Vampire's mate (boyxboy)

פרק 28

נ.מ. ג'ייסון

ג'ייסון התעורר, ולכמה שניות כל מה שראו עיניו היה חושך, אבל אז הוא הבחין בזוהר מעט קלוש שבקע מהמקום שבו לפי זכרונו של ג'ייסון היה החלון היחיד שבחדר. קרן האור הדקה אפשרה לג'ייסון לראות מעט ולנסות להבין מה קורה סביבו. בעזרת כל חושיו הוא הבין שראשו נוגע במשהו שהוא לא המזרן של המיטה או הכרית, ויד עדינה מלטפת את גבו בעדינות. לקחו כמה שניות נוספות עד שהוא קלט שהוא שוכב כשראשו נשען על כתפו של איידן, שעיניו עצומות, וידיו של איידן מלטפות את גבו. ג'ייסון לא היה בטוח אם איידן ער וידיו נעות מתוך מודעות לכל פעולה שלו, או שהוא ישן וידיו זזות תוך כדי חלום. ג'ייסון ניסה לעצום את עיניו ולחזור לישון, אבל משהו קטן מנע ממנו לעשות את זה. משהו קטן בצורת ידיו של איידן, שנעו לאיזור מעט יותר נמוך בגופו של ג'ייסון. בשלב הזה הוא כבר ניחש שאיידן ער, אבל עוד לא היה בטוח לחלוטין. ג'ייסון חשב, ואז תפס בעדינות את ידו של איידן ועצר אותו. ואז קרה משהו שלא ממש הפתיע את ג'ייסון. עיניו של איידן נפקחו, והן זהרו מעט. השניים בהו אחד בשני בלי למצמץ כמה שניות, עד שג'ייסון שבר את קשר העין ביניהם כשהביט למטה במבוכה. איידן תפס בעדינות את סנטרו של ג'ייסון והרים אותו עד ששוב היה ביניהם קשר עין. הם הביטו אחד בשני כמה שניות, עד שאיידן קירב את פניו אל ג'ייסון ונישק אותו. הנשיקה הייתה עדינה מאוד, והיא נמשכה כמה שניות, עד שאיידן עצר אותה באותה עדינות שבה התחיל אותה. ג'ייסון המופתע הסמיק מעט, אם כי הוא קיווה שאיידן לא יבחין בזה, הערפדים והחושים המוגברים המטופשים שלהם... אחרי כמה שניות איידן נישק את ג'ייסון שוב, זו הייתה נשיקה סוערת, שבה שפתיהם זזו בתיאום מושלם. זה המשיך ככה כמה זמן, כשפעם בכמה זמן ג'ייסון שבר את הנשיקה כדי לנשום. לפתע איידן התיישב, והושיב את ג'ייסון על רגליו כשפניהם פונות אחד לכיוון השני, ואז איידן נישק את ג'ייסון שוב, לשונו חקרה את פיו של ג'ייסון, שפשוט עצם את עיניו בהנאה. ואז ג'ייסון פקח את עיניו שוב, ועשה משהו שהוא רצה לעשות כל כך הרבה זמן. הוא שחרר את שיערו של איידן מהגומייה שהחזיקה אותו, ואז פשוט הביט כשהשיער הירוק הארוך עם גווני האדום והלבן התפזר סביבו. איידן התנתק מג'ייסון בחיוך מתגרה. 
"מה, הופנטת על ידי השיער שלי?" הוא שאל בגיחוך. 
"אולי" ג'ייסון ענה. איידן חייך והצמיד את שפתיהם שוב, ולשונו חזרה לחקור את פיו של ג'ייסון. ידיו של איידן  נעו וחיבקו את ג'ייסון, שנשען קדימה והתקרב עוד קצת אל איידן. שפתיהם התנתקו לא הרבה אחרי זה, אבל הם נשארו בתנוחה הזו עוד כמה זמן, בחיבוק הזה. 
"היי, ג'ייסון" איידן דיבר. 
"הממ?" ג'ייסון ענה בבלבול. 
"רוצה לעשות משהו?" איידן שאל. 
"מה אתה מציע?" ג'ייסון שאל. 
"מה דעתך שאני אראה לך מה יש בקומות התחתונות של הארמון?" איידן חייך. 
"אוו, אני אשמח לראות מה יש שם" ג'ייסון אמר בהתרגשות. 
"אז קדימה, למה אנחנו מחכים?" איידן שאל. 
"באמת למה אנחנו מחכים" ג'ייסון ואיידן קמו. ג'ייסון חטף את הטלפון שלו מהשידה ועקב אחרי איידן אל מחוץ למגדל האדום, דרך כמה  מסדרונות ובמורד שני גרמי מדרגות. 
"אז מה בעצם נמצא בחלק הזה של הארמון?" ג'ייסון שאל. 
"אחד החלקים המגניבים בארמון הזה" איידן אמר, וירד בגרם מדרגות ארוך.
"מה יש שם?" ג'ייסון שאל ועקב אחריי איידן במהירות.
"אתה תצטרך לחכות כדי לגלות" איידן חייך, וניביו נצצו באור המנורות. הם המשיכו לרדת, ונעצרו מול דלת עצומה עשויה חומר לבן נוצץ שג'ייסון לא הצליח לזהות, מכיוון שמעולם לא ראה או שמע עליו. מול הדלת עמדה אישה, רגע, לא אישה, ערפדית. היא הייתה לבושה בחליפה שחורה רשמית למראה, וחייכה כשראתה אותם.
"ברוכים הבאים, הנסיך איידן, אדון ג'ייסון" האישה פתחה את הדלת והובילה אותם פנימה, אל תוך חדר עצום עם קירות לבנים, שבו היו המון דלתות כסף, עם סמל שונה על כל דלת. 
"מה זה?" ג'ייסון שאל והביט סביב בבלבול. 
"כל איזור הקומות האלו מלא בדברים להעברת זמן למשועממים, למשל אם אתה מסיים את מעט העבודה שלך ואין לך משהו אחר לעשות, או שאתה מחפש מקום רגוע, זה המקום. יש כאן המון דברים, מעבדות, מקדשים קטנים, אפילו ספא. ועכשיו, אני אתן לך לחקור בעצמך, תתקשר אליי אם תלך לאיבוד" איידן אמר ועבר דרך אחת הדלתות. ג'ייסון עמד שם כמה שניות נוספות, ואז הוא נשם נשימה עמוקה ובחר דלת אקראית ועבר דרכה. מולו הוא ראה מסדרון שבו דלתות רבות, וחלונות לכל חדר. החדר הראשון שעל פניו חלף היה מקום שתאם תיאור שפעם קרא של אולפן הקלטות. החדרים הבאים היו מעבדות לבנות עצומות ומלאות בציוד, ולשנייה ג'ייסון ראה את לילי ופרסי שם. ג'ייסון חלף על פני חדרים רבים עם דברים שונים ומשונים, שביניהם ספרייה קטנה, כמה מקומות שנראו כמו חדרי ספא (אם כי ג'ייסון מעולם לא היה באחד, אז הוא לא היה בטוח... ) וכמה חדריים נעולים ללא חלונות שעוררו מעט את סקרנותו של ג'ייסון, עד שהגיע לחלון שלידו נעצר. דרך החלון ג'ייסון ראה חדר לא מאוד גדול בסטנדרטים של הארמון, שלו רצפת זהב משובצת כסף, אבני חן רבות שג'ייסון זיהה כאבני ברקת וכמה יהלומים ירוקים. היו בחדר עמודים עשויים זהב שבהם שובצו כסף, ומעט אבני ברקת. העמודים תמכו בתקרה הזהה לרצפה ולעמודים, ולידם הקירות הלבנים החלקים נראו מעט יוצאי דופן ומשעממים. בקצה החדר עמדו כמה פסלים מפוארים וגדולים. הפסל שבמרכז, שהיה מעט גדול מהאחרים, היה פסל עשוי זהב של אדם מחזיק כוס יין, שבמקום עיניים היו לו שני יהלומים אדומים. הפסל שלשמאלו היה פסל עשוי כסף של אדם שלו עיניים מיהלומים סגולים שלידו עומדת חיה כלשהי, אולי כלב או זאב, שבמקום עיניים היו לו שתי אבני אחלמה. הפסל מימינו של הפסל המרכזי היה קטן יותר מהשניים האחרים. הוא היה עשוי ברונזה ובו נראה אדם מחייך שאוזניו מחודדות, ובמקום עיניים היו לו אבנים שג'ייסון שיער שהן אבני סודליט. אבל מה שמשך את תשומת לבו של ג'ייסון היה העובדה שאיידן עמד בחדר, עם גבו אליו. ג'ייסון פתח את הדלת שהשמיעה קול חריקה צורם. ג'ייסון התכווץ, ונעמד לצד איידן, והביט גם הוא בפסלים. מנקודה זו הוא ראה פסל נוסף, ממש קטן, עשוי ברזל, של אדם, שלו משובצות עיניים עשויות אבני טורמלין ורדרדות. ג'ייסון היה בטוח שהפסל נדחף לשם, אבל תהה למה. 
"האגדות מספרות" איידן פתח. ג'ייסון ידע שאיידן מדבר אליו, ולכן הביט לכיוונו והקשיב. 
"שפעם היו יצורים נוספים בעולם שלנו. כמובן, אנחנו לא יודעים אם אילו סתם אגדות, או אמת. או אם זה באמת קרה והיצורים הללו כבר נכחדו מעולמינו. אבל, לפי הסיפורים, פעם היו ארבעה סוגים של יצורים תבוניים בעולם, ולא רק שניים. לפי האגדות, הם תמיד רבו, ולא ממש אהבו אחד את השני. אז כל שבט פנה לדרכו והקים ממלכה משלו, לכל אחת שטח לפי כוחה. אבל שתיים מהממלכות, השתיים הגדולות ביותר, לא הייתה להם בעיה אחד עם השני, ולכן היה ביניהם הסכם שלום סודי, והם ניסו לשמור על קשרי ידידות. הערפדים, בניהם ובנותיהם של הלילה, והזאבים, בניהם ובנותיהם של הירח. היעדר השנאה בין שתי הממלכות היה מכמה סיבות, למשל האלים שהאמינו בהם לא היו מאוד שונים. הזאבים האמינו באלת הירח, והערפדים האמינו באלי הלילה. שני השבטים האמינו גם במייטים, אם כי לזאבים היה שם אחר לזה, מיועדים. שתי הממלכות הנוספות היו מעט קטנות יותר, כשהממלכה הקטנה ביותר היא ממלכת בני האנוש, ואחריה ממלכת האלפים. יום אחד אחת מאלי הלילה נגלתה לפני נסיך הערפדים, ואמרה לו כך:

'היזהר אשר תלך, נסיך
כי אויבך זוממים
האבנים הכחולות, 
והנוצצות הורודות
נגדך מכוונות
היעזר באבני הרובי
וצא מצרתך, נסיך'

לפחות, אני חושך שככה זה הלך..." איידן  מלמל. 
"אלה הרבה אבני חן" ג'ייסון אמר. 
"נכון" איידן הנהן. 
"למה?" ג'ייסון תהה. 
"מאיפה לי?" איידן משך בכתפיו. 
"ככה הולכות הרבה מאגדות הערפדים? מציינות אבני חן? ולמה זה קשור?" ג'ייסון מצמץ בבלבול. 
"הפסלים." איידן לא פירט. 
"אוקיי..." ג'ייסון מלמל. 
"כן, זו אגדה מוזרה..." איידן אמר. 
"רגע, איך האגדה נגמרת?" ג'ייסון שאל. 
"אני לא יודע. אין לה סוף" איידן אמר. 
"טוב, אני רוצה לאכול משהו..." ג'ייסון אמר והשניים הסתלקו.
אבל מה שהם לא הבחינו בו, היה העובדה שכל אבני החן ששובצו בתור עיניים לפסלים החלו לזהור...

----------- 

יאיי, פרסמתי! מה אתם אומרים, להמשיך את הדרמה הזו? או שתאמרו לא ואני עדיין אמשיך אותה? בכל אופן, המשך! יאיי! ביי!