"מאסטר! מאסטר!" קרא אנאקין, רץ לעבר הדמות בגלימה שעמדה מול החלון שהשקיף לקומות התחתונות של מקדש הג'דיי בקוראסאנט, אור השקיעה הזהוב מסתנן דרך הזכוכית השקופה וחסינת הלייזרים והשמיים נצבעים בגוונים אדומים וכתומים עשירים. צעדיו השמיעו קול קטן וחלש על השטיח החום הבהיר, אך די חזק כדי להסב את תשומת ליבו של אובי ואן.
"מה קרה, אנאקין?" שאל אובי ואן והסתובב כדי לראות את פניו הטרודים של הפאדוואן שלו, חש דרך ה'כוח' שאנאקין רוצה לספר לו דבר מה חשוב.
"זה... חיזיון, מאסטר, חיזיון נורא... אנשים מתו פה, בקוראסאנט, על ידי רובוטים של אחוות המפצלים שחדרו לאחד מהבניינים, לא יכולתי לעשות כלום, פשוט צפיתי..." צעק אנאקין בייאוש, המילים פורצות ממנו כמו נהר שוטף ועוצמתי, מכילות בהן כאב, אבל גם צל קטן של כעס, צל שאפילו אנאקין לא היה מודע לו.
"אנאקין, תרגע," אובי ואן הניח את ידיו על כתפיו מכוסות הגלימה של אנאקין. "מתי אתה מרגיש שהחיזיון שלך הולך להתממש?"
אנאקין עצם את עיניו והתחבר ל'כוח', נושם עמוקות דרך אפו ומרגיע את שריריו, פותח את תודעתו לתשובה שתגיע אילו בעוד כמה שניות.
"בעוד כמה שעות, אנחנו חייבים למהר!" הזדעק אנאקין, החיזיון עומד להתגשם עוד כמה שעות, והוא חייב למהר, הוא חייב להציל את תושבי קוראסאנט מהרובוטים הנוראים האלו. תמונתם של האנשים נצרבה עמוק במוחו, גופותיהם שרועות על המדרכה המרוחה בדם ומבטם חלול ומת, עיניהם פקוחות אך בוהות במקום אקראי בחלל, המקום האחרון שהביטו איליו כאשר היו עדיין בחיים.
"האם אי פעם לקחת בחשבון שהחיזיון שראית לא באמת יקרה? חזיונות הם דברים מעורפלים, והם מראים לנו רק גרסה אחת של העתיד לבוא, לכן אנחנו, הג'דיי, מתייחסים אליהם בזהירות," הסביר אובי ואן, הולך מהחלון הגדול ומתיישב על הכורסה המרופדת שנחה בקיר אשר לשמאלו, מחווה לאנאקין להתיישב בכורסה שמולו, מקווה שזה אולי ירגיע את הפאדוואן הנסער שלו.
"אבל אני בטוח שזה יקרה! זה חייב לקרות! אם נהיה ספקניים לגבי זה, אולי נפספס את הצלת האנשים האלו!" שכנע אנאקין את המאסטר שלו, מסרב להתיישב על הכורסה שאובי ואן הציע לו לנוח עליה. למרות שלא הודה בכך, הוא רצה לשמור על גופו גבוה ומעל המאסטר שלו כדי להציב את עצמו בעמדה מסוימת של כוח עליו, בעמדה שידע שהוא עכשיו זקוק לה נואשות.
אובי ואן הנהן והסכים, והם יצאו במהרה לעבר רחובות העיר העליונה של קוראסאנט, שהיו צפופים באנשים שהתהלכו לתומם ופטפטו נרעשות על שלל עניינים, שטחיים לגמרי או בוערים ביותר. כאשר הגיעו לאזור שהופיע בחזיונו של אנאקין, הם גילו שהוא ריק, ואובי ואן לא יכל לעשות כלום מלבד להתאנח באכזבה על טעות הפאדוואן שלו.
אך כשהרחפת שלהם נחתה במקדש הג'דיי, הם גילו שבזמן שלא היו, התפוצץ המחסן באזור המערבי, ומספר ג'דיי שהיו מספיק חסרי מזל כדי להיות שם ברגע הפיצוץ, מתו על המקום, גופותיהם אפילו לא שרדו את הפיצוץ ונשרפו לאפר דק על ידי האש מכלה הכל.
YOU ARE READING
לא נורמלי - לבד מול האפלה ~הסתיים
Fanfiction*חובה לקרוא את הספר הראשון בסדרה: 'לא נורמלי' לפני שקוראים את הספר הזה* לוק שבור. אביו, שהיה פעם אביר ג'דיי חכם ועוצמתי, פנה לצד האפל כדי להגן עליו, ובמהלך כך שכח אותו והפך לדארת' ווידר חסר הרחמים. עכשיו, שלוש שנים אחרי, לוק נמצא על חללית המורדים, ב...
