה ממנה בכמה סנטימטרים אז עכשיו אני בעמדת כוח.
״תדברי חלש יותר. אני סתם במסיבות, זה כלום.״ עניתי לה.
״אני דואגת לך. את לא יכולה להרוס את המוניטין שלך, ככה לא יהיה לך בעל. אלוהים, את רוצה לסיים כמו דודה דליה?״
דודתנו דליה הייתה רק בת 18 שהתחתנה עם מאפיונר בן 63.
״זה לא אפשרי להרוס את המוניטין שלי.״ עניתי.
״תלוי במה שתעשי.״ היא ענתה בעוקצנות.
״לא משנה, שמעת מה קרה?״ היא אמרה אחרי שתי דקות שבהן רק הבטנו אחת בשניה.
״לא, מה קרה עכשיו?״ שאלתי.
״אנטוניו טרנטינו מת.״
״לא. זה לא הגיוני—״
אנטוניו טרנטינו הוא בן זונה אכזרי ופסיכופט. הבן שלו הבכור אפילו גרוע יותר, הוא הרג חייל בברטווה בידיו החשופות, גם בנו הצעיר יותר משוגע ממש.
״כן, הפחאן רצה נקמה בבן שלו, דריו.״
״דריו לא הקאפו העתידי?״ דריו הוא הבן הבכור של אנטוניו, הקאפו של ניו יורק.
״הוא כן, הפחאן אידיוט.״
״באסה בשבילו, אני מניחה.״ עניתי לה. הרכילות של ניו יורק אף פעם לא עניינה אותנו— למה עכשיו כן?
״את לא מבינה. שמעתי את אבא ורומן מדברים.״
״על מה?״ שאלתי. מה הם קשורים לניו יורק?
״הם רוצים להיות בני הברית של דריו, לילה.״
״ומה זה קשור אליי?״ יש לי הרגשה לאיזה כיוון היא מדברת ואני ממש לא מרוצה מזה.
״לילה, אל תהיי אידיוטית. לא עכשיו.״ עייניה הביעו פחד.
״לא. פאק, אין מצב.״
היא רק הנהנה.
״אני לא מוכנה—״
״אני יודעת! ההתנהגות המטומטמת שלך הייתה בגלל שאבא ואמא התחילו לחפש לך ארוס, לא?״
״כן, שיט, הוא השידוך הכי גרוע. אדריאנה, פאק, אני—״
״שיקגו צריכים את ניו יורק בתור בני ברית לפני מה שרומן אמר.״
״למה הקשבת לשיחה שלהם?״ מצאתי את עצמי שואלת את השאלה אולי הכי פחות חשובה מאלה שצצו בראשי.
״בשבילך. אני דואגת לך.״
״אלברטו מאפשר את השידוך?״
״את החלק הזה לא שמעתי.״
בלעתי את הרוק ונענעתי בראשי. עם דריו יגלה שאני לא בתולה..
״אדריאנה, לכי לישון.״ לא רציתי שהיא תראה אותי פגיעה עכשיו או אף פעם. אני אשתלט על הדמעות, כמו תמיד, אבל לא מולה. לא בכיתי כבר 7 שנים והדמעות ממש לא חסרו לי.