Vampire's mate (boyxboy)

פרק 6

נ.מ. איידן

הנהג החל בנסיעה, ואיידן הביט מחוץ לחלון אל הגבעות שעל פניהן חלפו במהירות. אחרי כמה דקות איידן נשם נשימה עמוקה וקלט משהו מוזר. היה ריח מוזר באוויר, משהו... מתוק. מאוד מתוק. איידן שאף נשימה נוספת שמלאה בריח מתקתק, הדבר הטוב ביותר שהריח אי פעם. ריח שעורר בו משהו לא מוסבר, שמעולם לא הרגיש. איידן תהה אם יכול להיות שזהו הריח המסמן את קרבתו של המייט שלו. רק דרך אחת לגלות. איידן החליף מבט עם קאי. איידן רצה להיאנח מאכזבה. גם קאי הריח את זה. גם פניו של קאי נפלו באכזבה. איידן החליף מבט עם ראיין, שלא התנהג כאילו משהו מיוחד קורה. 
"היי, ראיין!" איידן טפח על כתפו של אחיו. 
"הממ?" ראיין שאל את אחיו ופיהק. 
"מה קרה, חומד? לא ישנת מספיק?" שאלה המלכה בדאגה.
"דא! אף אחד מאיתנו לא ישן מספיק... ראיין הוא פשוט היחיד שעדיין לא שתה את הדם של הבוקר" קאי אמר. 
"גם אני עדיין לא שתיתי את הדם של הבוקר" איידן גלגל את עיניו. 
"הנה" לילי הושיטה לשני האחים בקבוקים מלאים בנוזל אדמדם. 
"תודה לילי" ראיין אמר ושתה את הדם. 
"תודה" איידן שתה בזריזות את מנת הדם שלו, ומייד הרגיש כאילו הוא מתעורר. חושיו התחדדו, והוא הרגיש מצוין. 
"בכל אופן, מה רצית לשאול, אייד?"ראיין השתמש בכינוי שנתן לאחיו. 
"רציתי לשאול אם אתה מריח את זה?" איידן שאל. 
"מריח מה?" ראיין שאל בבלבול. 
"טוב, זה עונה על השאלה שלי" איידן מלמל. 
"רגע... יכול להיות שסוף סוף מצאת את המייט שלך?" שאלה המלכה בהתרגשות. 
"ובכן... אני כבר לא יודע. אחרי הכל, גם קאי מריח משהו" איידן אמר והביט על הרצפה. 
"זה נשמע מוזר. מה יכול לגרום רק לשניכם להריח משהו..?" המלך שאל. 
"אני חושבת שאני יודעת מה קורה פה" לילי אמרה בחיוך. 
"מה?" קאי שאל בהתלהבות. בינתיים איידן שאף נשימות מלאות בריח המתוק שרק התחזק, וגרם לו לתחושת טירוף. 
"יכול להיות שהמייטים של שניכם נמצאים באיזור הזה" לילי אמרה ומשכה בכתפיה. 
"זה... אכן יכול להיות.." אמר המלך בשקט. 
"זה מבאס אותי" ראיין אמר ונאנח. 
"מה?" איידן השתלט על עצמו ועל הדחפים המוזרים והלא מוסברים שלו. 
"זה שאני האחרון במשפחה שיימצא את המייט שלו" ראיין מלמל בעצב. 
"יכול להיות שלא נמצא אותם היום" קאי אמר ולגם מכוס דם. 
"באמת? מה הסיכויים לזה.." ראיין מלמל בעצב. 
"היי, אתה תמצא את המייט שלך בסופו של דבר.." לילי אמרה לראיין בעידוד. היא מצאה את המייט שלה כמה חודשים לפני כן. 
"מה שלום פרסי?" ראיין שאל. פרסי היה שמו של המיועד של לילי. 
"הוא בסדר, מבקר את המשפחה שלו היום" לילי חייכה. 
"את כבר מתגעגעת אליו, מה?" קאי הקניט את לילי. 
"לא" לילי אמרה. 
"אוה, ברצינות! לילי, אני מכיר אותך מאז ששנינו היינו בני בערך שנה. אני יודע מה את חושבת!" קאי חייך. 
"זה נשמע קצת קריפי" לילי אמרה. 
"כן...." קאי מלמל. 
"בסדר, אני מתגעגעת אליו. אבל כשאנחנו נחזור הוא אמור כבר להיות בארמון" לילי חייכה. קאי נשם כמה נשימות עמוקות. 
"קשה להתמודד עם הריח והדחפים?" לילי הרימה גבה. קאי הנהן ופקח את עיניו, שזהרו מעט. 
"תרגיע" ראיין אמר. קאי מצמץ כמה פעמים והזוהר שבקע מעיניו נחלש עד שנעלם כליל. 
"איך התמודדת עם זה?" קאי שאל את לילי. 
"זה היה קשה" לילי הודתה. 
"מה הסוד שלך?" קאי שאל את לילי בעיניים פעורות. 
"אין שום סוד" לילי אמרה ומשכה בכתפיה. 
"באסה" קאי מלמל באכזבה. 
"הגענו" המשרת שנהג בלימוזינה אמר וקטע את השיחה שהתנהלה ברכב. כרגע היה הריח המתוק חזק כל כך שראיין רצה פשוט לקפוץ מהמכונית ולחפש את המייט שלו. 
"קדימה" המלכה הובילה אותם בחיוך דרך השער אל אולם עצום בעזרת הטלפון שלה, שבו הופיעו ההוראות למציאת האולם שבו הם ייפגשו את כל האנשים בשכבת הגיל המתאימה. איידן חש בבירור את הריח  המתקתק, ואיכשהו ידע שהמייט שלו נמצא בעיירה הזאת, בטוח. כך שיש סיכוי גבוה שהוא יימצא באולם,  ושאיידן יפגוש אותו! איידן ניסה לכבוש את התרגשותו. 
"שלום לכם! ברוכים הבאים!" קולו של מנהל בית הספר קטע את מחשבותיו של איידן. 
"בואו אחריי" המנהל הוביל אותם אל הכניסה אל הבמה, ואז הסתלק כדי לקרוא לכולם. כמה שניות לאחר מכן נשמע קול במערכת הכריזה, כנראה סימן מוסכם מכיוון שאחרי זה החלו לזרום באיטיות בני נוער אל החדר.  איידן זיהה שם כמה ערפדים לפי עיניי הבורדו שלהם. 
"קדימה" אמרה המלכה בחיוך, ושלושת האחים עלו על הבמה ונעמדו בשורה, כשראיין באמצע. רוב האנשים באולם התלחששו. איידן שאף נשימה ואז קלט, בדיוק באותו הזמן כמו אחיו, שהריח, חזק כל כך, ומתוק כל כך, בוקע ממישהו בחדר הזה ממש. ואיידן קפא. 

------------------------------------

אזז... מה אתם חושבים? 
אוה, ויום ירושלים שמח לכולם!