Thug on a motorcycle/בריון על אופנוע [1]

Part 17

-וקסי,קסלין-
עיניי נעשו מטושטשות מהדמעות שזלגו מהן ללא הפסקה,
מה הולך פה? שאלתי את עצמי נואשות,
״ג׳ים..?״ גמגמתי את שמו,הוא ישר התנתק ממנה והביט בי,
שום רגש לא הופיע בפניו,
״למה?״ שאלתי בבכי,כל מה שעברתי היום לא הספיק?
הבחורה הביטה בי בגועל,סרקה אותי מלמעלה עד למטה,
״תעופי מפה,הומלסית,את מפריעה לי ולחבר שלי.״
אמרה בגועל והתיישבה על המיטה של ג׳ים תופסת בידו,
היא כל-כך מוכרת לי,אבל מאיפה?
וחשבתי שיותר כואב מהיום לא יכול להיות לי....
הרמתי את ידי לעיניי וניסיתי לנגב את הדמעות,אך עוד דמעות כיסו תוך שנייה את עיניי,
״איזה חלק שאמרתי היה לא ברור לך? תעופי לנו מהחדר,
הומלסית.וגם,יש לך ריח מגעיל את מסריחה את החדר.״
אמרה הבחורה,המילים שלה לא פוגעות בי.
אבל הבן אדם שיש על המיטה והסתכל עליי כאילו אני חיה פצועה,כן.
״ריאן,צאי שניה אני רוצה להגיד לבחורה הזאת משהו.״
אמר ללא רגש,ועוד חתיכה מהלב המזורגג שלי נשברה,
הבחורה העונה לשם ריאן נישקה לשפתיו ויצאה מהחדר כשהיא נתקעת בכתפי,
״תסביר..״ ביקשתי בשקט ונעמדתי במקומי לא מסוגלת לזוז,
״אני לא רוצה אותך,את סתם היית משחק.
עכשיו תביני את זה ותעופי מפה.״ אמר בכעס,הדמעות ירדו מעיניי ללא הכרה,
איך יכולת ג׳ים?
״אני הייתי משחק?...״ שאלתי בלחש,
״כן.״ ענה בהחלטיות. כל הזמן הזה? משחק?
״אתה לא הג׳ים שאני הכרתי,הג׳ים שהציל אותי ונתן לי בית לגור בו.״ לחשתי בשקט,
אך כעס נשמע בקולי,
איפה הג׳ים הזה?
הוא לא ענה,מבטו היה מקובע על נקודה לא ברורה בחדר,
״איפה הג׳ים שהכרתי? איפה הג׳ים שאתהבתי בו?״ שאלתי בבכי,
״לא כאן יותר,הלך ולא חזר.
עכשיו תזדייני לי מהעיניים.״ אמר באכזריות,
הסטתי את מבטי הצידה נושמת עמוק,הרמתי את ידי והצבעתי על שנינו,
״אז זהו? זה נגמר?״ שאלתי והצבעתי שוב עליי ועליו,
״כן,ואני לא רוצה לראות את הפנים שלך שוב,זונה.״
אמר בחוסר רגש,באכזריות.
שמעתם את זה? כי אני כן.ואני בטוחה שגם כל הבית חולים,
זה היה הרעש של הלב שלי,הוא נשבר לרסיסים.
הסתובבתי פתחתי את הדלת בסערה ורצתי חולפת על פני ריאן המחייכת,זונה.
רצתי למעלית ונתקעתי בגוף קשיח,מרקוס.
״וקסי? מה קרה?!״ שאל ותפס את 2 ידי מלהסתיר את פניי,
״אני לא יודעת! למה שלא תשאל את אח שלך ואת החברה החדשה שלו?״ שאלתי בבכי התנתקתי מידיו וברחתי נכנסת למעלית,
לא היה לי כסף להזמין מונית,בזבזתי הכל.
הלכתי ברגל לכיוון הבית של ג׳ים כדי לקחת את כל החפצים שלי,אני לא נשארת שם אפילו לא דקה.
אבל כשאני יגיע לשם יהיה כבר ערב,ואין לי טלפון.
אבל בכל זאת הלכתי.
-
ובאמת צדקתי הגעתי בערב,נכנסתי לבית רק אחרי שמרקוס פתח לי את הדלת מכיוון שדפקתי,
הוא באמת חשב שאני יפתח את הדלת לבית שלא שלי?
רצתי ללמעלה ולקחתי את התיק שלי מכניסה את כל הדברים שלי לבפנים בפזיזות,לפתע דלת חדר המקלחת נפתחת וג׳יימס לייק יוצא ממנה,רק עם מגבת,
הוא הביט בי בבילבול,מעניין של מה בדיוק,זה שאני עוזבת או זה שאני נמצאת לו בחדר אחרי שקרא לי זונה.
לא הבטתי בו,שמתי את התיק על גבי וכשפתחתי את הדלת
לא הסתובבתי אך לחשתי לג׳ים:
״אני רק רוצה להגיד,מזל טוב,על החברה החדשה,ועוד משהו,
עם כל מה שעברתי בחיי,הדבר הכי הדבר שהכי הצטערתי עליו היה לתת לך להיכנס לליבי.״ טרקתי את הדלת
ורצתי במדרגות,שמעתי מישהו קורא בשמי המזויף והסתובבתי,
מרקוס.
״מרקוס...״ לחשתי בבכי ורצנו אחד לשני,הוא חיבק אותי חזק
ובכה?
״אני מצטער שיש לי אח בן זונה,אבל בבקשה ממך,אל תעזבי.״
לחש לי בבכי ויכולתי לשמוע את הכאב בקולו,
״מרקוס,בבקשה אל תנסה לעצור אותי ותהפוך את זה ליותר קשה ממה שזה כבר.״ אמרתי בבכי והתנתקתי ממנו,
״אל תשכחי אותי,את באמת חשובה לי.״ לחש והוריד את ראשו דמעות נופלות על הרצפה,
״אני לעולם לא אשכח אותך,את תמיד היית ותשאר האח הגדול שמעולם לא היה לי.״ אמרתי בחיוך צדדי,
הסתובבתי והלכתי משם.
-
הסתובבתי ברחובות כמו הומלסית שדרסו לה את הלב,
ביקשתי מאישה נחמדה שיחה,והקשתי את המספר של השוטר,
״הלו?״ שמעתי את קולו,
״היי,בחור גדול.״לחשתי בשקט עוד שניה מתפרקת לפני פניה של האישה,
״וקסי?״ שאל השוטר והמהותי לכיוון הטלפון,
״אתה יכול בבקשה להגיע לרחוב########? מהר?״
שאלתי בשקט כל סף שבירה,
״2 דקות אצלך.״ אמר וניתק את השיחה,
״תודה רבה גברתי.״ אמרתי לה בשקט החזרתי לה את הטלפון והורדתי את ראשי,
״את באמת ילדה טובה ומקסימה,מי ששבר לך את הלב לא יודע מה הפסיד.״ אמרה האישה ליטפה את פניי בחמימות,
ועם המילים האלה הלכה לדרכה,התיישבתי על ספסל שמצאתי הנחתי את ראשי על ברכי,ובכיתי.
״וקסי,אלוהים מה קרה לך?״ שאל השוטר והגיע עליי נעמד מולי,
״זה לא וקסי,זה קסלין.״ מלמלתי והרמתי את ראשי,
עניו נפערו למראה שלי,וזמן קצר אחרי הפכו לאפלות,שחורות ממש כמו הלב שלי.
״מי גרם לך להראות ככה?״ שאל בקול מסוכן,
פרצתי בבכי וחיבקתי אותו חזק הוא החזיר לי חיבוק ונתן לי להירגע,אחרי זה נכנסו למכונית שלו וספרתי לו על כל מה שקרה,
״את רוצה שאלך לטפל בילד הזה?״ שאל אותי בפנים רציניות,
״לא,אני פשוט רוצה הביתה,הבית שלי? הוא חדש עכשיו?״
שאלתי והנחתי את ראשי על משענת הכיסא,
אין לי כוח כבר.
״ברור,את אקפיץ אותך לשם תתארגני ונלך לאכול משהו.״
אמר והתחיל בנסיעה לבית שלי,
״בחור גדול?״ שאלתי והבטתי מחוץ לחלון,
״כן?״ שאל כשפנה ימינה והמשיך ישר,
״מה השם שלך?״ שאלתי,
״השם שלי הוא קפטן סנטיאגו,אבל את יכולה לקרוא לי קופר,
סנטיאגו זה שם משפחה,קופר זה השם שלי.״ הסביר לי,
״אוקיי,קופר.״ לחשתי בחיוך קטן,
הגעתי לבית שלי,שעכשיו נצבע כולו בלבן במקום שחור,
״וואו.״ לחשתי בשקט וחייכתי,
״בואי נבדוק את הבפנים.״ אמר ונכנסו הוא הקליד קוד גישה,
״אה ובניתי לך קוד גישה,הקוד הוא 2978,רק אני יודע אותו.״
אמר לי כדי להרגיע אותי,
הנהנתי ברוגע,ונכנסו לבית היה ריח של חדש,
ריח נעים של ורדים.
״וואו!״ צעקתי בהתרגשות כשראיתי את הסלון הלבן,
קופר צחק וכשנכנסתי למטבח צרחתי מהתרגשות,
״תסתכל! הכל לבן.״ צעקתי בקול,והצבעתי על כל המטבח,
קופר המשיך לצחוק,
בסלון היה שטיח לבן וגדול על השטיח היה שולחן שקוף,
והיה ספה לבנה עם כריות פרווה מונחות בכל צד,
הטלווזיה ישבה על שידה קטנה וארוכה בצבע לבן,
ועציצים ירוקים קטנים וגם גדולים קישטו את כל הסלון,
המבטח היה גם כן לבן,תנור לבן,3 כיסאות בר לבנות וגדולות,
הבר היה גם כן בצבע לבן,וגם השיש,והכיור.
״בוא!״ צעקתי לו בהתלהבות ורצתי לקומה למעלה,
״יא!!״ צעקתי כשראיתי שיש לי חדר גם כן לבן,עם ורוד.
המיטה והארון היו לבנים,הכריות והשטיח על הרצפה היו בצבע ורוד,והיה וילון שגם כן הוא בצבע לבן,
״איזה יפה.״ לחשתי כשראיתי שידת איפור על כל מני תכשירי איפור ויופי,
״תודה!״ צעקתי לקופר וחיבקתי אותו חזק,
הבטתי לעבר החדר שלי אימי,קופר קלט את מבטי,
״אל תדאגי,הכל פונה.את יכולה להציע למישהו או מישהי,ואני מעדיף שזאת תהיה מישהי,לגור איתך פה.״ אמר וליטף את ראשי,
״זה רעיון טוב!״ אמרתי נחרצות,בהתלהבות,קופר צחק ומלמל משהו כמו:״את משהו מיוחד ילדה.״ כשירד למטה,
התקלחתי והתלבשתי מהר,מנסה לא להיזכר בדברים עצובים,
כמו:אמא,אבא,ג׳ים,מרקוס,ליאון.
אני אעשה התחלה חדשה.
לבשתי שימלה לבנה ארוכה שמכסה את כל רגליי,
אבל למעלה היא לא ארוכה,כמו גופיה.
השימלה הייתה צמודה ויפה,התאפרתי והברשתי את שיערי,
שמתי עגילי חישוק מזהב אמיתי,
טבעות צמידים,ולא שוכחת לסדר את השרשרת של אמא שלי,
ירדתי למטה וראיתי את קופר יושב בסלון,
״היי! לקום,שלא תלכלך לי את הסלון החדש והיפה שלי.״ אמרתי לו נחרצות וסימנתי בידי שיקום,
הוא צחק וקם מהספה,
״את נראת יותר טוב ממקודם.״ אמר והכניס את הטלפון לכיס שבמכנס הג׳ינס שלו,
״סלח לי? אתה רומז שהייתי מכוערת?״ שאלתי בכעס עם ציניות,
״אכן.״ אמר וצחק מתקדם לכיוון הדלת,
״חוצפן!״ צרחתי לו כשהוא ברח לכיוון המכונית שלו,
שהתבייש לו.
לפתע ג׳ים קפץ במוחי,כל החיוך והמצב רוח ירדו בשניה,
התקדמתי לרכב עם פרצוף תחת,
״אל תשאל,כי אתה כבר יודע.״ אמרתי לקופר כשנכנסתי,
״אני באמת רוצה ללכת להרביץ לו.״ אמר בשקט והתחיל בנסיעה,
״היי,קופר?״ מלמלתי,משחקת בידיי,
״כן?״ שאל והביט בכביש,
״תודה לך על הכל,זה באמת לא מובן מאליו.״ אמרתי לו
ועוד שניה התחלתי לבכות שוב,
אני חייבת להפסיק להיות כזאת רגשנית,
״אל תודי לי,אני עושה את זה כי אני רוצה לעשות את זה,
אני רוצה לעזור לך,״
אמר ופנה שמלה,
״קופר,יש לך אישה?״ שאלתי מתעניינת עם יש לו משפחה,
״למה את רוצה לדעת? את דלוקה עליי?״ שאל בחיוך,והרים גבות לכיווני,
״מה? לא איכס! יש לך? כן או לא.״ אמרתי אבל חייכתי,
״כן יש לי אישה,קוראים לה גלוריה״ אמר בחיוך חלומי,
גיחכתי,
״מישהו כאן מאוהב.״ אמרתי בחיוך והרמתי גבות,
״תסתמ-״ בא להגיד אך קטעתי אותו,
״מ.א.ו.ה.ב.״ אמרתי בהחלטיות,וחייכתי עליו,
הוא צחק והמשיך בנסיעה,
״אני יכולה לפגוש אותה?״ שאלתי בהתלהבות,
״ברור שאת יכולה,תבואי מתי שבא לך,אני ישלח לך את הכתובת שלי.״ אמר וחייך עליי,
״אממ קופר,אין לי טלפון.״ אמרתי בביישנות,
״מטופל,מחר תקבלי את הטלפון.״ אמר,
״וואי,אני עומדת להפוך להיות סוכנת fbi." מלמלתי לעצמי בהחלטיות,
״ממש לא,זה מסוכן.״ אמר לי,
״דבר ראשון,אתה לא אבא שלי,דבר שני אתה סוכן בעצמך,
״
אמרתי לא מבינה מה הולך כאן,
״דבר ראשון,את לא הבת שלי,אבל אני עדיין אחליט עלייך,
דבר שני אני גבר זה משהו אחר.״
החזיר לי באותו מטבע,
״קופר סנטיאגו,האם אתה מזלזל בבנות?״ שאלתי אותו בכעס אבל בחיוך על שפתי ושילבתי את ידי,
״לא,ממש לא.אבל עלייך אני מפחד.את כמו הבת שבחיים לא הייתה לי.״ אמר בחיוך קטן,
חייכתי ״ואתה כמו האבא שבחיים לא היה לי.״ אמרתי בחיוך,
״אבל כן היה לך,2.״ אמר מבולבל,
״הם לא נחשבים.״ אמרתי בכעס,
״אוקיי,צודקת,את אוהבת מקדולנס?״ שאל אותי,
הנהנתי נמרצות,
״ברור מי לא?״ שאלתי כלא מאמינה,
״אישתי.״ אמר בחיוך נשפתי אוויר בחדות,
״אני עכשיו חוששת לפגוש אותה..״ מלמלתי וקופר צחק,
״אל תדאגי,את תואהבי אותה.״ אמר לי וטפח על ראשי,
ויצאנו מהרכב מזמינים מקדולנס,אוכלים צוחקים ונהנים,
ובאותו רגע הבנתי כמה דמות אבהית הייתה חסרה לי,
והבנתי מה אני צריכה לעשות כדי להרחיק את ג׳יימס ממחשבותיי,להיות עסוקה.

קצת לא צפוי שהם יפרדו,לא?
אבל אל דאגה!
יש אולי קצת פרקים,
אבל הספר מתקרב לסיומו,והספר הבא יצא גם כן עליהם,
זה יהיה ספר המשך.
תודה על הכל!!
❤️❤️❤️❤️