פרק 51 ❤︎

4.3K 229 28
                                    

נקודת מבט: דריו.

קמתי כשרעש נשמע. לילה קמה מבוהלת גם היא, לא מבינה מה קורה. מבטה המבולבל התאים את רגשותיי, אבל כשעוד רעש נשמע, הכל התבהר.

מנסים לפרוץ לפנטהאוז.

״דריו?״ היא לחשה בפחד, ומיהרתי לאקדחים שמתחת למיטה.
הרמתי שניים והבאתי לה אחד, תוך כדי שאני פותח במהירות את הטלפון שלי.

״דייגו. מנסים לפרוץ לפה.״ אמרתי כשדייגו ענה לצלצול הראשון.
״תבוא עם ניקו ומסימו כמה שיותר מהר.״ אמרתי וניתקתי במהירות לאחר כשאמר כן מהיר.

לילה בנתיים נשארה קפואה במקומה, וקפצה מבהלה כשרעש חזק יותר נשמע. הם הצליחו להיכנס.

״לילה.״ אמרתי בקול מרגיע. ״אני צריך שתישארי פה. אוקיי?״ אמרתי והבטתי אל מאחוריי אל הדלת, נרגע כששמעתי את דלת המעלית נפתחת וכמה יריות נשמעו.

״אוקיי.״ היא לחשה, והביטה בעייני במבט כזה מבוהל שידעתי שאגרום לכל אחד מהם להתחרט על זה שאפילו העיזו להבהיל אותה.

יצאתי מהחדר במהירות וסגרתי את הדלת מאחוריי, יורה במהירות אל עבר הגבר שרץ במורד המסדרון.

רצתי אל כיוונו ועקבתי אחריו אל תוך משרדי.

גיכחתי כשראיתי את שובל הדם על רצפת המסדרון, וכשנכנסתי למשרדי ראיתי את כף ידו לחוצה אל קצת מתחת למרפקו.

התקרבתי אליו בצעדים איטיים, מחייך באכזריות כשראיתי את הפאניקה בעייניו. הוא קפא במקומו כשהרמתי את אקדחי, מכוון אותו אל פניו.

״לא, בבקשה! זה לא היה הרעיון שלי!״ צווח בקול ילדותי ודמעות החלו לזלוג מעיניו. מה שהוא לא הבין זה שלא אכפת לי. אני לא כל כך מזהה מי זה בחושך, אצטרך לבדוק בבוקר במצלמות האבטחה.

״מה שמעת עליי?״ שאלתי אותו בקול מאיים.
״הקאפו ה-הצעיר ביותר..״ הוא אמר ויבב.

״טוב, אז אני עכשיו אספר לך. אני בהחלט הקאפו הצעיר ביותר, ולצערך- זה לא הופך אותי לאכפתי יותר.״ אמרתי ויריתי בברכו.

״אאאחחח!״ הוא צעק, ויריתי בברכו וכתפו לפני שיצאתי מתוך החדר בריצה, נתקל בעוד גבר בסלון שניקו עמד מולו עם אקדחו מורם וחיוך פסיכופתי על פניו.

בזמן שאני רגוע לגביי כוונותיי כי יודעים כבר למה אני מסוגל, יודעים טוב מאוד גם מה יקרה כשניקו יודע מה הוא רוצה לעשות, ולמה הוא מסוגל, הוא לא מסתיר את כוונותיו.

הוא בא חזק על ההתחלה, וזה עובד לו. דייגו יותר רגוע לגביי זה. אף אחד לא באמת יודע מה הוא יעשה, הוא נהנה לחכות. הוא נהנה לראות את החיים נעלמים מעייניהם של אוייבו. הוא המענה הכי טוב מבנינו. בנתיים, הוא ומסימו בקרב יריות מול שלושה גברים במרפסת. ניקו כבר ירה בכתפו של הגבר מולו, ויצאתי אל המרפסת כשחיוך על פניי.
כנראה אנשים שלא מהמאפיה לא יבינו את התחביב, אבל אני נהנה להרוג. אני נהנה לראות כשאנשים מבינים שזה הסוף שלהם. את הרגע שהצבע באישון הופך לשחור. אני נהנה כשהם צורחים. כשהם מתחננים.

הרמתי את אקדחי, ויריתי בגבר יחסית גבוה.

נקודת מבט: לילה.

ישבתי על המיטה, ידיי מסביב למרכז גופי. כבר עברו שמונה דקות מאז שדריו עזב את חדר השינה, ונשמעו כבר כמה יריות. ליבי פועם בחוזקה וזיעה מכסה את מצחי. לקחתי נשימה עמוקה ונסיתי להרגיע את עצמי.

הכל בסדר. דריו יחזור, והכל יהיה בסדר.

ומה אם הוא לא יחזור? קול אמר בראשי.
לא הספקתי לספר לו למה כל כך כעסתי עליו. לא הספקתי לשמוע את ההסבר שלו. אני.. הכל נהרס. בגללי. ואם הוא לא ישוב?

מצמצתי במהירות, לא נותנת לעצמי לבכות. הוא יחזור.

גבירת המאפיהWhere stories live. Discover now