נ.מ. ג'ייסון
ג'ייסון שלף ממדפו את הספר "כל המידע על יכולות הערפד", התיישב על כורסא קטנה, נשען לאחור ופתח את הספר הישן. כבר אחרי כמה עמודים למד ג'ייסון שכל עוד הערפדים מקפידים לשתות דם, ומקבלים את כל החומרים החשובים שהדם מספק, יש להם יכולות מיוחדות בסיסיות שמשותפות לכל הערפדים, יכולות כגון יכולות משופרות בריצה, חושים מחודדים יותר מבני אדם ועיבוד מידע מעט יותר מהיר, משמע, שהמוח שלהם יעבוד מהר יותר, הרבה יותר מהר ממוח של בן אדם ממוצע. לפתע שמע ג'ייסון קול שהפריע את הדממה ששררה בספרייה העצומה. ג'ייסון שלף את הטלפון שלו, וראה שליה מתקשרת אליו. ג'ייסון ענה לשיחה.
"איפה אתה? אנחנו מחפשים אותך כבר חצי שעה!" שמע ג'ייסון את קולה המתנשף והלחוץ של ליה המודאגת.
"אל תגזימי, חיפשנו אותו מקסימום עשר דקות" מישהו מלמל מאחורי ליה.
"ששש" היא אמרה, ולפי הקול החלש ניחש ג'ייסון שהיא לא דיברה אליו, אלא אל האדם ששמע ברקע קודם לכן.
"אה, אני בספרייה של הארמון" ג'ייסון אמר.
"אז-" ליה החלה לפקוד על ג'ייסון, אך הוא קטע אותה, דבר שלא קורה הרבה.
"למה חיפשת אותי בכלל?" הוא שאל.
"צוותי החדשות אמורים להגיע בקרוב, ואין סיכוי שאני מפספסת את ההזדמנות להיות בטלוויזיה, ועוד יותר טוב, לצחוק בפנים של הסנובות הסתומות ההן מבית הספר שלנו" ליה החלה לפנטז, וג'ייסון ממש יכל לראות את החיוך שנפרש על פניה.
"אבל אני לא רוצה להתראיין" ג'ייסון אמר לליה.
"אין סיכוי שאו אתה או אני נפספס את זה. זו הזדמנות מדהימה, ג'ייס! איך אתה לא מבין את זה?" ליה שאלה בייאוש.
"איך את לא מבינה שאני לא מעוניין להיות על המסך של אף אחד? איך את לא יכולה להבין שזה לא נעים לי?" ג'ייסון לחש.
"סליחה" ליה התנצלה בשקט.
"הכל בסדר" ג'ייסון אמר.
"בכל אופן, בוא לכאן ברגע זה!" ליה עברה בשניות מבושה לפקודה. ג'ייסון חייך.
"איפה זה כאן?" הוא שאל.
"חדר האוכל העצום הזה" ליה אמרה.
"איך?" ג'ייסון שאל.
"מה זאת אומרת איך?" ליה שאלה.
"אני לא יודע לנווט במקום העצום הזה" הזכיר ג'ייסון לליה.
"גם אני לא.." הודתה ליה.
"אז איך אני אמור להגיע לחדר האוכל?" שאל ג'ייסון. כמה שניות של דממה השתתררו על קו הטלפון, עד שקול לא ברור נשמע בצד של ליה, וג'ייסון חש פעם נוספת שהוא נגרר למקום אחר. אחרי כמה שניות ישב ג'ייסון לא על הכורסא הירוקה הקטנה, אלא על אחד הכיסאות בחדר באוכל, הכיסא שעליו היו כריות אדומות. לידו ראה ג'ייסון את לליה וקאי, שבהו בו, ואת איידן, שבדק משהו בטלפון שלו. ג'ייסון שם לב שהספר שלקח מהספרייה עדיין בידו, ואחרי שסימן בזהירות איפה הפסיק לקרוא הוא סגר את הספר וקם מהכיסא.
"א- איך הגעת לכאן?" ליה לחשה. קאי צחק.
"זה קרה באדיבות אחי" הוא חייך והצביע על איידן, שהרים לכיוונם מבט.
"אתה... בטוח שאתה לא רוצה להתראיין?" ליה שאלה בקול מתחנן.
"כן, אני בטוח" ג'ייסון אמר.
"לפחות תבוא איתנו" ליה ביקשה. ג'ייסון נאנח והנהן.
"הנה הם מגיעים" קאי אמר, והצביע דרך החלון אל הרכבים שעליהם נצבעו סמלי ערוצי החדשות השונים, שחנו ברחבת האבן הלבנה שבה נמצא שער הזהב.
"בואו כבר" ליה תפסה בידיהם של קאי ושל ג'ייסון וגררה אותם בהתרגשות דרך אחת הדלתות. אחרי כמה דקות, אחרי שהם נכנסוו בטעות למעבדה לבנה עצומה ועוד כמה חדרים קאי עצר את ליה, ואיידן הוביל אותם דרך מסדרונות שדרכם ניווט במיומנות עד שלבסוף הגיעו אל היציאה מהארמון אל הגן. פיותיהם של ג'ייסון וליה נפערו שוב למראה הגן העצום והיפהפה המלא צבע וחיים. הם עברו דרך השער וישר התנפלו עליהם לפחות עשרה צוותי חדשות עם מקרופונים ושאלות. ג'ייסון, כאינסטינקט, הסתתר מאחורי גופו של איידן. הוא ראה שרירי פניו של איידן נעים ליצירת חיוך קטן, ואז חוזרים להבעת הפנים הניטרלית שהייתה לו קודם לכן. קאי וליה עברו דרך שער הזהב בחיוך, אך איידן עצר והסתובב אל ג'ייסון.
"אתה בטוח שאתה רוצה להיות כאן, מול המצלמות, אחרי שאמרת לי קודם שאתה לא רוצה?" איידן שאל. ג'ייסון הניד בראשו לשלילה.
"אז חזור פנימה" איידן אמר בשקט.
"אני לא רוצה ללכת לאיבוד" ג'ייסון אמר בשקט. איידן חייך ונקש באצבעותיו. ג'ייסון מצא את עצמו יושב על מיטה לבנה. לקחו לו כמה שניות לקלוט שזוהי מיטתו של איידן, שהיא גם המיטה שלו מהיום. ג'ייסון קם בזהירות מהמיטה והלך אל ה"סלון" שראה קודם לכן באיזור. הוא התיישב על ספה הרים את השלט, הדליק את הטלוויזיה והחל לצפות בסרט. אחרי כחצי שעה שודר הראיון. ג'ייסון הזדקף וצפה בריאיון, שבו היו ליה, קאי, ראיין, המלך, המלכה, וכמובן, איידן.
VOUS LISEZ
Vampire's mate (boyxboy)
Vampireבעולם הזה, יש בני אנוש, ויש גם אותם... הערפדים. מפלצות בעלות עוצמה על אנושית ויכולות מיוחדות נוספות. מזל שיש להם מוסד מלוכה, ששולט בהם. ברוכים הבאים לסיפורו של ג'ייסון, נער רגיל בן 17 עם עבודה, לא מישהו מיוחד, שביום אחד חייו משתנים, היום שבו הוא מכ...
