לא נורמלי - לבד מול האפלה ~הסתיים

פרק 19

"אני לא רק לוק סקייווקר, אני הבן שלך!"

זוהי המחשבה היחידה שעלתה במוחו של לוק כאשר שמע את דבריו של דארת' ווידר שסוננו מפיו ועוותו על ידי קולטני קולו המכניים. לא מחשבה על מנוסה כמה שיותר מהירה מהמקום, גם לא מחשבה זועמת על כל הסבל שגרם לגלקסיה.

הדבר היחיד שיכל להעלות על מוחו היה כאבו האישי, הפרטי, האחד ששיסף את ליבו ברגע בו אנאקין סקייווקר הפך לדארת' ווידר והכריז בפניו כי הוא לא אביו עוד. לוק כמעט לא יכל לחשוב על עתיד הגלקסיה, על המורדים, על אלרואה או על אובי ואן. באותה השנייה הבודדה, זה היה רק הוא, אביו, ודארת' ווידר, המכשול המונע ממנו להשיב אותו בחזרה לטוב.

הוא היה חייב להחזיר אותו, היה חייב למצוא את המילים הנכונות בתוכו שישכנעו אותו להתרחק מהצד האפל כמו האש שהוא באמת.

"אבא. זה אני, הבן שלך. אתה לא זוכר אותי? אתה לא זוכר איך היינו משפחה, פעם, לפני שנהפכת למשרת הקיסר? זה יכול לחזור להיות ככה, אם רק תשחרר מהשנאה שלך," אמר לוק, דמעות קטנטנות מזדחלות לתחתית עיניו וגורמות להן להיראות כאילו הן נוצצות בחשכה באור לבן, כמו זוג כוכבים בוהקים.

"אתה לא הבן שלי," הצהיר ווידר, "אתה הג'דיי האחרון. ואת הג'דיי האחרון, צריך להשמיד."

הוא ניתק את חרב האור העבה שלו מחגורתו ושלף אותה לצידו, הנדן הכסוף מוציא מתוכו להב אנרגיה מזמזם בצבע אדום כדם, מגפיו הגבוהות של דארת' ווידר משמיעות קול מתכתי כאשר התקרבו אט אט ללוק המבוהל.

הג'דיי הצעיר הדליק את חרב האור הירוקה שלו במהירות, מספיק במאית השנייה הפנויה שנותרה לו לחסום את מכת הפתע שווידר כיוון לעברו ובכך להגן על עצמו. הוא לא ידע בכלל איפה נמצא האדם במסכה, הוא בקושי ראה אותו מכיוון שהתמזג במקצועית בצללים, אבל ה'כוח' היה איתו, וזה הספיק כדי להשאיר אותו בחיים.

דארת' ווידר אחז בשתי ידיו בחרב האור שלו והכה בעוצמה בלתי ניתנת לתיאור בגוף האדם שהיה פעם בנו, לוק חוסם את המכה בכל כוחו ומושיט את ידו כדי לדחוף את ווידר באמצעות ה'כוח'.

ווידר התנגד לדחיפה, אבל הוא עדיין נהדף מעט וגופו התרחק מלוק, שהמקום בו עמד היה צבוע כמעט כולו בירוק עשיר. לוק הוריד את ידו והוציא נשימה כבדה לחלל, כאילו מאמץ אדיר הוסר מעל כתפיו. לדחוף את דארת' ווידר הייתה משימה לא קלה, היצור שהיה מחצית אדם מחצית מכונה התנגד בכל כוחו למהלך שלוק ביצע וגרם לגופו להיות יותר כבד דרך ה'כוח', פחות קל להזזה.

לוק נטע את רגליו ברצפה המתכתית הקרה ועמד בפישוק שייצב אותו והחדיר בו ביטחון וכוח מסוים כאשר החזיק את חרב האור הבהירה שלו מולו, מחכה לתקיפתו הבאה של ווידר, דמו פועם באנרגיה וחושיו חדים מאי פעם.

ארגז עץ מהוקצע התרומם מפני הקרקע עליה נח והוטח בעוז לעבר לוק, הגעתו המפתיעה תופסת את הג'דיי הצעיר ברגע קצר של הלם וגורמת לו לא להספיק להגיב בזמן לתקיפה ובכך ליפול על בטנו בתבוסה, עורו הופך לאדום כאשר פגש במתכת הקפואה.