גבירת המאפיה

פרק 4 ❤︎

״כל הכבוד, תמשיכי למצוץ את הזין שלי בדיוק ככה.״ הוא אמר ואידק את אחיזתו באורפי. כבר שבועיים שהוא מכריח אותי לעשות את זה. כל הזדמנות שאנחנו לבד הופכת לנוראית. אני שונאת אותו. אני שונאת את החיוך שלו ואת זה שהוא מכריח אותי לעשות את הדברים האלה. אני מרגישה מלוכלכת. מקוללת. הוא צקצק בלשונו. ״עיניים עליי, כלבה מטומטמת.״ נחנקתי וניסיתי להתנתק ממנו אבל הוא היה חזק יותר. בכיתי למרות שאמר לי כמה פעמים ששנא את זה. ״בכית למרות שאמרתי לך לא לבכות יותר. עכשיו אני חייב להעניש אותך.״ הוא אמר וצבט את—

קמתי מתנשמת והלב שלי פעם במהירות. אני לא מצליחה לנשום, למה אני לא מצליחה לנשום? ״זה סיוט.״ אמרתי לעצמי בקול חנוק. עכשיו הסיוטים פחות מטושטשים אבל אני עדיין לא רואה אותו ברור. הסתכלתי על השעון שמעל הטלוויזיה. חמש לפנות בוקר. אני חייבת לחזור לישון, אמא תבוא להעיר אותי בעוד שעתיים. אני מתחתנת בעוד שעתיים. בלעתי את רוקי. הוא יגלה שאני לא בתולה ויהרוג אותי. הוא יתחיל מלחמה עם שיקגו והכול יהיה בגללי. אבא לעולם לא יסלח לי. אני חייבת לזייף את זה שאני בתולה— אני חייבת ואני אעשה זאת. אבא יתאכזב אם ידע שלא זייפתי. הוא חושב שהוא עשה מעל ומעבר כשהרג את האנס שלי. האנס שלי. פאק, אפילו בראש שלי אף פעם לא קראתי לו ככה. אחיו של האונ.. שומר הראש שלי לשעבר, עדיין שומר הראש של אדריאנה. וזה אומר שאצטרך לראות אותו בחתונה. הוא לא יודע מה אחיו עשה אז כנראה ינסה להגיד מזל טוב או משהו. אני ממש לא משתוקקת לדבר איתו, כל השנים האלה התחמקתי ממנו. אולי זה לא פייר, אבל עדיין.

אמא באה להעיר אותי בשבע, לאחר שהצלחתי להרדם זמן קצר אחרי שקמתי. התקלחתי במהירות בזמן שאמא הכניסה את המאפרת. איזבל הגיעה זמן קצר לאחר שהמאפרת התחילה לאפר אותי עם השמלה הכחולה של השושבינות. היא נראתה מדהים.
״לילה את פאקינג קורנת!״ איזבל צווחה וחייכה עליי. אמא לא אוהבת שמקללים אבל לאיזבל היא לא אמרה כלום. אני מבינה למה, איזבל היא הבת של הקאפו.
״את נראת מדהים גם, איזה.״ אמרתי וחייכתי עליה בחזרה.
כשהמאפרת סיימה לאפר אותי ויצאה מהחדר איזבל ביקשה גם מאמא לעזוב. היא אמרה שהיא רוצה להחליף איתי מילה.
״את מפחדת?״ היא שאלה והתיישבה על ברכייה מולי. ישבתי מול המראה והבטתי בשערי שירד בגלים יפייפים על כתפי והאיפור המאושן.
״קצת.״ בחרתי להיות כנה איתה. דריו הוא גבר מפחיד שאצטרך ללמוד איך להתמודד איתו.
״אם הוא עושה משהו, תגידי לי או לאנזו.״ איזבל אמרה בטון רציני והביטה בעייני.
״ברור.״ לחשתי וחייכתי חיוך קטן.
״אני רצינית, אני כל כך דואגת לך. דריו.. אומרים שהוא משוגע.״ איזבל אמרה.
״אני יודעת ואני אתמודד עם זה.״
״מה אם לא תוכלי?!״ פחד מילא את עיניה של איזבל ודמעה זלגה מעינה.
ניגבתי את הדמעה עם אגודלי ונענעתי בראשי.
״אני אהיה בסדר. אם לא, אני אתקשר. מבטיחה.״ וזה היה נכון. לא אקח את הבולשיט של אף אחד.