Thug on a motorcycle/בריון על אופנוע [1]

Part 16

-וקסי-
מאתמול לא הפסקתי לבכות,אולי בגלל שהכל צף לי,
אמא,ליאון,ועכשיו ג׳ים,אני לא יודעת מה קורה בחוץ,אני תקועה פה בפנים,בתוך חדר שהשוטר fbi הניח אותי בו,
אני אפילו לא יודעת מה השעה,
אולי אני צריכה להסכים? כן,אני יסכים,ואולי אני יראה את אבי הביאולוגי,
קמתי מהמיטה המאוד לא נוחה והתקדמתי לכיוון הדלת,
דפקתי עליה חזק,
״היי! יש שם מישהו?״ צעקתי בכל הכוח שהצלחתי,
אני יענה עכשיו,שאחר כך אני לא יתחרט על זה.
המנעול השמיע קליק ואותו שוטר נכנס,מסמן לי עם עניו לשבת על המיטה עשיתי כבקשתו,אין לי כוחות כבר להתווכח,
״אני מסכימה.״ אמרתי והורדתי את ראשי,
״מה שינה את דעתך?״ שאל השוטר בחשד,מרגישה את עניו בוחנות אותי,
״אני רוצה לראות את אבי.״ אמרתי מחליטה להגיד את האמת,
לא לשקר.
״אוקיי,עם כך בואי איתי.״ אמר ויכולתי לשמוע קצת שמחה בקולו,
הלכתי אחריו למחוץ לחדר,קשה לי עדיין לעקל את כל זה,
מאוד קשה,אני מביטה מסביב כאכולת טירוף,
הוא הכניס אותי לאותו החדר שהייתי בו אתמול,ומשם הוא התחיל להסביר לי מה אני צריכה לעשות ברגע שזה יקרה מה אני צריכה להגיד ואיך אני צריכה להתנהג,
וכמו ילדה טובה הקשבתי להכל,החוסר של המשפחה גורם לי לחור בלב,נכון יש לי את ג׳ים ומרקוס,
אבל אני צריכה את המשפחה שלי,אפילו שעדיין קשה לי להאמין לכל זה,במיוחד שאבי הוא עושה עסקים מלוכלכים,
ככה השוטר אמר,
ואני יודעת שאני נכנסת לזה כדי לעצור את אבי,
אבל כבר לא אכפת לי,אולי יתמזל מזלי ואני לא יצליח לצאת משם,אבל לפני זה אוכל לפגוש את אבי,
לדבר איתו,להגיד לו כמה מילים אחרונות,אבל אני עדיין אוכל לפגוש אותו,ואני לא אשקר ויגיד שאני לא רוצה לפגוש את אבי,
אני מאוד רוצה,מאז שאמרו לי שליאון לא אבי לא הפסקתי לחשוב על איך אפגוש את אבי,או איך הוא דומה לי,
עיניים,שיער,שפתיים,פנים,כל דבר ניסיתי לדמיין,כל לילה נרדמתי במחשבות על מתי להתחיל לחפש אותו,
אבל גם לי יש חיים משלי ולא היה לי הזמן להתחיל בחיפושים האלה,
אז כנראה שהיום אולי יתמזל מזלי ואני ימצא אותו סופסוף,
או איך שהם אמרו,הוא ימצא אותי.
אני עדיין לא שלמה עם זה שהוא יחטוף אותי,
אבל מה שאני חוששת ממנו,זה מה הוא יעשה לי כשאנחנו סופסוף ניפגש,מה הוא יגיד לי?
איך הוא התנהג עליי? איך הוא הסתכל עליי?
דחקתי את כל מחשבותי מראשי כשהשוטר הציב מולי עוד דף לחתום עליו,ואני חתמתי.
״יש לי שאלה.״ אמרתי ועיניי עדיין היו מקובעות על הדף,
״האמת שיש לי כמה שאלות.״ אמרתי ולא העזתי להרים את מבטי,
״יש לך זכות לשאול כל שאלה,אבל אני יענה לך רק על מה שאני יכול לענות.״ אמר השוטר,
הנהנתי, ״אוקיי,אז דברי עליי,מה השאלות?״ שאל השוטר,
״אתה יכול לבדוק לי מה קורה לגבי ג׳ים?״ זאת הייתה השאלה או יותר נכון הבקשה הראשונה,
הוא הנהן, ״יטופל.עוד שאלה?״ אמר השוטר,
״כן,מה תעשו עם אבא שלי לאחר שתתפסו אותו?״ שאלתי בחשש לא יודעת עם אני רוצה תשובה לשאלה הזאת,
״אני לא יכול לפרט יותר מדי,אך מכיוון שאת נמצאת כבר עמוק בתוך העסק הזה,אני יגיד לך את זה,הוא יכנס לכלא של fbi,
ומשם אני לא יכול לפרט יותר,אבל חיים טובים? לא יהיו לו.״
אמר וגרם לליבי לפספס פעימה,
אני עכשיו לא כל-כך רוצה להשתתף בדבר הזה,
זה אבא שלי,דם מדמי.
השוטר ראה את הביסוס בעיניי,והרים את הדף והראה לי את חתימתי,
״את לא יכולה לסרב עכשיו,אבל בואי אני יגיד לך את זה,
אביך דם מדמך,הרס לאנשים חיים שלמים,ועשה דברים איומים.״ אמר השוטר לא מפרט יותר,
הנהנתי בהיסוס,זה למטרה טובה לא?
׳אבל זה עדיין אבא שלך....׳ הלב שלי אמר לי,
שקט לב מחורבן.
-
השתחררתי משם ולפי ההוראות שקיבלתי מהם,אני צריכה ללכת לבית הישן שלי,בצמרמורות עברו בגופי
כשהתקרבתי לבית הישן שלי,פלאשבקים של מה שקרה בפעם הקודמת עלו במוחי וגרמו לי להיסוס,
׳הוא לא כאן יותר.׳ המוח שלי ניסה לשכנע אותי,
אך עדיין חששתי ופחדתי להתקרב,
פתחתי את הדלת,המקום ננעל לתמיד בגלל רצח,
או עד שלפחות מישהו יקנה אותו,אבל אין ממי לקנות,הבית הזה שייך למשפחת אלבארס,אני היחידה שיכולה למכור אותו,
אבל אני לא רוצה,משהו בתוכי צועק לי לא.
עמדתי לדרוך בתוך הבית כשלפתע שמעתי רעש מאחורי,
האוזניה שנמצאת באוזני נשמע הקול של השוטר,
״אנחנו עוקבים אחרייך בכל רגע מהאוויר ומהאדמה,
אין לך ממה לפחד,תכנסי,מי שהיה מאחורייך היה השליח של אביך.״ אמר לי השוטר,
איזה כיף לדעת.
נכנסתי ועליתי ישרות לחדרי,לא מסוגלת להסתכל על הבית הזה,
״יש לי עוד בקשה.״ אמרתי לאוזניה,
״יש לך מלא בקשות.״ אמר השוטר ואז הנהן לאישור,
״אתה יכול לשלוח אנשים לבית שלי ולהפוך אותו למקום חדש,
כאילו ממש חדש,שלא ישאר זכר מהבית הקודם.״
אמרתי וניסיתי להחביא את הרעד בקולי,
״ולמה זה? את בכלל לא גרה שם,את גרה בוילה של ג׳יימס לייק.״ אמר השוטר,
״איך אתה יודע את זה? בעצם עזוב סוכן fbi? אבל באמת לעקוב אחרי בן אדם? אין לכם חיים?״ שאלתי מרגישה יותר טוב כשאני מדברת עם מישהו בטלפון,
״אוקיי,אני מבין תמשיכי לדבר זה מרגיע אותך,נכון?
וזה החיים שלנו,נכנסו לעסק הזה כדי לעקוב אחרי אנשים.״
אמר,נבהלתי כשהבנתי שהוא יודע שאני מדברת איתו רק בגלל שזה מפחיד אותי,אבל איך?
״את בטח שואלת את עצמך איך? אז תני לי לענות לך על זה,
הבוקר כששתית מים,במים היה שבב מעקב,והשבב המעקב הזה הוא דבר מחודש,הוא גם יכול לבדוק את הדופק לב,לחץ דם,
הכל,אני עכשיו מסתכל בזה.״ אמר,
״אוקיי...קריפי.״ מלמלתי בשקט,
״אני שומע אותך.״ אמר השוטר,התיישבתי על המיטה בחדרי,
״נו ו? תשמע.״ אמרתי ללא אכפתיות,
״את מודעת לזה שאני יכול להעלים אותך בפחות מ15 דקות,נכון? ואת תמצאי את עצמך בתוך חור,באמצע שום מקום.״ אמר ברשעות,ויכולתי להשביע שהרגשתי בחיוך על פניו,
״אתה..באמת מסוגל לעשות את זה?״ שאלתי בפחד,
למה הכנסתי את עצמי?
לפתע שמעתי צחוק מהטלפון,
״הו,אני בהחלט יכול לעשות את זה,אבל אל דאגה אני לא יעשה זאת.״ אמר בהחלטיות,
נשפתי אוויר בהקלה,הוא חולה בראש.
אבל חולה בראש מגניב,וחמוד.
לפתע הבטתי בארוני ונזכרתי בכל הדברים שהשארתי פו,
וצעדתי לכיוון הארון,
פתחתי אותו וירדתי על ברכי מוציאה את הקופסה הלבנה מלמטה,אבל לפני שהספקתי לפתוח אותה יד גדולה וחזקה נחה על פי,
התחלתי לנסות לצרוח,אך לא יכולתי,לא הצלחתי,
השוטר שמע הכל ולחש לי באוזניה:״הכל יהיה בסדר,זה אבא שלך,הוא לא יפגע בך,תזכרי על מה דיברנו.״
הקול המרגיע שלו הוא זה שהלחיץ אותי אפילו עוד יותר,
איך הוא יכול להיות כל-כך בטוח שאבא שלי לא יפגע בי?
איך הוא יכול להיות כל-כך רגוע?
נזכרתי במה שהתאמנו,להישאר רגוע מבפנים אבל להראות לחץ מבחוץ,קלי קלות,לא?
לפתע יד שניה הופיעה והניחה משהו לבן על אפי,
ולאט לאט ראייתי הפכה שחורה.
-
התעוררתי כשהרגשתי שמשהו לוחץ על ידי ורגליי,
פקחתי עיניים וראיתי שאני על הרצפה,אוקיי,
עד עכשיו הכל הלך לפי איך שהשוטר אמר,אני קצת רגועה,
כי אני יודעת שמה שהוא אמר באמת קרה,
ידיי היו קשורות מאחורי גבי,ורגליי היו קשורות גם כן,
על פי היה כמו איזה מין מתפחת לבנה שנכנסה קצת לפי,
ומנעה ממני לדבר,
זזתי קצת ודלת הכניסה השחורה נפתחה לרווחה,
נכנסו 2 אנשים גבוהים,רעולי פנים,ניסיתי לדבר אך המתפחת הזאת מפריעה,אחד מהגברים התקרב והוריד אותה ממני,
נשמתי עמוק,סופסוף אוויר.
הבטתי מסביב סורקת את החדר וישר פלטתי את כל השאלות שהשוטר אמר לי להגיד,
אוקיי הכל בסדר וקסי,תשחקי את עצמך לחוצה אפילו שאת לחוצה,
״מי אתם? מה אתם רוצים ממני? ולמה לעזאזל אני פה?!״
צעקתי בעצבנות,ולא מזויפת,אני עצבנית.
״וואו,מלא שאלות יש לך,אבל אני לא מתכוון לענות עליהם.״
אמר וניגש עליי,שיחרר לי את הידיים והרגליים,
ואני? מופתעת ומפחדת,השוטר לא אמר שזה יקרה,
הבחור השני התקרב עליי עם מזרק בידו?
״תרחיק את הדבר הזה שלך ממני!״ צעקתי וברחתי אחורה,
הבחור הראשון התקרב עליי והצליח לתפוס אותי,
הבחור השני באותו זמן התקרב עליי והזריק לי את מה שהיה במזרק,
הם התרחקו אחורה והביטו בי,
״מה אני פאקינג עכבר מעבדה? מה הכנסתם לי?!״
צעקתי עליהם,השוטר שמע את זה כי האוזנייה עדיין באוזני,
וישר נתן פוקדות לאנשים שכנראה היו לידו,
״הו,את כבר תדעי,תנסי לזוז תראי עם זה משפיע.״
אמר הראשון,אוקיי זה הבחור ה׳מבדר׳ והשני זה הבחור השתקן,
ממש מקסים,התחלתי לנסות לזוז,נעמדתי על רגליי,
ולא הצלחתי לעשות צעד אחד וכבר קרסתי על הרצפה,
מה לעזאזל?
לא הצלחתי להוזיז את הרגליים,
״למה אני לא מצליחה להוזיז את הרגליים? מה הכנסתם לי לגוף? לעזאזל!״ צעקתי וניסיתי בכול להוזיז את הרגליים,
אין שום תגובה.
לפתע גם גופי נעשה כבד,גופי נחבט ברצפה כמו אבן שזורקים,
ידי היו היחידות שיכלו לזוז,
״מגניב,זה פועל.״ מלמל הבחור הראשון,
אני מרגישה חסרת אונים,ויותר מזה,מבוישת,אני מרגישה כמו חולדה שמנסים עליה חומרים,והינה אני החולדה על הרצפה מנסה לזוז אך לא מצליחה,והמדענים עומדים ופשוט בוהים בי,
זה מפחיד,זה מצמרר,ואני מאוד רוצה להקיא.
״מה עשיתם לי?״ שאלתי כבר בלי כוחות,
והינה עוד יש השתתקה לי,ונפלה על הרצפה הקרה בכל חבטה,
אוי אלוהים.
״בואי אני יסביר לך,את מכירה את החיה שמכנים אותה דרקון? לא? יופי,יש חיה שהיא בעצם לטאה,קוראים לה לטאת כוח,
היא לטאה גדולה שמאוד מזכירה דרקון,ולכן מכנים אותה דרקון,ללטאת הכוח הזאת יש ערס שעם אפילו פוגע בך ריר קטן שלה,הוא יכול לשתק לך את כל הגוף,ולמלא זמן,
ובכן זה מה שנמצא עכשיו בדם שלך.״ אמר הבחור השני
סופסוף פותח את פיו,
אוי ואבוי,זה כמו בספידרמן רק שפה אני יהפוך ללטאוומן,
אני יהפוך לפאיקינג לטאה?!
״אוקיי,הבנתי, אתה הבדרן,ואתה אוססיבי ללטאות.״ מלמלתי לעצמי,
״אבל זה לא משפיע נכון? אני לא יהפוך ללטאה?״
שאלתי בציניות ואדישות,ממש כמו שהשוטר לימד אותי,
׳הם יודעים להריח פחד,אל תתני להם לעשות את זה,
תראי להם אדישות,ותהפכי כל דבר לצניות.׳ זה המשפט שהוא אמר לי,
״אני אוהב את ההומור שלך,את מאוד מזכירה את-״ לא סיים כי הבחור השני נתן לבחור הראשון מרפק לבטן,
את מי אני מזכירה?
הדבר היחיד שעלה בראשי היה,אבא.
ידי השניה גם השתתקה,יופי עכשיו אני שק חבטות,
אני מרגישה כמו סמרטוט ריצפה.
זה מביך,וזה משפיל.
-
התעוררתי שוב פעם,אבל הפעם על כיסא,
כיסא מחשמל,אוי לי פאקינג שיט.
איך הגעתי לכאן בכלל? מה אני עושה פה?
אני עדיין לא מצליחה להוזיז את הגוף.
הם יחשמלו אותי?!
הרמתי את ראשי במהירות,וראיתי שולחן,מאחורי השולחן
יש בחור רעול פנים,
ו2 הבחורים שהיו איתי מקודם עמדו לצידו,
״שמח שהתעוררת.״ אמר קול שגרם צמרמורת בגופי,
למה הקול הזה נשמע מוכר?
״התגעגעת עליי? קסלין?״ אמר והבחור שישב מאחורי הכיסא הוריד את המסכה,העיניים.
העיניים שלי,יש לו את העיניים שלי.
״ק-קסלין..?״ שאלתי בגימגום,מי זאת קסלין?
״הו,מתוקה שלי,את,את זאת קסלין.״ אמר הבחור שמתברר כאבי,
הוא נעמד,והתקדם לכיווני,הוא היה גבוה,שיערו היה שחור,
משקפי ראיה היו מונחים על אפו,
עיניו האפורות שחורות הביטו בי במבט שלא הצלחתי לפרש,
הוא ירד על אחד מעקביו מולי,
הניח את ידו על פניי,התכווצתי תחת מגעו,
״את יפה אפילו יותר ממה שזכרתי אותך.״ מלמל ואיך שראה שהתכווצתי ברח אחורה כאילו ראה את השטן,
הוא נעמד והלך לכיוון המקום ישיבה,
וואו,זה היה....מאוד מבלבל.
״הבא נתחיל?״ שאל אבי וחיוך אכזרי עלה על פניו,
אוי אלוהים,מי זה?
״למה הלכת לבית הישן?״ שאל אבי ולא עניתי ראשי היה מקובע על הרצפה,
לפתע מכת חשמל הקפיצה אותי וגרמה לי להיאנח בכאב,
״אני יסביר הפעם,את לא עונה את מקבלת מכת חשמל,
וכל פעם המכה תתחזק.״ אמר אבי,או שאני צריכה לקרוא לו ליאון 2,
״אני ישאל שוב,מה עשית בבית הישן?״ שאל ליאון 2
והניח את ידו על הלחצן,
״אני...אני רציתי לקחת משהו מהארון שלי.״ אמרתי בשקט,
״יש לי תחושה מאוד חזקה שאת משקרת,אבל בסדר,נמשיך לשאלה הבאה.״ אמר ליאון 2,
הדמעות דקרו את עיניי,למה בכלל חשבתי שאני אוכל לדבר איתו בהיגיון?
למה בכלל רציתי לחפש אותו?
אני טיפשה.
״היית במשטרה נכון? את לא חושבת שזה קצת חשוד שאת ישר מגיע מהמשטרה לבית הישן ואז נתפסת על ידנו,חשוד קצת לא?״
שאל ליאון 2,
״לא,בכלל לא חשוד,החבר שלי עבר תאונה וקראו לי למישטרה בגלל זה,ומהבית הישן תכננתי ללכת לבית חולים,אבל לא,
הייתם חייבים לחטוף אותי,ואני בכלל לא יודעת מה עם הבן זוג שלי.״ אמרתי עצבנית כי זה קצת נכון,
וואי אני מבולבלת הכל קורא מהר כל-כך.
״אוקיי....נשמע קצת הגיוני,רגע,יש לך בן זוג?״
שאל אבי כאילו הוא מתעניין,
״כן,עם הייתה חלק מחיי אולי היית יודע.״ אמרתי בעצבנות וסובבתי את ראשי הצידה,
לפתע עוד מכת חשמל מכה בגופי וגורמת לי לצרוח בכאב,
זאת הייתה יותר חזקה מהקודמת,
אני מרגישה חסרת אונים,אני לא יכולה להוזיז את הגוף,
והוא כואב,אולי אני צריכה להפסיק להתחצף.
״אני לא אוהב שאת מתחצפת,חוצפנית.״ אמר ליאון 2,
אלוהים יודע כמה שהם דומים,הם אפילו משתמשים באותו המשפט,
׳אני לא אוהב שאת מתחצפת,כלבה.׳ זה מה שהוא אמר לי,
הבטתי בו וראיתי רק את ליאון,
הוא קלט את מבט השנאה שלי וחישמל אותי שוב,
״למה את מסתכל ככה על אבא שלך,קסלין?״ שאל אבי,
עוד פעם קסלין?
״תפסיק לקרוא לי ככה! השם שלי זה וקסי!״ צעקתי והדמעות זלגו מעיניי,אני אפילו לא יודעת למה.
״וקסי? ממש לא,השם האמיתי שלך זה קסלין.״ אמר אבי וצחק כשאר את שמי הכנראה מזויף,
זה יותר מדי לנסות לעקל,אלוהים פשוט תקח אותי,
אני רוצה את אמא,אני רוצה להיות עם אמא.
הדמעות ירדו מעיניי,וכאילו הייתי בעולם משלי,אבי ואנשיו דיברו עליי אך לא שמעתי כלום,
מה קורה פה לעזאזל?!
הרמתי את ראשי בסיחרור,מקדתי את מבטי על אבי ולחשתי לו:״אני אגיד לך משהו,אתה מזכיר לי אותו כל-כך,ואני מטומטמת שיצאתי לחפש אחריך,הייתי נותנת לו להרוג אותי וזהו.״ הדמעות ממשיכות לזלוג מעיניי,
אני אפילו לא יודעת מה לחשוב כבר,האם באמת קוראים לי קסלין? מה שם המשפחה שלי?
איפה אני? מי אני? האם הבחור הזה שמולי הוא אבא שלי?
האם אמא שלי שמתה היא באמת אמא שלי?
האם בכלל פגשתי את ג׳ים באמת? או שזה סתם חלום מתוק?
הראש שלי מתפוצץ,אני לא יודעת מה שקר ומה אמת,
לפתע אבי קל מהכיסא ונעמד מתקרב עליי בזהירות:״מי ניסה להרוג אותך,קסלין?״ ולוחש בזהירות בקול מסוכן,
הרמתי את מבטי מביטה בו בתקווה,
״רגע,הוא אולי לא הצליח,אבל אתה כן תצליח,נכון?
אתה הרי חטפת אותי,חישמלת אותי,זה יהיה מאוד קל להרוג מישהי שלא חשובה לך.״ אמרתי,מרגישה לרגע מטורפת,
״בגלל זה אמא עזבה אותך,נכון? היא לא הייתה חשובה לך?
אז היא עזבה.״ אמרתי יותר לעצמי,
ראיתי את הפגיעות בעניו אך לא נתתי לזה לעצור אותי,
הוא גם פגע בי.
לפתע אני מרגישה שמחה שאני עובדת עם הfbi, כדי לתפוס את אבי,
״איפה אמא שלך?״ לפתע אבי שאל אותי ותקווה נשמע בקולו,
האם אכפת לו ממנה בכלל?
״מתה.״ אמרתי בקול והשפלתי אחרי זה את מבטי לרצפה,
כשראיתי טיפות על הרצפה יורדת ליד נעליו של אבי הרמתי את ראשי,וראיתי אותו בוכה,
עליה הוא בוכה? הרי היא הייתה לא חשובה לו,בגלל זה ברחה עם ליאון.נכון?
הוא הוריד את משקפיו,וירד על ברכיו,עדיין רחוק ממני,
האנשים שלו רצו עליו אל הוא עצר אותם עם הנפת יד,
״תקום מהריצפה המזויינת,שקרן!
היא לא הייתה חשובה מספיק בשבילך! בגלל זה היא ברחה עם ליאון! מה היא רצתה? אהבה?! תראה מה עשית!
ועכשיו שהיא למעלה רגועה,אתה פה מתעלל בבת שלה,
דם מדמך! או שאולי גם זה שקר ואני בכלל מאומצת.״
צרחתי את כל קולי,נשבר לי מהחיים המזוינים האלה!
״תגמור עם זה כבר,תתעלל בי תאנוס אותי תעשה בי מה שאתה רוצה! אבל תבטיח לי דבר אחד,שאתה לא תשאיר אותי פה,בעולם הזה,תבטיח לי שבסופו של דבר תהרוג אותי,תבטיח!״ צרחתי בבכי,אני רוצה למות!
אני רוצה את אמא.
הוא קם מהרצפה במהירות והתקדם עליי בכעס,
״שלא תעזי לדבר ככה,קסלין,אני לא יעשה לך כלום!״ הוא צרח עליי,
״אבל כבר עשית! תסתכל עליי!! יש לי פאקינג רעל בגוף ואני קשורה לכיסא מזוין שמחשמל אןתי!״ צרחתי,
הוא התיישב על הרצפה מולי דמעות זולגות מעניו,
אך גם מעיניי.
לפתע שמעתי רעש מהאוזן שלי,השוטר.
״עלינו על המיקום שלכם,תמשיכי להעסיק אותו.״
אמר השוטר ונשמע רציני יותר מתמיד,הנהנתי לעצמי,
״בבקשה,אל תשחק את עצמך כאילו אכפת לך! כי לא אכפת לך! עם היה לך אכפת ממני או מאמא שלי היא לא הייתה למעלה ואני לא הייתי קשורה לכיסא מחשמל.״ אמרתי בכעס,
אף פעם בחיי לא צעקתי או התעצבנתי ככה,ואני אשקר עם אני יגיד שזה לא מרגיש טוב,אני מרגישה מטורפת.
הוא לא העז להרים את ראשו ולהביט בעיניי,מה קרה?
לפני רגע דיברת איתי כמו משוגע וחישמלת לי את החיים.
״הגענו.״ אמר השוטר באוזן שלי,
ובדיוק באותו רגע נפרץ דלת החדר והוא ועוד כמה שוטרים בחליפות שחורות נכנסו עם רובים,
עוצרים את כולם,כולל אבי.
השוטר רץ עליי ושחרר אותי,ולזה לא ציפיתי,כי השוטר חסר הלב חיבק אותי.
דמעות חדשות מילאו את עיניי,נתתי לעצמי להתפרק עליו,
הוא הרגיש לי כמו אבא,אבא שמעולם לא היה לי.
חיבקתי אותו בחזרה ופרצתי בבכי,הוא ליטף את ראשי והרגיע אותי,ואז התכופף ולחש באוזני:״עבודה טובה,ילדה.״
חייכתי עליו חיוך קטן מבעד לדמעות,הוא המשיך לחבק אותי,
״תודה,גם אתה לא רע בכלל,בחור גדול.״ אמרתי לו תוך כדי מושכת באפי,
אני אוהבת את ההרגשה הזאת,ואני לא רוצה שהיא תיעלם.
אז נצמדתי עליו עד שיצאנו מהמקום המוזר שעליו הביאו אותי,
וכשהגענו לכיוון התחנה,לא רציתי ללכת.
״תשמרי על עצמך,אוקיי ילדה?״ השוטר fbi אמר לי וחייך עליי,
״ברור שאני ישמור על עצמי.״ לחשתי בחיוך,
ולפני רגע רציתי למות,גיחכתי לעצמי.
אני עכשיו שמה לב שאני מאוד דרמטית,אלוהים כמה פאקים
עשית כשיצרת אותי?
״ובחור גדול?״ קראתי עליו,לא רוצה שילך,
״כן?״ שאל והסתובב עליי,עכשיו שמתי לב כמה מרשים הוא נראה,עם החליפה והשיער השחור שלו שמסודר לאחור,
עניו השחורות שהביטו בי בחיבה וחמימות,
ממש הרגשה של אבא.
״תשמור על עצמיך,בשבילי,אוקיי?״ אמרתי חלושות,
״ברור,אף אחד לא יכול לפגוע בי,זוכרת? אני יכול להעלים בן אדם בפחות מ15 דקות.״ אמר בגאווה ועשה שרירים בידיו,
צחקתי וישר הצחוק התחלף בדמעות,
אצתי עליו וחיבקתי אותו,לא רוצה לעזוב,
״היי,מה קרה?״ שאל וחיבק אותי בחזרה,
״אני....אני לא רוצה שתלך! בבקשה,תשאר איתי.״ אמרתי עליו מתחננת,
הוא הפריד בין החיבוקים שלנו והוציא מהכיס שלו פתק,
״זה הכרטיס של החברה שבא אני עובד בה,קחי את זה,תבואי תבררי אותי מתי שמתחשק לך,יש לך את האישור המיוחד שלי.״ אמר ובחיוך וחימם את ליבי,
חטפתי את הכרטיס וניגבתי את הדמעות,
״אתה יודע? אתה כל-כך חסר לב אחרי הכל.״ אמרתי לו בחיוך,
הוא צחק טפח על ראשי והתקדם לתחנה,
חייכתי והסתובבתי ללכת לבית של ג׳ים,נכון,ג׳ים!
הזמנתי מהר מונית,ושילמתי לה את כל הכסף שהיה עליי,
רק שתגיע מהר ככול האפשר לג׳ים,
איך יכולתי לשכוח,כשהמונית נעצרה בפתח הבית חולים יצאתי בריצה לכיוון הקבלה,
״ג׳יימס לייק! איזה קומה הוא?!״ שאלתי בלחץ את האישה בקבלה,
״קומה 3,חדר 203 מי את?״ שאלה ולא היה לי זמן בכלל להגיד לה רצתי למעלית וצעקתי לה:״בת הזוג שלו!״
לחצתי על הקומה השלישית וחיכיתי בטירוף שבמעלית תגיע כבר,
הסתובבתי והבטתי בעצמי,במראה,הזדעזעתי כשראיתי איך אני נראת,שערי מבולגן,בגדי מלוכלכים,
פניי רטובות עדיין מדמעות,הכרטיס של השוטר עדיין בידי,
סידרתי מהר את מה שיכולתי,ועשה עלית נפתחה נתתי גז,
199
200
202
203!
פתחתי את הדלת בחבטה,ועיניי נפלו למראה ג׳ים מנשק בחורה אחרת,מה לעזאזל?!

אוקיי,
הפרק של ההמשך יעלה היום,מקווה שתהנו מהפרק,
תודה רבה על כל הערכה!❤️
וחשוב לי להגיד שעם מישהו לא אהב את הספר,
שלא יקרא אותו,אני לא מכריחה אף אחד לקרוא אותו,
וזהו תודההה❤️❤️❤️