דריו ודייגו ירדו למטה עשר דקות לאחר שאדריאנה וניקו עזבו.
כשהרמתי את מבטי, לסתי נשמטה.
דריו היה ללא חולצה, כל הצלקות והקעקועים שלו מוצגים לרווחה, ותחבושת הונחה סביב מותניו.
״אתה יכול ללכת, כריסטיאן,״ דריו אמר כשנעמד מול כריסטיאן.
בנתיים ישבתי על הספה ואכלתי גלידה, בוהה בבעלי.
זה משוגע, שאני באמת נשואה. זה כאילו שכל הזמן שעבר הוא סתם סרט שנגמר, ועכשיו התחיל חדש.
אבל אני לא רוצה שהסרט החדש יגמר. כל הרגשות שיש לי כלפיו, כל הרגשות שיש לו כלפיי.
זה מהלך מטומטם להתאהב במישהו כמוהו. ברוצח שלא יודע איך לאהוב.
אבל זה כבר מאוחר מידי, ואני אוהבת אותו עד שכואב.
כריסטאין הנהן והתקדם לכיוון הדלת, מסתובב ברגע האחרון כשדייגו אמר, ״תחכה לי רגע.״
כריסטיאן הנהן.
״טוב, אני גם אזוז, תדאגי שהוא נשאר בחיים, אה?״ דייגו שאל והביט לכיווני.
הוא גיחך והסמקתי כשהבנתי שתפס אותי נועצת מבט בדריו.
״אוקיי.״ אמרתי והסטתי את מבטי מדריו, שעכשיו הביט בי עם גבה מורמת, כנראה שם לב לתגובתי לכך שנתפסתי.
״מה זה היה?״ דריו שאל וניגש לכיווני. קמתי ופגשתי אותו באמצע הדרך, חסרת מילים. ״אממ..אני..״ מלמלתי ודריו שם את ידיו על מותניי, מושך אותי קרוב אליו.
״את?״ שאל, דוחק בי להמשיך.
גופי עכשיו היה צמוד לגופו השרירי, והתרחקתי מעט כדי לא להשען על פצע הירי שלו.
״דייגו תפס אותי נועצת בך מבט.. זה הכל.״ אמרתי ונשכתי את שפתי התחתונה.
מה הוא הולך לחשוב עליי עכשיו? שאני ילדותית שדברים כאלה משפיעים עליי ככה?
הוא שלח את ידו וחילץ בעזרת אגודלו את שפתי התחתונה משיניי.
קצה פיו התרומם והוא מיקם את ידו על לחי והתכופף אליי, נושק לשפתיי בעדינות.
״אני אוהב שאת מסתכלת עליי,״ דריו אמר וליבי פעם בחוזקה בכלוב צלעותיי.
למה הוא חייב להגיד דברים כאלה? אני בטוחה שפניי אדומות.
הוא ליטף את לחיי עם אגודלו ונראה מסופק מתגובותיי אליו.
״אז.. איך זה,״ הבטתי בתחבושת שסביב מותנו, ״קרה?״ שאלתי, מנסה להחליף נושא.
חיוכו הקטן נשמט והוא לקח צעד אחורנית. לחיי שהייתה חמימה ממגעו ננטשה ומיד התגעגעתי לחמימותו.
״זה לא חשוב, אני לא רוצה שתדאגי. את לא אמורה לדאוג.״ אמר בקול רציני לפתע.
״אתה רציני?״ שאלתי באי אמון. הוא צודק, אני לא אמורה לדאוג לו, אבל אני כן. והוא יודע את זה. הוא ראה את לחיי הרטובות. אז למה שהוא יגיד את זה? ולמה שהוא לא ירצה שאדאג לו? הוא עד כדי כך רגיל להיות לבד?
אני לא יודעת אם אני רוצה לחבק או להרוג אותו. כי אני לא יכולה להאשים אותו שהוא לא רוצה שאדאג לו, כי הוא רגיל לדאוג לעצמו.
תקופה ארוכה שאחיו היו היחידים שהיו בשבילו, ואני לא יודעת עד כמה אוהבים הם מסוגלים להיות.
*לא קשור לסיפור*
היי! מקווה שכולכם בסדר 3>
אוהבת מלא, בבקשה אל תהיו בשירותים לפני אזעקה כמוני😭
YOU ARE READING
גבירת המאפיה
Romanceלילה אבאדו. בחורה בת 19 שממש לא מוכנה לנישואים. מאז שהוריה סיפרו לה שהם התחילו לחפש לה ארוס אפשרי העולם שלה התמוטט, והמרדנות לא איחרה להגיע. היא חגגה כל לילה אבל אף פעם לא הצליחה באמת להתקרב לאף אחד, בגלל טראומות העבר. כשהתבשר לה, שהחתן נמצא, הסיפו...
