גבירת המאפיה

פרק 18 ❤︎

״אני ארצח אותך.״ אמרתי ונעצתי מבט בפניו של רומן במסך הטלפון.
״מה עשיתי עכש—״  רומן התחיל להגיד אבל קטעתי אותו, ״החלפת אותי באנזו! הוא סיפר לי שאתם מתאמנים עכשיו ביחד. אני ארצח אותך ולא אביא לך פרחים להלוויה.״ אמרתי והכנסתי את הספר שהוצאתי מהקופסא למקום. אני מחפשת את הקריאה הבאה שלי, ולא כל כך מתחשק לי להסביר לכריסטיאן למה אני קוראת ספר שהכריכה שלו זה גבר בלי חולצה.
לא שאכפת לו מה אני קוראת, אבל אומרים שאם אתה עם מישהו כל כך הרבה זמן, אתה מתחיל לשים לב להכל בו.
״לא החלפתי אותך באנזו, אל תהיי דרמטית. התאמנו ביחד גם לפני שעזבת.״ רומן אמר וגלגל את עיניו, מסובב את ההגה. הוא בדיוק יצא מהבית ודיברנו ברבע שעה האחרונה.
״אבל אתה תמיד התאמנת איתי בבקרים! אתה נוראי וחסר לב, רומן.״ אני אדאג שיקברו אותו ליד בן הדוד שלנו מהדרגה השנייה, ריקארדו. הוא תמיד שנא אותו.
״את מנסה לתאר את בעלך?״ רומן שאל וגיחוך נשמע בקולו

עצרתי את מעשיי בחיפוש אחר ספר ונשכתי את שפתי התחתונה. רומן צוחק על זה בגלל שסיפרתי לו שדריו טוב אליי, אבל לא עוד. הוא לא יודע איך דריו גורם לי להרגיש, או על ה׳ריב׳ שעדיין לא דיברנו עליו. אבל אני יודעת  שאני ודריו נצטרך לדבר על זה מתישהו. לא נוכל להתעלם מזה לנצח, אבל אשמח לנסות.

״אתה לא יותר טוב ממנו. לא אתה ולא אנזו.״ אמרתי ברצינות.
״אני יודע.״ רומן אמר והגיחוך בקולו נעלם.
כחכחתי בגרוני והוצאתי עוד ספר מהקופסא. כשעברתי לגור פה, לא רציתי לעזוב את הספרים שלי אז ארזתי אותם בשתי קופסאות גדולות, שעכשיו ליד הצד שלי במיטה.

״אז.. בדרך לאן אתה?״ שאלתי בניסיון להחליף נושא.
״את בטוחה שאת רוצה לדעת?״ הוא שאל בקול קליל, אבל יכולתי לשמוע מעט כעס בקולו.
״לא.״ אמרתי לו, הופכת את הספר וקוראת את העלילה מאחורה.
״היית חייבת לקחת את הספרים איתך, הא?״ רומן שאל וצחקק.
״כן. הם הילדים שלי, רומן.״ אני לא יכולה אפילו להעלות על הדעת שאעזוב אותם. בחיים לא.
״את מפחידה אותי לפעמים.״ רומן אמר וצפר לנהג שמולו, מלמל קללה.
״תצעק לו! אני חושבת שאתה צריך להיכנס לו באוטו. כן. תעשה את זה, רומן.״
״זה אוטו ורוד. לא נעים לי.״ רומן אמר ונאנח, מעביר יד בשערו.
עיניי נפערו, ומיקדתי את כל תשומת ליבי ברומן, שוכחת מהספר שבחיקי.
״אוטו ורוד?! מאיפה. איך. רומן, אני חייבת אוטו ורוד.״
״ממתי את אוהבת ורוד?״ רומן שאל והרים גבה.
״תמיד אהבתי, אני פשוט לא לובשת את הצבע.״ אמרתי וחייכתי כשגמרתי לקרוא את הכתוב בגב הספר. ״אני הולכת לקרוא את זה.״ הודעתי.
״נחמד. טוב, לילה, הגעתי. חייב לזוז.״ רומן אמר. ״אה.״ עניתי באכזבה.

התגעגעתי לדבר איתו, לא רק בהודעות. אבל הוא כל כך עסוק, ובלי אימוני הבוקר אני מרגישה כאילו אנחנו מתרחקים. אני לא רוצה להרגיש ככה. אני אוהבת את רומן מאוד, ואם נתרחק, זה יהרוג אותי. הקשר שלנו כל כך חשוב לי.
״נדבר שוב בקרוב, טוב?״ הוספתי.
״בטח, אני אתקשר כשיהיה לי זמן.״ רומן אמר ופתח את חגורת הבטיחות.
״ביי.״ אמרתי, והוא ניתק.