לא נורמלי - לבד מול האפלה ~הסתיים

פרק 10

לוק מייד סתם את פיו באינסטינקטיביות כאשר התעורר והבין שצרח מהסיוט הנורא שחלם לפני כמה שניות בודדות, מפחד שאולי מישהו שמע אותו ויחליט לתקוף אותו או לחטט ולשאול מה קרה.

הוא התרכז וניסה לשמוע מה קורה מבעד לדלתות הדקות דרך אוזניו, נחירות חזקות ורועשות נשמעות מאזור הקבלה, בוקעות מפיו הפתוח של האיש המנומנם שישב מאחורי הדלפק הקטנטן, רדום על כיסאו ומרוח עליו.

הנער נרגע ונשם עמוקות, מרשה לעצמו להתעצב מעט מהחלום שהיה לו, מהתקווה הקלושה שאולי הפעם הוא יגמר בטוב, שאולי הפעם סוף סוף יזכה לחבק את אביו במימד האחר והמוזר הזה, ולראות אותה מתפוגגת כנגד עיניו כאשר אביו, שגופו הבהב והפך לזה של ווידר, דקר אותו בחרב האור שלו.

אף אחד מהחלומות או החזיונות שלו לא היו טובים, הם אף פעם לא היו טובים, אבל האחד הזה... היה נורא מכולם. הוא לא הראה לו עתיד חסר תקווה או עוד קרב אכזרי עם דארת' ווידר באותו החדר השחור ומלא הקופסאות שרדף אותו, הוא הראה לו את האמת, את פחדיו הגרועים ביותר, את ניפוציהם של חלומותיו, את האפלה שבתוך עצמו.

לוק ידע שדארת' ווידר סבל בדיוק כמו שהוא סבל, שהם חלמו את אותו החלום והצליחו, לשנייה בודדה, להיפגש דרך ה'כוח'. הוא גם ראה את עצמו בתור מישהו אחר, מישהו שלא רצה להיות, מישהו ששיקף את כל הדברים שהדחיק בעצמו. 

הוא ראה את בנו, בנו שגידל בעצמו, בנו שהנחיל בו את כל הערכים שהוא פעם האמין בהם, את כל הערכים שפעם חי על פיהם.

המחשבה הורידה את מצב רוחו של לוק, וגרמה לו להרגיש רק יותר אבל על אובדן אביו. זה מצחיק איך אפשר להרגיש אבל על אדם שבכלל לא מת.

הוא יישר את בגדיו והחליק את שיערו עם ידו, קופץ ממיטתו ומניח את תיקו על גבו, בודק את השעון שמעל הדלת חדרו ונבהל למראהו.

השעון הקטן הציג את השעה 1400, השעה שבה קבע להיפגש עם מיילס וחברותיו המורדות, השעה שבה היה כבר אמור להגיע למסעדה של אחת מחברותיו, ולראות למי הוא אמור לעזור בפעם הראשונה.

והוא איחר. זמן היה דבר מוזר באלרואה, כפי שלוק כבר החל לשים לב, שעות היו רק מספר אלקטרוני מתחלף על השעון, ובוקר ולילה היו רק מילים, שכן הכוכב היה מכוסה בעננים אפורים שחסמו את אור השמש וגרמו לכוכב להיות שרוי בחשכה תמידית למשך כל שעות היממה.

לוק החליט שלא לבזבז זמן ולבש במהירות את מעילו נוגד המים, זורק את תיק המסע שלו על גבו ומוודא שנית שהוא סגור, לא רוצה שחרב האור שלו תיפול לידיהם של חיילי האימפריה או של אזרחים הרואים את הג'דיי רק בתור שמועה מרוחקת ומנוכרת מעולמם.

הנער יצא מהר ככל יכולתו מהדלת החורקת וירד במהירות במדרגות החלקלקות והתלולות, קופץ מהן אל תוך שלולית רדודה אך גדולה שגרמה לכל מגפיו ומכנסיו להירטב ולהיספג במים עכורים, מנתר ממנה ורץ לעבר בניין אחר עם סולם שהיה צמוד לקיר הלבנים שלו, עולה בו במהירות ומגיע לגגו.