Vampire's mate (boyxboy)

פרק 18

נ.מ. ג'ייסון

ג'ייסון עקב אחרי איידן דרך אחת הדלתות וכמה מסדרונות, עד שאיידן הכריז שהם בחדר האוכל. איידן המשיך להוביל את ג'ייסון ברחבי הארמון לעוד כמה מקומות שג'ייסון ידע שהוא לא יזכור איך להגיע אליהם. בסוף הסיור איידן הוביל את ג'ייסון אל גרם מדרגות מתפתל. 
"אנחנו נעלה בכל המדרגות האלה?" ג'ייסון שאל אחרי שהביט למעלה וראה כמה מאות מדרגות. 
"לא" איידן חייך ולחץ על כפתור נסתר, שהוריד מעלית שאליה הם נכנסו. ג'ייסון הביט בפליאה בזמן שהם עלו במגדל, שבצבע קירותיו החל להשתלב אט אט צבע נוסף עם הלבן. אדום. מה שהוביל את ג'ייסון לנחש שהם כרגע במגדל האדום. כשהמעלית הגיעה הוא ראה שהם במסדרון לבן שלו ריצוף אדמדם, ומולם דלת משובצת אבני חן אדמדמות שיצרו עיצוב מהפנט. כשאיידן פתח את הדלת ג'ייסון ראה חדר עצום, דיכל להכיל בתוכו את כל ביתו הקטן של ג'ייסון ועדיין היה נשאר בו מקום. איידן הסביר לג'ייסון שהחדר מחולק לכמה חלקים, שביניהם חדר ארונות, שירותים, אמבטיה עצומה, איזור שהזכיר מעט סלון עם ספות, כורסאות, שולחן קטן וטלוויזיה, איזור עם כמה כוורסאות ופופים וכשתי שידות מלאות ספרים, וכמובן, חלקו המרכזי של החדר, שכמו חדר הארונות, השירותים והאמבטיה, הופרד משאר החדר באמצעות קירות לבנים. בחלק המרכזי של החדר, איזור השינה של איידן, הייתה מיטה עצומה מוצעת מצעים לבנים, בקיר מאחוריי המיטה היו שני חלונות שכרגע היו מכוסים וילונות אדמדמים, על הקיר מול המיטה נתלתה טלוויזיה, משני צידי המיטה עמדו שתי שידות לבנות, שעל כל אחת מהם עמדה מנורה לבנה עשויה קריסטלים. המנורה שנתלתה מהתקרה נראתה כמו יצירת מופת עצומה של קריסטלים לבנים, והפיצה מעט אור בחדר המעט חשוך. 
"ג'ייסון" איידן אמר. 
"הממ?" ג'ייסון הגיב כשהמשיך לסרוק את החדר העצום.
"ג'יייסון" חזר ואמר איידן. 
"כן?" ג'ייסון הסתובב אל איידן. 
"בעוד כמה זמן יגיעו צוותי החדשות שאבי הזכיר בטקס. אנ-" איידן נקטע על ידי קולו השקט של ג'ייסון. 
"הריאיון לא אמור להיות בערב?" שאל ג'ייסוןן בבלבול. איידן חייך. 
"כן, הריאיון ישודר בערב, אבל הוא יצולם לפני כן, כדי שיהיה להם זמן לערוך אותו כדי לוודא שהוא מושלם, שאין בו שום פגם" איידן הסביר. 
"אהה" ג'ייסון אמר. איידן הנהן. 
"בכל אופן, כמו שהתחלתי לומר קודם, צוותי החדשות יגיעו בקרוב. רציתי לדעת אם אתה רוצה להתראיין, או שאני אתראיין לבד" איידן שאל. 
"אממ" ג'ייסון מלמל. איידן הרים גבה. 
"אני לא יודע" ג'ייסון אמר במעט תסכול. 
"אם אתה לא רוצה, תגיד. אין שום בעיה עם זה" איידן אמר בעדינות. 
"אני לא רוצה" ג'ייסון הודה. 
"זה בסדר" איידן חייך. 
"תודה" ג'ייסון לחש. איידן הנהן. 
"אני צריך ללכת לחלק אחר בארמון ולעשות משהו. זה משספר הטלפון שלי, תתקשר אם אתה צריך משהו, כל דבר" איידן הושיט לג'ייסון פתק שעליו שורבט מספר הטלפון שלו. איידן חייך והלך משם, והשאיר את ג'ייסון לחקור את הארמון לבדו. הוא שמר את מספרו של איידן בטלפון שלו ויצא לנסות לסייר בארמון וכנראה ללכת לאיבוד. והוא אכן הלך לאיבוד. אחרי הליכה של כמה דקות במסדרונות שנראו כולם אותו הדבר, עם דלתות זהות וללא כל סימן מבדיל, ג'ייסון נכנע.  הוא עמד להתקשר לאיידן כשלפתע זיהה משהו שונה באחת הדלתות, משהו שאיידן הראה לו קודם לכן. הוא פתח את הדלת וחייך כשגילה שצדק. זו אכן הייתה בדלת לחדר האוכל העצום של הארמון, שהיה, כמובן, בנוי מקירות לבנים, רצפה שחורה עם שטיח בגווני של אדום, שחור, לבן ומעט סגול. במרכז החדר היה שולחן עשוי זהב, שסביבו סודרו כיסאות עשויים זהב, שעליהם היה ריפוד צבעוני. ג'ייסון נגע בריפוד כשלפתע נפתחו דלתות חדר האוכל ולא אחרת מאשר ידידת המשפחה שג'ייסון ראה כבר כמה פעמים ועדיין לא ידע את שמע או את קשרה למשפחת המלוכה נכנסה לחדר האוכל. 
"שלום?" ג'ייסון החליט לבסוף לדבר. 
"שלום לך. אני מנחשת שלא הוצגתי לפניך. אני לילי, אני ביתו של אחיו של המלך, כלומר, בת דודתם של הנסיכים" הנערה, לילי, הציגה את עצמה. 
"אני ג'ייסון" הוא אמר. 
"אני יודעת" לילי אמרה. היא כנראה שמה לב למבטו המבולבל של ג'ייסון, כי היא הסבירה, 
"שמעתי אותך אומר את זה למלכה היום על הבמה" היא הסבירה בחיוך. ג'ייסון חייך. 
"הלכת לאיבוד?" לילי שאלה. 
"כן" ג'ייסון הודה. 
"יש מקום ספציפי בארמון שאליו תרצה להגיע? מקום שאתה רוצה לחזור אליו, או משהו שמעניין אותך?" לילי שאלה והתעסקה בשיערה הלבן. 
"י- יש פה ספרייה?" שאל ג'ייסון בלחישה. 
"בחירה חכמה. בוא אחריי, ג'ייסון" לילי חייכה והבילה את ג'ייסון במסדרונות שלא יכל להבדיל ביניהם, עד שלבסוף הגיעו אל דלת עץ כהה, שכשנפתחה נגלתה לעיניו של ג'ייסון הספרייה הגדולה ביותר והמדהימה ביותר שראה בכל ימי חייו. שלוש קומות של קימות מלאים ספרים, שידות גבוהות עמוסות ספרים ישנים וחדשים, בכל מיני צבעים. ג'ייסון סייר בספריה עד שמצא לו ספר מעניין והתיישב לקרוא אותו.