Thug on a motorcycle/בריון על אופנוע [1]

Part 8

-וקסי-
[הווה]
ציפצופים ורעשים נשמעו,אך הכל היה חשוך,
ניסיתי לפתוח את עיניי,אך הרגשתי שהן דבוקות אחת לשניה,
איפה אני?
איפה אמא?
זזתי קצת אבל ישר נעצרתי כשכל גופי שהיה רגוע עד עכשיו לפתע נכנס לכאבים,
אנקה קטנה ברחה מפי,אנקת כאב.
שמעתי כיסא זז לידי,סובבתי את ראשי קצת לצד כדי לדעת מי נמצא שם למרות שעיניי עצומות,
״מי זה?״ שאלתי בקושי,גרוני הייבש לא איפשר לי לדבר,
רק בקושי.
״וקסי? זה אני,ג׳יימס.״
אמר קול נמוך ונעים,ג׳יימס נמצא פה,
״ג׳יימס?״ שאלתי את ג׳יימס,שמעתי את הכיסא זז יותר,
״כן וקסי?״ שאל ג׳יימס,
״למה הצלת אותי? אני לא רוצה לחיות.״ אמרתי ובכי נשמע בקולי,
בקושי הצלחתי להרים את ידי,וכשהצלחתי הרמתי את חולצתי,
ולחשתי לו בבכי:״מי רוצה לחיות ככה?!״
הבכי התחזק,הרגשתי את המיטה שוקעת,ג׳יימס התיישב לידי על מיטת בית החולים,הוא החזיק בידי,
״זה נגמר.זה נגמר וקסי,זהו את לא תחיי ככה יותר.״ אמר וכאב נשמע בקולו,
״ג׳ים,אני סבלתי כל-כך,לא חשבתי אני יצא משם בחיים.״
אמרתי בבכי,
הוא נאנק ונישק את ידי,
״ואתה יודע מה הקטע הכי כואב?רציתי שזה יגמר,רציתי שאני לא יצא משם בחיים.״
לחשתי בבכי,הוא התנשם בחדות,
״אל תגידי את זה.״ אמר ופחד? נשמע בקולו,
״אבל זה נכון.״ לחשתי והבכי שלי התגבר,
״ששש,זה נגמר הכל בסדר.אל תיבכי,זה שובר אותי.״ אמר לי וחיזק את אחיזתו בידי,
עיניי סופסוף נפתחו קצת,הבטתי בג׳יימס,וג׳יימס הביט בי,
לפתע הוא נראה מופתע,
לא הבנתי מה קרה,למה הוא מופתע? מה אני עד כדי כך הפכתי למכוערת,
״וקסי...העיניים שלך.״ לחש ג׳ים והביט בי עם פה פעור,
העיניים שלי?
לעזאזל.
העיניים שלי!
עצמתי את עיניי במהירות,איפה הפאקינג עדשות שלי?!
״וקסי? למה את נועלת את העיניים?״ שאל ג׳ים שאלה דפוקה,
״כי..כי אני שונאת אותם! הם מכוערות.״ אמרתי יותר מנסה לשכנע את עצמי מאשר אותו,
הם מכוערות נכון?
הוא אמר שהם כן.
״מה?!״ ג׳ים שאל בבילבול וזעזועה,
״אלה העיניים הכי יפות שראיתי כל חיי,תגידי את אמיתית,
תפקחי את העיניים.״ דרש ופרצתי עין אחת מציצה בחשש,
״גם את השניה.״ אמר ופקחתי גם את העין השניה במבוכה,
״אתה רואה? מכוערות.״ אמרתי והוזזתי את פניי לצד,
״עיניים עלי,וקסי.
אלה העיניים הכי יפות ומהפנטות שראיתי בכל חיי,
בחיים שלך אל תכסי אותם עם עדשות מחורבנות,יש לך עיניים
מיוחדות מאוד,ואני אוהב אותן.״
הלב שלי הפסיק לפעום,הפרפרים שבביטני התעופפו לכל אבר,
זה הדבר הכי חמוד שמישהו אמר לי,
׳ואני אוהב אותן.׳
ציפצופים עזים נשמעו מהצד וגרמו לג׳ים לקפוץ ולקרוא לרופא,
זה דופק הלב שלי,תראה מה אתה עושה לי ג׳ים.
חייכתי במבוכה שהדוקטור אמר שג׳ים צריך להפסיק להגיד דברים שגורמים לי לדופק לב גבוה.
ג׳יימס בתגובה צחק והסתכל עליי וחייך את החיוך הכי יפה שראיתי כל חיי,
לפתע כל הבלאשבקים של מה קרה עוברים לי בעיניים,
״דוקטור! חכה שניה.״ קראתי לדוקטור שעמד לצאת,
״כן גברתי?״ שאל בנימוס,
״אמא שלי ג׳ולין אלבארס,איפה היא?״ שאלתי את הדוקטור,
איך ששמעה את שמה פניו הפכו עצובים,
ג׳יימס תפס את ידי ומחץ אותה כאות נחמה,שהוא תמיד כאן בשבילי,
״אני מצטער,אבל היא לא שרדה.״ אמר את המילים שאיחלתי לא לשמוע אותן,
״לא.״ מלמלתי בלחש,הדמעות שרפו את עיני,
״לא!״ צעקתי בבכי ג׳יימס התיישב לידי וחיבק אותי בזרועותיו,
התכרבלתי בזרועותיו של ג׳יימס בוכה את חיי,
זה לא אמיתי.
נכון?
בבקשה תגידו לי שהיא חיה ושזה סתם בדיחה.
צעקתי בכאב בידיו של ג׳יימס,
ג׳יימס הסתכל עליי ולחש:״אני פה בשבילך,רק תגידי מה את רוצה.״
ההרגשה החמימה בבטן מופיעה שוב,אבל מהר מאוד נעלמת.
זה לא יכול להיגמר ככה בשבילה,זה פשוט לא יכול!
אבל זה נגמר. המוח אמר לי את המובן מאליו,
-
עבר שעה,פאקינג שעה ואני לא מפסיקה לבכות.
וג׳יימס הכתף המנחמת שלי,אנחנו עדיין בבית חולים,
יהיה מותר לי לצאת רק עוד יומיים,
ואני כבר מרגישה כאילו עבר שנה,במשך כל חיי,
אף פעם לא הרגשתי כאב כזה,אני עדיין לא מעקלת שום דבר,
אז מי שחשבתי שאבא שלי בסוף לא אבא שלי,
הוא התעלל באמא שלי ובי,הוא שיקר עליי שאני תוצאה מאונס,
ואז אמא שלי אמרה שהוא משקר לי ואני לא תוצאה מאונס,
ויש לי אבא אחר בכלל,ואמא שלי אומרת לי שהיא אוהבת אותי בפעם הראשונה בחיי ומיד אחרי היא מתה,אבא שלי הלא אמיתי,כנראה בכלא,ולפני זה הוא אמר לי שזה לא נגמר,
מה שבהחלט עשה לי צמרמורות בגוף,
אין לי שמץ של מושג איך לעקל את כל זה.
איך אני אמורה להמשיך את חיי?!
ג׳יימס שם לב לכך וליטף את שערי,
״אל תחשבי יותר מדי,זה לא טוב.״ אמר בקול נעים,
רציתי שהוא ימשיך לדבר,
אני חייבת שהוא ימשיך לדבר,אני חייבת הסחת דעת מכל החרא הזה.
״ג׳ים תמשיך לדבר,בבקשה..״ לחשתי לג׳ים בשקט,
הוא הבין והתחיל לדבר איתי על איך הוא התנגש פעם אחת באיזה מישהו או כמו שהוא קרא לו ✨בן הזונה שמזדיין עם אמא שלו בסתר✨
חייכתי וצחקתי למשמע כל הקללות שהוא הוציא עליו,
ואיך שהוא קרא לו,
״הוא היה פאקינג מגולח,הוא היה נראה כמו ביצה.״ הוא אמר,
גורם לי לצחוק,ואני אפילו לא יודעת ממה.
לפתע מישהו נכנס בדלת,הדוקטור.
המצב רוח שלי ישר ירד כי ראיתי מה הוא תפס בידו,
השרשרת של אמא שלי.
חיבקתי חזק יותר את גופו של ג׳ים,הוא ישר קלט,
״עוף מפה דוקטור,אתה הורס את האווירה.״ אמר ג׳ים וגרם לי להוציא חיוך קטן,
הדוקטור נאנח,״אין לך נימוסים.״ מלמל לעצמו הדוקטור,
״גם לאשתך אין,במיטה.״ אמר והחנקתי את צחוקי,
הדוקטור יצא משם ממלמל משהו בעצבנות,
פרצתי בצחוק,נשכבתי אחורה על הבטן של ג׳ים לא מפסיקה לצחוק בקול,
הבטתי בג׳ים,הוא בהה בי,וחייך.
משהו חמים נדלק בתוכי,אולי זה הגורל שלי?
להישאר עם ג׳ים? איתו הכל כל-כך פשוט וקל.
ומשם מה אני מצליחה לחייך הרבה.
הכאב חזר לתוכי בין רגע שהבנתי שאמא שלי באמת מתה,
ואבי שהוא לא באמת אבי,נמצא עכשיו בכלא או לא יודעת איפה,ונחשו מה? גם לא אכפת לי,
הוא יכול להירקב בכלא או בגיהינום ולא יהיה לי אכפת,
הוא מת מצידי.
-
עבר יום מאז מותה של אימי,
אני אישית חשבתי שאני יקח את זה יותר קשה,
אבל הינה אני כאן מנהלת שיחה עם האח של הבית חולים,
מחייכת וצוחקת.
קוראים לו איסטון,יש לו שיער בלונדיני ועיניים ירוקות,
הוא באמת משהו מיוחד,הוא מצחיק,הוא חכם,
והוא חמוד,ולא נשכח חתיך ברמה לא רגילה,עם הייתי רואה אותו ברחוב הייתי חושבת שהוא דוגמן,
אבל בואו גם לא נגזים הוא גדול ממני בכמה שנים טובות.
אבל הוא אחלה בחור לפתוח איתו שיחה.
הוא יושב לי על המיטה מדבר איתי וגורם לי לצחוק מהדברים הכי לא מצחיקים שיש,
יכול להיות שהסם שהלא אבא שלי שם לי עדיין זורם בעורקיי?
״זה נחמד לראות אותך ככה.״
אמר לפתע איסטון,וחייך עליי חיוך גדול.
״איך ככה?״ שאלתי מחייכת גם,
״כשרק הגעת לכאן היית מחוסרת הכרה,וגם אחרי שהתעוררת היית בדאון,לא חייכת רק כעסת ואז נרדמת עד שהחבר שלך הגיע,ואז התעוררת,ופוף! את בן אדם אחר לגמרי.״
אמר וצחק לעצמו,
״כנראה החבר שלך הזה עשה עלייך איזה קסם.״ אמר לעצמו,
צחקתי,
ובדיוק מדברים על ה׳חבר שלי׳ הוא נכנס בדלת,
הוא היה מחיוך,אך ברגע שקלט את איסטון יושב על מיטתי,
השטן השתלט על פניו,
״זה המקום שלי.״ אמר לאיסטון ונעמד מולו,
״הכל בסדר,אחי... אני רק מדבר איתה קצת,אני יקום.״
אמר איסטון בחיוך לחוץ,
זה רק אני או שכולם כאן מפחדים/לחוצים מג׳ים,
״היי ג׳ים!״ קראתי לו בחיוך,הוא עזב את איסטון לנפשו,
איסטון כמובן ברח מהחדר,פחדן.
״היי וקס.״ עוד פעם הכינוי הזה,הלב שלי נמס.
הוא התקדם עליי ונשק למצחי,ואז תפס את המקום שבו איסטון ישב עד עכשיו,
לפתע החיוך נמחק מפניו,
״המקום הזה חם,הוא היה פה מלא זמן נכון?״ שאל אותי,
כעס נשמע בקולו,
״כן,הוא אחלה.״ אמרתי בחיוך קטן,
ושמתי לב לשקית בידו של ג׳ים,ג׳ים קלט שראיתי את השקית,
הוא חייך והרים אותה למול פניי,
״זה בשבילך,אני בטוח שתרצי את זה,האוכל כאן לא משהו.״
אמר כאילו יודע כמה האוכל כאן מגעיל,
״תודה.״ אמרתי בחיוך ולקחתי ממנו את השקית פותחת אותה,
חיוך גדול התפרס על פניי כשראיתי שיש בפנים המבורגר,
צווחתי מאושר וחיבקתי את ג׳ים,
סופסוף אוכל נורמאלי!
-
אכלתי את מה ההמבורגר שג׳ים הביא,ובאותם רגעים הרגשתי בגן עדן,
נתתי את הביס האחרון וראיתי את ג׳ים צופה בי,
פניי הפכו אדומות סובבתי את ראשי וניסיתי לדבר בעוד פי מלא,
״למה אתה צופה בי ככה? כאילו,אני יודעת שאתה רגיל לבנות העדינות האלה שאוכלות סלט,אבל אני לא כזאת,
אז כדי שתתרגל.״ אמרתי לו במעט עצבים,אני שונאת בנים כאלה.
״מה? על מה את מדברת וקסי? את נראית עכשיו כל-כך סקסית שאת אוכלת ככה,ותאמיני לי גם אני שונא את הבנות האלה שאוכלות לי סלט מול הפנים.״
אמר ונשכב לי על הברכיים,בעלתי את האוכל שבקושי ירד לי בגרון,
וליטפתי את שיערו של ג׳ים,
״אה מה שמזכיר לי מרקוס מחר יגיע לבקר אותך,אני יבוא איתו.״ אמר ג׳ים,
לפתע דמעות עלו בעיניי,אוי ג׳ים.
״מה? מה קרה? את לא רוצה שמקרוס יבוא? כי אם כן,אז אנ-״
בא להגיד אך קטעתי אותו,
״זה לא זה,זה פשוט...ש..ג׳ים? למה אתה דואג לי ככה?
אנחנו בקושי מכירים,ואתה בכלל היית הבריון שלי,זוכר?
אז למה כל זה?״ שאלתי מבולבלת,ומתוסכלת,עדיין בוכה,
״כי אני מחבב אותך,אולי זה לא נראה ככה,אבל אני באמת רוצה להתחיל איתך דף חדש,אני רציני וקסי.
אני באמת רוצה לעזור לך לעבור את כל זה.״ אמר ברצינות שיא,ופעם ראשונה בחיי האמנתי למישהו.
ירדתי לפניו שעדיין נחו על ברכי,נשקי למצחו ולחשתי לו באוזן:״תודה,תודה לך ג׳ים,על הכל.״
הרמתי את ראשי,וג׳ים? ג׳ים הסמיק כמו פאקינג עגבנייה,
וזה הפעם הראשונה שאני רואה אותו ככה,
הוא קם מהר ונראה מבולבל,הוא שם את ידו על עורפו וחייך עליי חיוך משגע,
״טוב...כן,תסתכלי על השעון! מאוד מאוחר.אני...אני פשוט אלך עכשיו,לילה טוב וקסי.״ אמר וברח לכיוון הדלת יוצא ממנה,
יכולתי להרגיש שהוא הולך במיסדרונות של הבית חולים עדיין מחייך,ואני? חייכתי גם כמו שבחיים לא חייכתי בכל חיי.
הרמתי את ראשי למעלה ולחשתי לאלוהים:״תודה לך,
ששלחת לי את הבחור הזה.״ דמעות של שמחה ירדו מעיניי,
וככה נרדמתי על מיטת בית החולים עם מחשבות מאושרות,
מחשבות על ג׳ים.

תודה על הכל❤️❤️
הפרק התשיעי יעלה כנראה מחר,אני מקווה שתתחברו,
והאקשן רק מתחיל😉
אז שווה לחכות קצת.