בעולם הזה, יש בני אנוש, ויש גם אותם... הערפדים.
מפלצות בעלות עוצמה על אנושית ויכולות מיוחדות נוספות. מזל שיש להם מוסד מלוכה, ששולט בהם. ברוכים הבאים לסיפורו של ג'ייסון, נער רגיל בן 17 עם עבודה, לא מישהו מיוחד, שביום אחד חייו משתנים, היום שבו הוא מכ...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
תודה רבה על זה! ועכשיו, ההמשך לסיפור! דרך אגב, סליחה על העיכוב בימים האחרונים....
נ.מ. ג'ייסון
ג'ייסון נמלא הקלה. הוא לא יהיה לבדו בארמון, הוא יהיה עם חברתו הטובה, עם ליה. ג'ייסון צפה בה, בליה, עולה על הבמה בשקט ונעמדת ליד הנסיך קאי. "שלום לך, יקירתי. שמך ליה?" שאל המלך. ליה הנהנה בשקט. "זה שם יפהפה" המלך אמר. "ת- תודה" ליה לחשה. "כמובן. עכשיו תורו של בני הנוסף. קדימה, איידן" אמר המלך. בנות רבות רצו לעבר העלייה לבמה בתקווה חסרת כל תוכלת, ביניהן הנערה שבה נזפה מירה כמה דקות לפני כן בכיתה. אך ג'ייסון לא זז. הוא נשאר במקומו בין בני כיתתו עד הרגע האחרון. הרגע שבו נגדע מחייו. הרגע שבו אמר איידן את המילים: "אני מבקש מהמייט שלי לבוא לכאן" ג'ייסון נשם נשימה עמוקה והתחיל ללכת לכיוון הבמה. "מה אתה חושב שאתה עושה כאן, לוזר?" שאלה אותה נערה מכיתתו של ג'ייסון. "אומייגד, הוא באמת חושב שהוא המייט של הנסיך איידן! איזה לוזר!" מישהו גיחך. "'סתלק מכאן" אמר מישהו. אבל ג'ייסון המשיך. הוא הלך, צעד אחר צעד, עד שהגיע לעלייה לבמה. השומרים בעלייה לבמה הביטו בו בזלזול, כמו כל השאר. אך הזלזול הפך לכבוד כשאיידן הושיט לג'ייסון יד והעלה אותו לבמה. איידן נעץ בשומרי הראש מבט מעט כועס, והם מלמלו התנצלויות. ליה הביטה בחברה הטוב בהלם. "אידיוט שכמוך!" ליה חיבקה את ג'ייסון, אחרי שאיידן עזב את ידו. "נחמד לראות גם אותך" ג'ייסון גיחך. "חשבתי שאני עומדת לחיות בארמון ההוא, בלי אף אחד מהעבר איתי, רק אני, אם כי קאי ממש נחמד..." ליה החלה למלמל. ג'ייסון ראה את קאי מחייך מעט מאחורי ליה. "מהו שמך, יקירי?" שאלה המלכה, שעמדה ממש ליד ג'ייסון, שקפץ מבהלה. ג'ייסון שלח מבט אל איידן, שהנהן בתנועה כמעט בלתי מורגשת. "א- אני ג'ייסון" הוא לחש, וגם הוא גמגם מעט. "אני אשמח להכירך לעומק מאוחר יותר, אבל כרגע צריך לסיים את האירוע" אמרה המלכה בחיוך. "האירוע הזה הסתיים לו! אל תשכחו, היום בערב ישודרו ראיונות עם הנסיכים והמייטים שלהם, ועוד המון דברים מעניינים! ועכשיו, אנחנו נלך!" המלך הכריז, ואז המלכה החלה להוביל אותם אל מאחורי הקלעים ואל לימוזינה שחורה. כשג'ייסון החל להתקרב אל הלימוזינה בפליאה, תפס איידן בידו ולקח אותו מטר הצידה. "מה קרה?" שאל ג'ייסון בבלבול. "אתה רוצה שאשגר אותנו לארמון, או שאתה רוצה לנסוע במכונית עם כל השאר?" איידן שאל. "למה אתה שואל אותי?" ג'ייסון שאל. "כי אני רוצה לדעת מה אתה חושב" איידן ענה. "אם אתם הערפדים יכולים להשתגר, אז למה לא השתגרתם לכאן מלכתחילה?" ג'ייסון שאל. "לא כל הערפדים יכולים להשתגר, זו יכולת מיוחדת מאוד ונדירה מאוד" איידן אמר. "עדיין, למה לא שיגרת אותם לכאן? למה נסעתם לכאן בלימוזינה?" ג'ייסון המשיך לשאול. "מה אתה מעדיף?" איידן שאל שוב. ג'ייסון נאנח. "אני לא ממש מת על נסיעות ארוכות..."ג'ייסון מלמל. איידן חייך, וסובב את ראשו לכיוון הלימוזינה. "ניפגש שם!" הוא צעק ובלי לחכות לתגובה הוא נקש באבעותיו. ג'ייסון חש, שוב, כיצד הוא נגרר מתוך המקום שבו הוא עמד, אחוז בידי דבר בלתי נראה, ונגרר למקום אחר. אחרי כמה שניות באפלה הקרירה מצא ג'ייסון את עצמו ברחבה עצומה עשויה אבן לבנה. כשג'ייסון הרים את ראשו הוא ראה את איידן לידו, שכבר החל ללכת לכיוון השער העצום העשוי זהב שעמד מולם. ברחבה הלבנה חנו מגוון לימוזינות וכלי רכב. כשהגיעו השניים אל השער המוזהב הבחין ג'ייסון בשני שומרים שעמדו משני צדי השער. השומרים קדו לאיידן ופתחו את השער. פיו של ג'ייסון נפער. הוא לא הצליח להאמין למה שראו עיניו. מול ג'ייסון, מאחורי השער, נגלה גן עצום,שבו נשתלו מגוון פרחים, עצים ושיחים שסודרו בקפידה. אבל מה שהדהים את ג'ייסון היה המבנה שעמד באמצע הגן, ארמון עצום עשוי אבן לבנה, שהיה רחוק מאוד מכל דבר שאי פעם דמיין. הארמון היה בגודל בלתי ניתן לתיאור, וג'ייסון כבר החל לפחד מללכת לאיבוד במבנה העצום. האבן שממנה היה עשוי הארמון זהרה באור השמש, וסינוורה מעט את עיניו של ג'ייסון. לארמון היו כמה מגדלים, שלכל אחד מהם היה צבע משלו, שבעיניו של ג'ייסון נוצר כנראה מאבני חן נוצצות. ג'ייסון ראה מגדלים בצבעי אדום, שחור, לבן וסגול, אבל הוא ראה צלליות של עוד מגדלים ברקע. ג'ייסון עקב בשקט אחרי איידן, שהחל לצעוד, והוביל את ג'ייסון דרך דלתות העץ המעוצבות שסימלו את הכניסה לארמון. אולם הכניסה של הארמון היה בעצם מסדרון עשוי שיש לבן, עם רצפה משיש שחור, ושריונות מזהב שהוצבו כפסלים משני צידי המסדרון. "אז, אני אראה לך כמה מקומות חשובים בארמון, בסדר?" ג'ייסון הנהן בשקט.
