חרב האור עשוית המתכת הבוהקת ריחפה מהמקום שבו הונחה לצד חלון התצפית של החללית הקטנה, לוק מרים אותה באמצעות ה'כוח' ובוחן אותה, מנצל את הפעם האחרונה שיוכל להשתמש ב'כוח' בפתיחות, את הפעם האחרונה שיוכל להיות פתוח וגלוי לגבי זהותו. כשיגיע לאלרואה, הוא יצטרך לשקר ולהסתיר על בסיס יומיומי, להתחבא ולברוח ממי שהוא באמת, ממשמעות חייו - להיות ג'דיי.
הוא ידע שמה שהוא עושה נקרא לנוס מגורלו, מהבעיות שלו, מהדבר שהוא אמור לעשות באמת, אבל הוא העדיף לא לחשוב על זה יותר מידי, לא להכניס את עצמו למעגל האשמה האינסופי שאין דרך לצאת ממנו.
בלכתו לאלרואה, הוא רק דחה את הבלתי נמנע - להיפגש עם אביו ולנסות להחזיר אותו לצד המואר.
לוק ניער את ראשו, מנקה את מחשבותיו ומסיט את תשומת ליבו אל חרב האור שלו.
חרב האור כבר לא הייתה באותו המצב החדש והנקי שבה הייתה כאשר רק בנה אותה, סימני חלודה הופיעו על קצותיה ושפשופי שימוש צצו על המקומות שבהם לוק נהג לאחוז בה כשזינק להגן על תושבי הגלקסיה וכשהתאמן בסתר בבקתתו בהנחייתו של אובי ואן.
הוא הוריד את חרב האור באיטיות אל כף ידו הפתוחה, שם היא העבירה בו תחושה של קור שוטף אך מנחם שלוק למד לאהוב במהלך השנים.
הוא לפת אותה בידו והדליק אותה, נותן ללהבה הירוק להאיר את פניו, לסנוור מעט את עיניו הכחולות עם זוהרה הבוהק.
לוק הושיט אותה מול פניו בתנוחה מוכנה ללחימה והניף אותה סביבו בתנועה חלקה ומיומנת, מדמיין את עצמו נלחם בפלוגות הסער בשביל החלשים שלא יכולים להילחם כמו שעשה בשלושת השנים בטאטואין, בשלושת השנים שפיצלו את זהותו לשני אנשים שונים ונפרדים - הנער האלמוני והבלתי נראה שאף אחד לא שם לב אילו, ולוחם החופש הנועז שהיה חלק ממסדר נכחד ושבורך ביכולות על טבעיות.
"שלום לוק, אני רואה שאתה קצת עסוק ברגע זה," רוחו של אובי ואן התגשמה בפינת תא הטייס והוציאה את לוק מדמיונותיו.
"אובי ואן, דווקא הגעת בזמן טוב," לוק הניח את חרב האור שלו על כיסא הטייס והתפנה כדי לדבר עם מאסטר הג'דיי המנוסה שגופו זהר באור כחול.
"רציתי לדבר איתך על המסע הקטן שלך לאלרואה," הוא אמר, לוק אפילו לא תוהה לרגע איך הוא יודע שהוא כעת בדרכו לשם.
"מה אתה רוצה להגיד לי?" שאל לוק, חושש שמא לנסוע לאלרואה הייתה טעות שאובי ואן יחשוף בפניו עכשיו, כאשר כבר מאוחר מידי.
לדבר עם אובי ואן לפעמים היה כמו להביט במראה שמשקפת את כל הפגמים שנסתרים מעיניך, את כל הטעויות שבלתי נראות לאדם מלבדו, לטוב ולרע.
אולי זאת הייתה החוכמה הרבה הטמונה בשנותיו הארוכות, אולי זאת הייתה העובדה שהוא רוח שהתקיימה מעבר לזמן ולחלל, ואולי זאת הייתה אישיותו הבוחנת והמהורהרת.
YOU ARE READING
לא נורמלי - לבד מול האפלה ~הסתיים
Fanfiction*חובה לקרוא את הספר הראשון בסדרה: 'לא נורמלי' לפני שקוראים את הספר הזה* לוק שבור. אביו, שהיה פעם אביר ג'דיי חכם ועוצמתי, פנה לצד האפל כדי להגן עליו, ובמהלך כך שכח אותו והפך לדארת' ווידר חסר הרחמים. עכשיו, שלוש שנים אחרי, לוק נמצא על חללית המורדים, ב...
