נ.מ. איידן
איידן קפא, והחל לסקור את החדר במעיין.. טירוף. הוא עבר על מאות נערים ונערות עד שראה... אותו. היה מעין זוהר מהפנט סביבו, שאז דעך, ואיידן ידע שהוא היחיד שראה את הזוהר הזה, שמסמן את זה שהוא מצא את המייט שלו. סוף סוף. איידן המשיך לסרוק את אולם, וחיוך ערפדי עלה על פניו. בזווית עינו ראה איידן את קאי מחייך גם הוא. קאי הפסיק לסרוק את האולם, ואחריו גם איידן, שלא יכל להפסיק לחשוב על המראה המופלא שראה לפני כמה שניות. המייט שלו. החצי השני של נשמתו. הדבר היפהפה ביותר שראה אי פעם. מה שהפיץ את הריח המתוק והמשכר שאיידן שאף כעת בעונג.
"מצאתי" קאי לחש.
"גם אני" איידן אמר.
"עכשיו אני מקנא בכם" ראיין אמר במרירות דרמטית. איידן התאפק שלא לגחך.
"עכשיו אנחנו צריכים להציג אותם בפני הקהל או ש..?" קאי שאל.
"לע, אבא אמר שהם שינו תוכנית, ושאם מוצאים אותם אנחנו נרד מהבמה, נגיד להם והם יודיעו את הכל" ראיין אמר.
"טיפוסי שדווקא אתה יודע את זה" איידן אמר והתחיל לרדת מהבמה, אחיו מאחוריו.
"נו, אז?" המלכה שאלה בהתרגשות.
"מצאתי" קאי אמר בהתרגשות וחייך חיוך רחב.
"איי, אני גאה בך!" המלכה מעכה את קאי בחיבוק.
"הצילו- אני- אני לא יכול לנשום- אמא" קאי דיבר בקול חנוק. המלכה ציחקקה ועזבה את בנה.
"מה איתך, איידן?" המלכה שאלה.
"גם אני מצאתי אותו" איידן אמר וזז במהירות, מה שמנע מאימו לחבקו.
"אוו, אני גאה בך!" המלכה אמרה.
"טוב, אני אעלה לבמה להכרזה. תאחלו לי בהצלחה" המלך אמר, ואחרי כמה שניות של שקט, הוא עלה לבמה והכריז על התוכנית החדשה, שנועדה כדי שלנסיכים יהיה זמן להכיר את המייטים שלהם בפרטיות לפני ההכרזה הרשמית וכולי.. לילי חייכה וחיבקה את שני בני הדודים שלה בגאווה.
"מה איתי? למה אני לא מקבל חיבוק?" ראיין שאל בעצב, ואז נעמד בתנוחה דרמטית.
"הנה חיבוק, דרמה קווין" לילי גיחכה וחיבקה את ראיין.
"טוב, כרגע סיימנו את עניינינו כאן, אז... זמן לארוחת צהריים!" המלך הכריז.
"יש!!" ראיין לחש. קאי הכניס לו מרפק. ראיין החזיר לקאי מרפק. איידן גלגל את עיניו.
"איפה אוכלים?" איידן שאל בחיוך, וניסה להתאפק על הדחף לעלות על הבמה ולהכריז על המייט שלו, כדי שכולם יידעו שהוא שלו.
"המסעדה הטובה בעיר!" המלך אמר בסנוביות, ואז גיחך והוביל את משפחתו אל הלימוזינה.
"זו הכתובת" המלך הראה לנהג, שהנהן והחל בנסיעה.
"אז...." המלכה הביטה באיידן וקאי, וגבותיה עלו לגובה פניה.
"הממ?" קאי שאל.
"הראייה של המייטים שלכם" המלכה אמרה ונאנחה.
"אוה! זה!" קאי אמר. איידן גיחך.
"סתום" קאי אמר. איידן הוציא לאחיו לשון.
"תפסיקו להתנהג כמו ילדים בני שלוש! תמשיך, קאי" המלכה אמרה בחיוך, ואיידן השתתק, אך לפני כן, כמובן, גלגל את עיניו.
"היה ממש מדהים, בדיוק כמו שסיפרתם לנו, אמא! הריח המופלא והמשכר הזה, ולראות את המייט שלי" חיוכו של קאי התרחב כששקע במחשבות.
"בן או בת?" ראיין שאל.
"הממ? מה אמרת ראיין?" קאי ניער את ראשו והפסיק לשקוע בזיכרון מראה המייט שלו.
"בן או בת? אמרת שאתה נמשך גם לגברים וגם לנשים, אז איזה מין המייט שלך?" ראיין שאל.
"בת" קאי אמר.
"אוו! ומה איתך, איידן?" המלכה עברה אל בנה האחר, שהביט מחוץ לחלון ושקע בשחזור הרגע ששבו ראה לראשונה את המייט שלו.
"היה.... מעמיס על החושים" איידן ענה אחרי כמה שניות מחשבה על תיאור מתאים לחוויה.
"למה אני חייב למצוא את המייט שלי אחרון?" ראיין שאל בדרמטיות ונאנח.
"אתם יכולים להנמיך את הווליום? אני מנסה לחשוב" לילי אמרה.
"על פרסי?" קאי הקניט את לילי. היא הסמיקה.
"ידעתי" קאי השוויץ.
"הגענו" אמר הנהג בקול רשמי. קאי גיחך בשקט, ולילי הכניסה לו מרפק.
"אאו" קאי התלונן בשקט.
"קדימה כולם, החוצה!" המלכה אמרה וחייכה. כעבור כמה שניות עמדו כל השישה על המדרכה מול שער מתכת שעליו צמחו פרחים אדומים יפהפיים. איידן, שזה היה הצבע האהוב עליו, חייך.
"שלום, מה- אוה, המלך רוילטי והמלכה אלינדה! כבוד גדול! כבוד עצום! אני- ברוכים הבאים!" האיש בכניסה גמגם, חטף כמה תפריטים והוביל אותם לחדר פרטי. כשהלכו במסעדה, כל הסועדים עצרו הכל ובהו בהם בהלם ובכבוד. קאי גיחך.
"בקרוב אשלח מלצר לקחת מכם הזמנה" אמר האיש והסתלק בלחץ. איידן התיישב ושאף נשימה מלאה בריח המתקתק שאליו כבר התרגל. בשאיפה הבאה איידן קלט שריחו של המייט שלו מתחזק. איידן החליף מבט עם קאי, שהנהן לכיוונו בסימן שגם הוא מרגיש את זה.
"אז גם אתה מרגיש את זה" קאי אמר.
"מרגיש מה?" המלכה שאלה בבלבול.
"כן... הריח של המייט שלי. הוא מתחזק. מאוד"
YOU ARE READING
Vampire's mate (boyxboy)
Vampireבעולם הזה, יש בני אנוש, ויש גם אותם... הערפדים. מפלצות בעלות עוצמה על אנושית ויכולות מיוחדות נוספות. מזל שיש להם מוסד מלוכה, ששולט בהם. ברוכים הבאים לסיפורו של ג'ייסון, נער רגיל בן 17 עם עבודה, לא מישהו מיוחד, שביום אחד חייו משתנים, היום שבו הוא מכ...
