לא נורמלי - לבד מול האפלה ~הסתיים

פרק 7

החללית של לוק נחתה באיטיות על הרצפה המתכתית הרטובה של מנחת החלליות באלרואה, גשם ניתך על חלון התצפית שמול עיניו של לוק ועננים אפורים ועבים מונעים מאור השמש לחדור לכוכב הלכת.

לוק ירד מהחללית ומשך את מעילו העשוי מבד נוגד מים קרוב אל גופו, תיק המסע שארז לעצמו על גבו ופניו מכוסים טיפות מים למרות הברדס שהיה על ראשו.

דלת החללית נסגרה מאחוריו באוטומטיות והוא התרחק ממנה בהליכה מתונה, יוצא דרך השער החורק של מנחת החלליות אל עבר העיר שנחת בה, העיר היחידה שבה היה מנחת חלליות מסודר.

הוא ידע כי זו העיר היחידה שבה הבר מהחיזיון שלו יכול להיות, שאר הכוכב היה רק שממה ביצתית אחת גדולה עם כמה בתי חקלאים מזעריים שמפוזרים במרחק גדול אחד מן השני. הוא היה בטוח שימצא את מבוקשו פה, רק לא ידע היכן.

לוק סידר את הברדס שלו והמשיך ללכת ברחוב, עיניו נעות בין אור חם אחד לאחר, מוחו קורא את כל השלטים והסימנים שהצליח לקלוט בחשכה האפרפרה.

אף אחד מהאנשים המשוטטים אפילו לא העיף מבט לכיוונו, אף אחד מהם לא טרח להסתכל לעבר הנער עם המעיל האפור ותיק המסע, ולוק לא ידע מה הוא חושב לגבי זה.

מצד אחד, הוא לא אהב את תשומת הלב ואת אור הזרקורים, לא אהב שכולם חושבים עליו דברים מסוימים רק בגלל העובדה שהוא ג'דיי. אבל מצד שני, הוא גם רצה שיתייחסו אילו, שיחייכו לעברו, שידאגו לו ושהוא ידאג להם בחזרה.

לוק חש מבולבל, קרוע בין שתי בחירות שאף אחת מהן לא טובה מהשנייה. להיות מוצף עד כלות הנשמה באנשים שמתעניינים בו, או להיות בודד, גלמוד ובלתי נראה בלי אף אדם לצידו.

הוא חשב שללכת לאלרואה ירחיק אותו מבעיותיו, יגרום לו להרגיש שלווה וסיפוק מלעזור לתושבים. אבל הוא טעה. הביקור שלו רק גרם לבעיות חדשות לצוץ, להיחשף בפניו.

הוא לא יכול לחיות עם יותר מידי אנשים שמצפים ממנו לכל כך הרבה דברים ושופטים אותו , אבל הוא גם לא יכול להיות לבד, בלי אף אדם שיקשיב לו ויחבק אותו, בלי אף אדם שאפשר לסמוך עליו כאשר העניינים הופכים למסובכים וקשים.

דמעה סוררת בודדה זלגה מעינו כאשר המשיך ללכת בגשם האינסופי, ברחובות הרטובים והאפלים. לאט לאט, עוד דמעות הרטיבו את לחיו האדומה כאשר הכובד של הבדידות החל לנחות עליו כמו עלטה שחורה וכבדה.

אין לו את אביו, אין לו דרך לתקשר עם אובי ואן.

לוק המשיך לצעוד, וכאשר ראייתו היטשטשה מדמעות מלוחות וכתפיו משוכות למטה כאילו רצה להתמזג בצללים ובמטר, האנשים האחרים ששוחחו לידו ברחוב נדמו לו כאילו חדלו מלהתקיים, והעולם נדמה לו כמו מקום מעט חשוך יותר.

~~~

לוק סקר בעיניו את הסמטה החשוכה והצרה שרגליו לקחו אותה אליה, תר אחר הבר שראה בחזיונו.