נ.מ. איידן
איידן קם בבוקר של יום בהיר אחד בעייפות. האינסטינקטים שלו הודיעו לו שהוא אמור להיות ער, אבל השעה הייתה מוקדמת מדי להתעוררות, לפחות לדעתו של איידן.
"איידן? איידן! אתה ער?" קול הגיעה מהכניסה לחדר. זה היה קאי, אחיו של איידן, שהעיר אותו.
"אני ער, חתיכת אידיוט! תפסיק לצרוח, כואב לי הראש..." איידן אמר.
"אופס.." קאי גיחך, ואיידן ידע שהוא מחייך.
"למה לעזאזל הערת אותי כל כך מוקדם?" איידן נאנח וקם מהמיטה העצומה שלו.
"הממ... לא יודע?" קאי גיחך פעם נוספת, ואיידן רצה לרצוח אותו.
"אוה, נכון! היום הולכים לעוד איזה בית ספר כדי לחפש את המייטים שלנו ולהשוויץ שאנחנו יותר מגניבים מכל השאר" קאי אמר. איידן גלגל את עיניו.
"טוב, מר מצב רוח רע, תצטרף אלינו בבקשה לארוחת הבוקר" קאי אמר בקול גבוה ומגוחך, וצחק. הוא המשיך לצחוק בעודו מסתלק.
"אידיוט" איידן מלמל.
"שמעתי את זה!" קאי צעק. קאי שמע את זה, מכיוון שלערפדים יש חושים מוגברים, כגון ריח, שמיעה, ראייה ומישוש.
"אני יודע!" איידן צעק. הוא נאנח ונכנס לחדר הארונות שלו, וחיפש משהו ללבוש. לבסוף הוא קלע את שיערו בצמה החביבה עליו, ושם ג'ינס שחור קרוע וחולצה לבנה אקראית. הוא נעל מגפיים שחורים, חטף איזה ז'קט שאותו לבש מעל החולצה ויצא לחדר האוכל.
"שכחת את הכתר שלך, יקירי" אמרה המלכה אלינדה, אמם של התאומים. שערה היה בגוונים של כחול וירוק, ועברו בו כמה פסים אדומים, עיניה היו בהירות כעיניו של קאי, ועורה היה פחות חיוור מעורם של התאומים, אותו קיבלו מאביהם. המלכה לבשה שמלה שחורה ארוכה משובצת יהלומים, ועל ראשה ניצב בגאון הכתר עשוי הזהב שבו שובצו אבני חן ויהלומים צבעוניים. איידן נאנח. המלכה, אמו, הושיטה לו את כתרו, העשוי זהב, שבו שובצו יהלומים אדומים ואבני גארנט, שהן אבני חן אדומות. איידן התקדם ביחד עם אימו אל חדר האוכל העצום שלהם, שסביבו פרחו גנים, שהיו מחולקים לחמישה חלקים, כל אחד מוקדש לצבע האהוב על מישהו במשפחה. חלקו של איידן היה מלא בפרחים אדומים, למשל. איידן התיישב על הכיסא העשוי זהב וכריות אדמדמות, וחטף ערימת פנקייקים שאותה הניח על צלחת הזהב המשובצת יהלומים אדומים שבה אכל. סביב השולחן ישבו גם הנסיכים ראיין וקאי, המלכה, המלך, ולילי. לילי הייתה בת דודתם של הנסיכים, בתו של אחיו של המלך, והיא הייתה איתם בארמון רוב הזמן, מכיוון שהייתה בת גילם. שיערו הלבן של המלך שבו עברו פסים שחורים, אותו שיער שהנסיך קאי קיבל מאביו, היה מבולגן, ועליו עמד לו הכתר עשוי הזהב והמשובץ באבני חן ויהלומים יקרים למראה. עיניו היו אדומות כעיניו של איידן, ועורו היה זהה במדויק לעורם של ילדיו. הוא לבש חליפת שלושה חלקים שחורה, עם נעליים שחורות תואמות, וזלל עוגה שהניחה מולו אחת המשרתות.
"לאיפה הולכים היום?" שאל איידן בפה מלא בפנקייקים מרוחים ברוטב מייפל מעורב בדם.
"תבלע לפני שאתה מדבר!" נזפה המלכה בבנה.
"לא, זה בסדר" הרגיע המלך את אשתו.
"לא זה לא!" נזפה המלכה בבעלה, שהשתתק. איידן בלע את כל מה שהיה בפיו וכחכח בגרונו. שני הוריו הסתובבו בחזרה לכיוונו.
"מה שהתכוונתי לומר, זה לאיפה הולכים היום?" איידן שאל.
"לאיזו עיירה" ראיין אמר והכניס לפיו עוגיה.
"לעיירה הזאת קוראים לומובורג, אנחנו נוסעים לבית ספר קטן בשם נרוואל, שאליו ביקשנו מראש שיביאו את כלל בני הנוער באיזור הגילאים של גיל 17" אמרה המלכה. איידן הנהן. המייט של ערפד ממשפחת המלוכה חייב להיות צעיר ממנו בשנתיים, לא במדויק אלא בערך, אבל ככה זה עובד. המלכה, למשל, הייתה צעירה מבעלה בשנתיים ושלושה חודשים.
"ומתי אנחנו נצא?" קאי שאל בחיוך, עם שיניים שעליהן פירורים.
"עוד כחצי שעה בערך" אמר המלך בחיוך.
"טוב, אני הולך להחליף בגדים" ראיין אמר. הוא עדיין היה לבוש בג'ינס הפשוט וחולצת הטריקו הלבנה שאיתם ישן.
"גם אני אלך" קאי אמר.
"מה איתך, לילי?" שאל המלך. שיערה הלבן שבו היא צבעה פס סגול כהה היה אסוף בקוקו חפוז, עיניה היו כהות כעיניו של איידן, והיא גם הייתה שרירית, לא בצורה יוצאת דופן, אבל לא רזה או דומה לסטראוטיפ של הנערות היפות בכל הממלכה. היא לחלוטין קיבלה את הגנים ששיתפו המלך ואחיו, אביה של לילי.
"אני כבר לבושה" לילי קמה והראתה למלך את מכנס הג'ינס השחור, החולצה השחורה המחוייטת והמגפיים החומים והמשופשפים.
"חשבתי שאת אוהבת ללבוש חולצות פשוטות?" איידן אמר בתהייה.
"כן, בארמון. לא בחוץ" לילי חייכה, וחשפה את ניביה המחודדים בצורה יוצאת דופן. בדומה למה מבני משפחת המלוכה, גם לה הייתה האפשרות להרדמת הטרף בעודה נושכת אותו, אם כי ניביה היו מחודדים יותר משל כל בני משפחת המלוכה.
"איך אני נראה?" קאי שאל כשיצא מחדרו בבגדים שונים. לילי הרימה אגודל. איידן הוריד אגודל.
"אידיוט.." קאי מלמל. איידן הוציא לשון.
"כבר אמרו לכם שאתם מתנהגים כמו ילדים בני שלוש, ולא כמו ערפדים בני 19 ממשפחת המלוכה?" לילי שאלה.
"כן. את . כמעט כל יום" ראיין אמר וחייך. לילי חייכה.
"אז כנראה שלא אמרתי לכם את זה מספיק פעמים" לילי אמרה.
"קדימה, אנחנו צריכים לצאת" המלכה הובילה את כולם אל הלימוזינה השחורה, שבה איידן התיישב בתחושה שמשהו טוב עומד לקרות.
-------------------------------------------------
אזזז.... מה אתם חושבים? תנו דעות והצעות, אני מקשיבה.
נ.ב. ממליצה לכם לנסות את הספר הנוסף שלי, 'סודותיו של וולדמורט', קרוסאובר של הארי פוטר, גיבורי האולימפוס ושומרת הערים האבודות. יאללה מלחמה!
נ.ב.ב. אתם רוצים שאוסיף משהו בתחילת הפרקים? כאילו, תמונות שלדעתי מתאימות לפרק, שירים שמתאימים לפרק, או שירים אקראיים? מה אתם חושבים?
STAI LEGGENDO
Vampire's mate (boyxboy)
Vampiriבעולם הזה, יש בני אנוש, ויש גם אותם... הערפדים. מפלצות בעלות עוצמה על אנושית ויכולות מיוחדות נוספות. מזל שיש להם מוסד מלוכה, ששולט בהם. ברוכים הבאים לסיפורו של ג'ייסון, נער רגיל בן 17 עם עבודה, לא מישהו מיוחד, שביום אחד חייו משתנים, היום שבו הוא מכ...
